אחת הבעיות הקשות והכואבות ביותר בטיפול בסרטן היא שלב הגרורות, הרגע שבו הגידול הראשוני שולח תאים לאיברים נוספים בגוף והמחלה הופכת מורכבת וקשה בהרבה לטיפול.
כעת מגיעה בשורה מעודדת בתחום: חוקרים מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בנגב זיהו מנגנון ביולוגי מרכזי שמסייע לסרטן השד להתפשט, ולצדו גם כיוון טיפולי חדשני שעשוי בעתיד לבלום את התהליך. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת היוקרתי Signal Transduction and Targeted Therapy.
המחקר מתמקד באחד הסוגים האגרסיביים ביותר של המחלה: סרטן שד טריפל נגטיב. זהו תת סוג שנוטה להתפשט במהירות, וכיוון שאין לו מטרות טיפוליות ברורות כמו בסוגים אחרים של סרטן השד, אפשרויות הטיפול בו מוגבלות במיוחד, בעיקר כשהמחלה כבר שולחת גרורות.
החלבון שמאיץ את התפשטות המחלה
בלב המחקר עומד חלבון בשם PKC eta. החוקרים, ד"ר ליגו ויגאיה סטאלטר, פוסט דוקטורנט במעבדות של פרופ' אטה ליבנה ופרופ' משה אלקבץ בבית הספר למחקר ביו רפואי באוניברסיטת בן גוריון, הראו לראשונה שהחלבון הזה הוא שחקן מרכזי בהיווצרות גרורות.
לפי הממצאים, כאשר רמות החלבון גבוהות, תאי הסרטן מפעילים תוכניות תאיות שמאפשרות להם לנוע מהר יותר, לחדור לרקמות סמוכות ולהתפשט לאיברים אחרים. במקביל, התאים מקבלים תכונות שמזכירות תאי גזע סרטניים, כלומר תאים עמידים ואלימים במיוחד שמסוגלים להצמיח מחדש את הגידול ולהאיץ את שליחת הגרורות.
במילים פשוטות, החלבון הזה הופך את תאי הסרטן ל"חמקנים" ואלימים יותר.
בשלב הבא החוקרים בדקו מה יקרה אם יפחיתו את פעילות החלבון בתאי סרטן שד אגרסיביים.
הם ביטלו את הגן שמקודד לחלבון זה וגילו שהתאים איבדו חלק גדול מהיכולת שלהם לנדוד ולפלוש לרקמות אחרות. גם במודלים של עכברים נראתה תוצאה דרמטית: ירידה ברורה בהיווצרות גרורות.
כלומר, ברגע שמחלישים את החלבון, גם "מנוע" ההתפשטות של הסרטן נחלש.
הכיוון הטיפולי החדש
החלק המסקרן ביותר במחקר הוא לא רק הבנת הבעיה, אלא גם הפתרון האפשרי. החוקרים זיהו פפטיד קצר, כלומר שרשרת קצרה של חומצות אמינו, שמקורה דווקא ב mRNA של אותו חלבון.
הפפטיד הזה מסוגל לפעול כמו בלם ביולוגי טבעי: הוא מפחית את פעילות PKC eta, מדכא את הציר הביולוגי PKC eta YAP, ובכך מצמצם את הסיכון להיווצרות גרורות.
לדברי החוקרים, "כך למעשה נמצא הפתרון ממש בסמוך לבעיה, על גבי ה- mRNA עצמו".
הפיתוח החדש כבר נרשם כפטנט, והצוות עובד כעת על יישומו העתידי כטיפול אפשרי.
המשמעות של התגלית כפולה. מצד אחד, היא מספקת הבנה עמוקה יותר של המנגנון שמאפשר לסרטן שד טריפל נגטיב לשלוח גרורות.
מצד שני, היא עשויה להוביל לשני כיוונים קליניים חשובים: האחד, פיתוח סמן ביולוגי שיזהה חולות שנמצאות בסיכון גבוה יותר להתפשטות המחלה. השני, פיתוח טיפול ממוקד שמטרתו להפחית את הסיכוי להיווצרות גרורות מלכתחילה.
במחקר השתתפו גם ד"ר אופיר כהן, ד"ר אירית אלון וסטודנטים מהמעבדות, והוא נתמך על ידי קרן המדע הישראלית, משרד המדע והטכנולוגיה, הקרן הדו לאומית ארה"ב ישראל, הקרן לחקר הסרטן בישראל ומלגת קרן קרייטמן.
השורה התחתונה מעודדת: אמנם מדובר עדיין בשלב מחקרי, אבל לראשונה יש כאן יעד מולקולרי ברור שמסביר איך סרטן שד אגרסיבי הופך לגרורתי, ולצידו גם כיוון טיפולי חדשני שעשוי בעתיד לשנות את התמונה עבור חולות רבות.