כולנו יודעים שפירות וירקות הם אבן יסוד בתזונה בריאה. הם מזוהים עם ירידה בסיכון למחלות לב, שיפור בבריאות המטבולית ותרומה כללית לאריכות ימים. אבל מחקר חדש מזכיר לנו שיש עוד שאלה שצריך לשאול: לא רק כמה פירות וירקות אנחנו אוכלים, אלא גם איזה "מטען כימי" עלול להגיע איתם לצלחת?
המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת International Journal of Hygiene and Environmental Health, ביקש לענות על שאלה מעשית מאוד: האם אפשר להעריך חשיפה מצטברת לחומרי הדברה דרך התזונה, והאם ההערכה הזאת באמת משתקפת במה שנמדד בגוף? לשם כך פיתחו החוקרים "מדד עומס חומרי הדברה" לפירות וירקות, ולאחר מכן חישבו לכל משתתף "ציון חשיפה תזונתי" לפי סוגי התוצרת שאכל.
לצורך המחקר השתמשו החוקרים בנתוני ניטור אמריקאיים של שאריות חומרי הדברה על 44 סוגי פירות וירקות, שנאספו בעיקר בין השנים 2013 ל־2018, ושילבו אותם עם נתוני תזונה וביומרקרים בשתן של 1,837 משתתפים מסקר הבריאות הלאומי האמריקאי NHANES מהשנים 2015-2016.
המדד שהם בנו לא הסתמך רק על שאלה אחת, אלא שקלל כמה גורמים יחד: באיזו תדירות נמצאו שאריות, כמה חומרי הדברה שונים נמצאו על כל מזון, מה הייתה הכמות הכוללת, וגם נתונים הקשורים לרעילות היחסית של אותם חומרים.
במילים פשוטות, החוקרים ניסו להתקרב קצת יותר למציאות. במקום להסתכל על חומר הדברה אחד בלבד, הם ביקשו להעריך את מה שבאמת קורה בחיים עצמם: חשיפה חוזרת לתערובת של חומרים, דרך מזונות שונים, לאורך זמן.
מה מצא המחקר?
הממצא המרכזי של המחקר היה פשוט: לא כלה פירות והירקות "שווים" מבחינת החשיפה לחומרי הדברה.
בהתחלה התוצאות נראו פחות חד־משמעיות. כשבדקו את כל סוגי התוצרת יחד, החוקרים לא מצאו קשר ברור בין כמות חומרי ההדברה שהמשתתפים היו צפויים לצרוך דרך המזון, לבין רמות הסמנים שנמצאו אצלם בשתן.
אבל אז הם עשו בדיקה מדויקת יותר, ושם התמונה התחילה להתבהר.
כשהחוקרים התמקדו רק בחומרי הדברה שאפשר היה לזהות גם על המזון עצמו וגם בבדיקות השתן, הקשר כבר נראה חזק יותר. וכאשר הוציאו מהניתוח את תפוחי האדמה, התקבלה תמונה ברורה עוד יותר: ככל שאנשים אכלו יותר פירות וירקות עם עומס גבוה יותר של שאריות חומרי הדברה, כך גם עלו רמות סמני החשיפה שנמצאו אצלם בגוף.
כלומר, המחקר מצביע על כך שסוג התוצרת שאנחנו אוכלים עשוי להשפיע בפועל על רמת החשיפה שלנו לחומרי הדברה.
הקשר הזה היה בולט במיוחד בכמה קבוצות נפוצות של חומרי הדברה, ובקבוצת האנשים עם החשיפה הגבוהה ביותר נמצאו רמות סמנים שהיו גבוהות בכ־17% לעומת הקבוצה עם החשיפה הנמוכה ביותר.
עוד מסר חשוב שעלה מהמחקר הוא שלא מספיק להגיד "אני אוכלת הרבה ירקות ופירות". גם השאלה איזה ירקות ופירות אוכלים משנה. החוקרים הראו שתוצרת שנחשבה "עתירת שאריות חומרי הדברה" הייתה קשורה יותר לעלייה במדדי החשיפה, לעומת תוצרת שנחשבה "דלת שאריות חומרי הדברה".
ברשימת המזונות עם עומס חומרי הדברה גבוה יותר, לפי הנתונים האמריקאיים של המחקר, הופיעו בין השאר תרד, קייל, תותים, תפוחי אדמה, נקטרינות, אפרסקים, תפוחים, דובדבנים, צימוקים וענבים. לעומתם, בקצה הנמוך יותר של הסקאלה נמצאו תירס, בצל, אפונה קפואה, כרוב, אספרגוס, כרובית, ברוקולי ופטריות.
חשוב להדגיש: הרשימה הזאת מבוססת על נתונים מארצות הברית, ולכן אי אפשר להעתיק אותה אוטומטית לישראל. אבל את המסר הכללי כן אפשר להבין היטב: גם בתוך תזונה שנחשבת בריאה, יש בחירות שעלולות לחשוף אותנו ליותר חומרי הדברה, ואחרות שפחות.
מה המחקר הזה לא אומר?
הוא לא אומר שצריך להפסיק לאכול פירות וירקות. זו תהיה מסקנה שגויה. גם החוקרים עצמם מבהירים שהמטרה היא לא להרתיע אנשים ממזון צמחי, אלא להבין טוב יותר כיצד להפחית חשיפה כימית מיותרת, במיוחד באוכלוסיות רגישות כמו ילדים ונשים בהריון. הם אף כותבים שיש צורך בשיטות טובות יותר להערכת חשיפה לתערובות של חומרי הדברה כדי להבין טוב יותר את הסיכונים הבריאותיים ולצמצם אותם.
למחקר יש גם מגבלות. זהו מחקר תצפיתי, לא ניסוי התערבותי. הוא התבסס על דיווח תזונתי של 24 שעות בלבד, וחשיפה לחומרי הדברה יכולה להגיע גם ממקורות נוספים, כמו מים, שימוש ביתי או קרבה לריסוסים חקלאיים. בנוסף, לא כל חומרי ההדברה שנמצאים במזון נמדדו גם בשתן. ובכל זאת, גם עם המגבלות האלה, המחקר מראה שדפוסי אכילה מסוימים עשויים להשפיע באופן מדיד על רמות החשיפה בגוף.
מה זה אומר לצרכנים?
לא פאניקה, אלא דיוק.
המסקנה המעשית אינה להפסיק לאכול פירות וירקות, אלא לשאוף לכמה שיותר מזון אמיתי, טבעי ומעובד מינימלית. ירקות, פירות, חלבון איכותי מהחי, שומנים בריאים ובישול שמבוסס על חומרי גלם פשוטים, לא על מוצרים תעשייתיים שמתחפשים למזון בריאות. גם בתוך עולם התוצרת החקלאית יש מזונות נקיים יותר ונקיים פחות, ולכן כדאי לבחור היטב מה והיכן אתם רוכשים, לגוון, ולא להישען כל יום דווקא על אותם מזונות הנוטים לשאת עומס שאריות הדברה גבוה יותר. במידת האפשר, אפשר גם לשקול העדפה לאורגני בחלק מהמזונות הבעייתיים יותר. ההיגיון כאן פשוט: לא רק מה אוכלים קובע, אלא גם איכות המזון ורמת החשיפה לחומרי ההדברה שהוא מביא איתו.
גם בישראל הנושא הזה רלוונטי מאוד, אבל צריך להיזהר מהעתקה אוטומטית של הנתונים האמריקאיים.
בישראל, התמונה רחוקה מלהיות מושלמת. דוח מבקר המדינה מ־2023 קבע כי היקף השימוש בחומרי הדברה בישראל גבוה מאוד ביחס למדינות אירופיות שנבדקו, וציין יחס של 1.57 טון חומר פעיל לכל 1,000 טון תוצרת צמחית:הגבוה ביותר מבין המדינות שנבדקו. אותו דוח גם התריע על פערים בפיקוח, באכיפה, ובשקיפות לציבור. בנוסף, הוא ציין שבשנים 2019-2021 נמצאו חריגות משמעותיות בשאריות חומרי הדברה בגידולים מסוימים, ובהם בצל ירוק, סלרי, חסה, שמיר, מלפפונים וענבים, ובבדיקות משרד הבריאות גם בעשבי תיבול ובחלק מפירות וירקות נוספים.
לכן, התשובה לשאלה האם חומרי הדברה משמשים בישראל "באופן דומה" למה שמתרחש בארה"ב היא כן, במובן הרחב. גם כאן החקלאות הקונבנציונלית עושה שימוש נרחב בחומרי הדברה, וגם כאן תוצרת חקלאית רגילה היא מסלול חשיפה מרכזי של הציבור. אבל לא באופן זהה: סוגי החומרים, סוגי הגידולים, תנאי האקלים, דפוסי ההדברה והרגולציה אינם זהים לארצות הברית.
השורה התחתונה: המחקר הזה לא בא להפחיד מפני פירות וירקות. הוא בא להזכיר שלא מספיק לשאול אם מזון הוא "בריא", צריך לשאול גם עד כמה הוא נקי, עד כמה הוא מעובד, ומה עוד מגיע איתו לצלחת.
אם אנחנו רוצים תזונה שבאמת מקדמת בריאות, המטרה צריכה להיות ברורה: כמה שיותר מזון אמיתי, כמה שפחות מזון תעשייתי, וכמה שיותר מודעות גם לעומס הכימי שמגיע יחד עם האוכל. בישראל, כמו במקומות רבים אחרים, האתגר הוא לא רק לאכול יותר ירקות ופירות , אלא לדאוג שהבחירה הבריאה ביותר תהיה גם הבחירה הנקייה ביותר.
ד"ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה ורפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית