למה פוסט טראומתיים נמנעים מטיפולים בשיניים?

לפני שאתחיל - גילוי נאות. אני כותב טור זה כרופא שיניים, אבל לא רק. אני מוכר כנכה צה"ל, בין היתר על פוסט טראומה, כתוצאה מפציעה במהלך מבצע צוק איתן בשירות הסדיר. לכן, הנושא עליו אני כותב קרוב לליבי בשני העולמות בחיי - המקצועי והאישי.

עבור מתמודדי נפש, ובתוכם גם הסובלים מפוסט טראומה PTSD, טיפול רפואי הוא לעיתים מורכב, וטיפולי שיניים - במיוחד. מחקר מאוניברסיטת תל אביב מצא כי בקרב הסובלים מ-PTSD כתוצאה מהשירות הצבאי קיימת שכיחות גבוהה של היגיינת פה ירודה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בישראל. בנוסף, בקרב הסובלים מ PTSD ישנו יותר רובד חיידקי על השיניים ובהתאמה גם שיעור מחלות חניכיים מתקדמות גבוה יותר.

כמו כן, חריקת שיניים והידוק לסתות, הגורמים לכאבים בשרירי הפנים, נצפו בשיעור גבוה יותר בקרב הסובלים מ PTSD. החוקרים אף השוו בין מטופלים הנוטלים תרופות לאלה שאינם. כצפוי נמצא שבקרב הנוטלים תרופות שכיחות, מחלת החניכיים הייתה כמעט כפולה. יתרה מזאת הם גם מעשנים כבדים יותר, וכידוע העישון מזיק לבריאות הכללית ולבריאות הפה בפרט.

גם מחקרים במדינות אחרות כמו יפן, גרמניה והונגריה הראו תוצאות דומות ומדאיגות לגבי עלייה בכמות בעיות דנטליות והזנחה כללית בקרב מתמודדי נפש.

כאשר מנסים להבין מדוע רבים נמנעים מטיפולי שיניים, עולות סיבות כמו תסמיני דיכאון, מחלות רקע, אבטלה ושכבה סוציו אקונומית נמוכה. גם הרופא והצוות במרפאה נמנו בין הסיבות לחוסר טיפול, ועל מערכת הבריאות להכיר בבעיה ולפעול בהתאם.

בפועל, רבים מאוכלוסייה זו מגיעים לטיפול רק כאשר כבר מופיעים כאבים או אי נוחות ולעיתים בשלב שבו כבר נגרם נזק משמעותי ואף אובדן שיניים.

מצד אחד, אוכלוסייה זו נמנעת מטיפולי שיניים, אך מצד שני בריאות הפה והשיניים היא חלק משמעותי מאיכות החיים בעידן המודרני. נוסף על כך - חוסר בשיניים ובעיות דנטליות גוררים חוסר ביטחון עצמי וחוסר רצון לחייך. הדבר בא לידי ביטוי למשל בראיונות עבודה או בתחושת מבוכה בכל יציאה מהבית.

למרות ההשלכות הבריאותיות והחברתיות של מצב הפה, רבים מהסובלים מפוסט טראומה עדיין נמנעים מטיפולי שיניים. השאלה היא מדוע.

יחד עם פוסט טראומה מופיעים לעיתים תסמינים כמו רמת לחץ בסיסית גבוהה מהנורמה, ערנות יתר, תגובתיות יתר לגירויים, הימנעות מגורמי טריגר ובעיות אמון. מנגנונים אלה עלולים לבוא לידי ביטוי במהלך טיפול שיניים.

בזמן טיפול שיניים מטופלים רבים חווים אובדן שליטה ולחץ גבוה ברמה מסוימת. מטופלים עם רקע נפשי או פוסט טראומה עלולים לחוות זאת בעוצמה חזקה יותר ולעיתים לצד תסמינים נוספים. מצב כזה עלול להוביל להימנעות גבוהה יותר מטיפולי שיניים.

למעשה נוצר אפקט כדור שלג. המצב הנפשי גורם להימנעות מטיפולי שיניים. כתוצאה מכך מצב הפה והשיניים הולך ומחמיר. עם הזמן מתפתחות בושה ואשמה המגבירות את חוסר הרצון לטיפול דנטלי. ההזנחה עלולה להימשך עד כדי אובדן שיניים, מה שמעמיק את המבוכה ממראה השיניים ומוביל להידרדרות נוספת במצב הנפשי וחוזר חלילה.

כאשר מנסים להבין מה בעצם כל כך בעייתי בטיפול השיניים מתגלים מספר גורמים מרכזיים העשויים לעורר טריגר. רוב המחקרים מצביעים על סביבת המרפאה, הריחות והרעשים מהמכשור כגורמים עיקריים.

לצידם, התנוחה שבה המטופל שוכב במהלך הטיפול עלולה להתפרש כחוסר יכולת שליטה. בנוסף, חלל הפה הוא אזור אינטימי מאוד ואנשים רבים חווים טיפול דנטלי כטיפול פולשני ביותר.

כאשר יש רקע של טראומה, פגיעה מינית או מחלה נפשית, השילוב בין המנח בזמן הטיפול, אובדן השליטה והרקע הנפשי עלול להפוך את הטיפול לחוויה קשה עד כדי הימנעות מוחלטת מטיפולי שיניים. למטופלים אלה גם טיפולים פשוטים יחסית כמו בדיקה או צילום רנטגן עלולים ליצור טריגר ולגרום לפלאשבקים, דיסוציאציה ואף תגובות חריפות יותר.

כמו כן, אוכלוסיית מתמודדי הנפש סובלת לעיתים מתזונה לא מאוזנת ולעיתים גם עתירת סוכר, חוסר הקפדה על היגיינה ובמיוחד על היגיינה אוראלית. בנוסף באוכלוסייה זו שיעור המעשנים גבוה יותר.

למעשה עליהם להתמודד לא רק עם הטיפול עצמו אלא גם עם ההגעה למרפאה. עבור חלקם עצם היציאה מהבית איננה פשוטה. לעיתים קיים פחד ממקומות ציבוריים והפרעות תפקודיות המקשות עוד יותר את ההגעה למרפאה.

יהיה לא הוגן לומר שרק המטופלים אשמים בהימנעות מטיפול. רופאים ומטפלים רבים בארץ אינם מוכשרים או מותאמים להתמודד עם אוכלוסייה זו. פעמים רבות הם יגדירו את המטופל כבעייתי או כמי שאינו משתף פעולה, ולעיתים גם לא יקשרו בין מצבו הפיזי לרקע הנפשי.

מחקר שפורסם ב- Journal of International Dentistry בחן את הקושי של מטופלים עם רקע של טראומה מינית לעבור טיפולי שיניים. המחקר העלה מספר תלונות שחזרו על עצמן במחקרים רבים ובהן חוסר אמפתיה כלפי המטופל, הבעת שיפוטיות כלפי מצבו הדנטלי של המטופל ואף חוסר שיתוף המטופל בהחלטות לגבי תוכנית הטיפול.

חשוב להבין שלכל טראומה ומצב נפשי יש את הטריגרים שמעוררים אותם ואת הבעיות הנלוות להם, אך רבות מהן מובילות בסופו של דבר להימנעות מטיפול רפואי.

מחקרים ממדינות שונות ממזרח אסיה ועד העולם המערבי מצאו כי מטופלים עם רקע נפשי נמנעים מהגעה לטיפולי שיניים והסיבות לכך דומות.

כחברה מוטלת עלינו האחריות להתייחס לאוכלוסייה זו ברגישות, סבלנות וסובלנות. ועלינו הרופאים מוטלת אחריות זו על אחת כמה וכמה. יתרה מזאת עלינו לדרוש הכשרה נאותה שתאפשר לנו לתת מענה ראוי לאוכלוסייה זו.

הכותב הינו רופא שיניים שבעצמו סובל מפוסט טראומה