לחץ אוויר: כך אזעקות ומתח לאורך תקופה משפיעים על הנשימה

האזעקות החוזרות והמציאות הביטחונית המתוחה הפכו בימים אלה לחלק משגרת החיים בישראל. כבר יותר משבוע שישראלים רבים מנסים לנווט את חייהם בין מצב חירום לשגרה מסוימת. עבור כולם זו תקופה קשה ולא פשוטה, אך עבור אנשים החיים עם מחלות ריאה כרוניות כמו אסתמה, מחלת ריאות חסימתית כרונית ,(COPD) פיברוזיס ריאתי ומחלות ריאה נוספות, המציאות הזו עלולה להפוך לממש קשה ולעיתים אף בלתי נסבלת. בעוד שרוב האנשים חווים בעיקר מתח ולחץ נפשי, אצל חולים במחלות ריאה המצב עלול להקשות משמעותית על הנשימה ועל ההתמודדות היומיומית.

בישראל חיים קרוב למיליון אנשים המתמודדים עם מחלות נשימה כרוניות בדרגות חומרה שונות. מדובר בקבוצה גדולה של מטופלים שעבורם מתח, אזעקות ומאמץ פיזי עלולים להשפיע גם על הנשימה. חלקם נאלצים לרדת שלוש או ארבע פעמים בלילה למקלט או לחניון הסמוך למקום מגוריהם. כשהמציאות הזו נמשכת כבר קרוב לשבועיים והסיום עדיין לא נראה באופק, מתעורר חשש אמיתי מפני החמרה במצבם של מטופלים רבים.

ידוע שסטרס הוא אחד הגורמים שיכולים להוביל להתלקחויות של אסתמה. הקשר הוכח במחקרים שונים, ומטופלים רבים מתארים זאת בצורה ברורה מאוד - כשהם חווים מתח נפשי משמעותי או חרדה, האסתמה שלהם יוצאת מאיזון. עם זאת, חשוב לומר ביושר שגם עבורנו כרופאים לא תמיד פשוט להפריד בין הגורמים השונים לקוצר הנשימה שחווה המטופל. אנחנו נמצאים בתחילת המערכה ולכן עדיין מוקדם לדעת האם תהיה עלייה אמיתית בהתלקחויות של מחלות נשימה בעקבות המלחמה.

בנוסף, בתקופה האחרונה היו גם גורמים סביבתיים משמעותיים נוספים, ובראשם האובך הכבד ששרר במשך ימים ארוכים. עבור חולי ריאות, ובמיוחד עבור מטופלים עם מחלה נשימתית מתקדמת, אובך עלול להיות גורם להתלקחויות קשות ואף מסכנות חיים. חלקיקים מזהמים הנמצאים באוויר מספר ימים יכולים לגרום להחמרה משמעותית במצב הנשימתי ולהוביל להתלקחויות של אסתמה ושל מחלת ריאות חסימתית כרונית.

הקשר בין מערכת הנשימה לבין מצבי מתח וחרדה הוא עמוק מאוד. למעשה, מערכת הנשימה היא אחת המערכות הראשונות שמגיבות למצבי לחץ. כאשר הגוף חווה פחד או מתח, מערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה. קצב הלב עולה, השרירים מתכווצים וגם דפוס הנשימה משתנה. רבים מתחילים לנשום מהר יותר ולעיתים גם בצורה שטחית יותר.

במצבים כאלה אנשים עלולים להרגיש שהם לא מצליחים להכניס מספיק אוויר לריאות. התחושה הזו יכולה להיות מלחיצה בפני עצמה, ולעיתים אף להגביר עוד יותר את תחושת החרדה. אצל אנשים המתמודדים עם מחלת ריאות כרונית חסימתית התחושות הללו עלולות להיות חזקות יותר, משום שקצב נשימות מהיר עלול להוביל למנגנון של ניפוח יתר של הריאות (היפראינפלציה) ולהחמיר את קוצר הנשימה.

דווקא בגלל הקשר ההדוק בין הנשימה לבין מערכת העצבים, הנשימה יכולה לשמש גם ככלי חשוב להרגעה. כאשר אנחנו מאטים את קצב הנשימה ומעמיקים אותה באופן מודע, אנחנו מפעילים את המערכת הפארא-סימפתטית (המערכת שאחראית על הרגעה ואיזון של הגוף). נשימה איטית ועמוקה יכולה לסייע בהפחתת תחושת המתח ולהחזיר את הגוף בהדרגה למצב רגוע יותר.

חשוב להדגיש כי תרגילי נשימה אינם מטפלים במחלת הריאות עצמה, אך הם בהחלט יכולים לסייע במצבים של חרדה או לחץ שמחמירים את תחושת קוצר הנשימה. עבור מטופלים רבים, שליטה מודעת בקצב הנשימה יכולה להקל על התחושה ולסייע בהתמודדות ברגעים של מתח.

אחת השאלות שחוזרות שוב ושוב אצל מטופלים היא האם קוצר הנשימה שהם חווים נובע מהמחלה עצמה או מהלחץ הנפשי. התשובה היא שלא תמיד ניתן להבדיל בין השניים באופן חד-משמעי, אך לעיתים יש מאפיינים שיכולים לכוון. כאשר קוצר הנשימה קשור למתח נפשי, מטופלים רבים מתארים תחושה של קושי דווקא בהכנסת האוויר, כאילו משהו "סוגר" או לוחץ על בית החזה והם אינם מצליחים להכניס מספיק אוויר. לעומת זאת, במחלות חסימתיות כמו אסתמה או מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) הקושי עשוי להתבטא בהוצאת האוויר מהריאות, ולעיתים מתלווים לכך גם צפצופים בנשימה.

בכל מקרה, במקרה של החמרה נשימתית - יש לפנות לרופא המטפל או מוקד חירום לצורך הערכה. אם מדובר בהתלקחות של אסתמה או מחלת ריאות כרונית חסימתית, הטיפול יכלול התאמה או העלאה של מינון משאפים, טיפול במרחיבי סימפונות באינהלציה, ולעתים גם טיפול בסטרואידים, בהתאם להנחיות הרופא המטפל ולתכנית הטיפול האישית של המטופל.

מעבר למתח הנפשי, עבור חלק מחולי הריאות האתגר המשמעותי ביותר בימים אלה הוא דווקא פיזי - היכולת להגיע למרחב מוגן בזמן אזעקה. מטופל שישב אצלי לפני ימים בודדים סיפר שהוא גר בקומה השביעית בבניין ללא מעלית. כדי להגיע למקלט הוא צריך לרדת שבע קומות, ואז לעלות אותן שוב בחזרה. הוא אמר לי בפשטות: "אין סיכוי שאני מצליח לעשות את זה. אני יושב בבית ומקווה שלא יפגע בי טיל איראני". זה רגע שקשה לשכוח כרופאה, והוא ממחיש עד כמה המציאות הביטחונית מורכבת עבור חלק מהמטופלים שלנו.

מטופלים עם מחלות נשימה צריכים להיערך מראש למצבים כאלה. אחד הדברים החשובים ביותר הוא לוודא שהמשאף נמצא בהישג יד כאשר נכנסים למרחב מוגן. לא תמיד ניתן לדעת כמה זמן תימשך השהייה במקלט, ולכן חשוב להגיע עם כל התרופות הנחוצות. בנוסף למשאף הקבוע, מומלץ להחזיק גם משאף להקלה מיידית. כמו כן, כדאי להקפיד לאוורר אית המרחב המוגן (ממ"ד או מקלט) מעת לעת, בין האזעקות, כדי לאפשר אוורור ופינוי של אבק וחלקיקים מזהמים מהחלל הסגור.

חשוב תמיד להקפיד על הטיפול התרופתי הקבוע, ובתקופות חירום במיוחד. את הטיפול הקבוע - משאפים שניטלים מספר פעמים ביום או תרופות ביולוגיות הניתנות בהזרקה אחת למספר שבועות - צריך להימשך כרגיל. אם יש תחושה שהמחלה יוצאת מאיזון, חשוב לפנות לרופא המטפל ולא לדחות את הבירור.

בנוסף, חשוב מאוד לשמור ככל האפשר על שגרה ועל פעילות גופנית. כאשר אנשים נשארים בבית לאורך זמן וללא כל פעילות גופנית, עלולה להיות הדרדרות מבחינה תפקודית. גם פעילות גופנית קלה בתוך הבית יכולה לסייע לשמור על הכושר ועל התפקוד.

דווקא בתקופות של מתח חשוב להמשיך בטיפול הקבוע, להיות קשובים לנשימה ולשמור ככל האפשר על שגרה ופעילות. עבור חולי ריאות, גם בתקופות מורכבות כמו אלה - שמירה על איזון המחלה היא קריטית.

1. שמרו את המשאף בהישג יד
בכניסה למרחב מוגן חשוב לקחת איתכם את המשאפים והתרופות הקבועות. מומלץ להחזיק גם משאף להקלה מיידית, למקרה של קוצר נשימה בזמן שהייה במקלט.

2. המשיכו את הטיפול הקבוע כרגיל
בעיתות חירום - אין הנחיות לשנות את הטיפול התרופתי. חשוב להמשיך לקחת את המשאפים והתרופות לפי ההנחיות הרפואיות. אם מופיעה החמרה בתסמינים, כדאי לפנות לרופא המטפל.

3. השתמשו בתרגילי נשימה להרגעה
מתח וחרדה יכולים להחמיר תחושת קוצר נשימה. נשימה איטית ועמוקה יכולה לסייע להרגיע את הגוף ולהקל על התחושה.

4. נסו לשמור על תנועה ופעילות
שהייה ממושכת בבית וחוסר תנועה עלולים לפגוע בתפקוד. גם פעילות קלה בבית - הליכה קצרה או תרגילים פשוטים - יכולה לסייע לשמור על הכושר והתפקוד.

הכותבת הינה מומחית לרפואת ריאות במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא