לפני כמה ימים עמדתי במסדרון שקט לרגע נדיר, בין אזעקה לאזעקה. הסתכלתי על הצוותים שלנו, רופאות, אחים, כוח עזר, לוגיסטיקה ואדמיניסטרציה, ביטחון, הנהלה, וראיתי בעיניים שלהם את מה שמגדיר בעיניי רפואה אמיתית: אחריות, חמלה ונחישות. באותם רגעים הבנתי שוב עד כמה המעבר משגרה למלחמה ומשם לשגרת חירום אינו רק תהליך תפעולי. הוא מבחן של זהות.
במרכז הרפואי וולפסון אנו רגילים לפעול במקצועיות תחת עומס, אך השבוע האחרון דרש מאיתנו קפיצה מיידית למצב חירום מלא: קלינית לוגיסטית וניהולית, בקצב שלא מותיר מקום להססנות. פתחנו באופן מיידי מטה חירום פעיל 24/7, ביצענו התאמות תשתיתיות, העברנו מחלקות למתחמים ממוגנים, וחידדנו נהלי עבודה ומיגון כך שכל מטופלת ומטופל ממשיכים לקבל את הרפואה המתקדמת, הבטוחה והאישית ביותר, בזמן שהם והצוותים המטפלים מוגנים ובטוחים.
לראשונה מאז הקמת בית החולים, חנכנו מיון חירום תת קרקעי ממוגן בקומה מינוס אחת. זהו מהלך היסטורי. במשך שנים פעל חדר המיון ללא מעטפת מיגון מלאה, והצוותים העניקו טיפול מציל חיים גם תחת אש.
המעבר המהיר למתחם הממוגן התאפשר בזכות עבודת תשתית אינטנסיבית והיערכות מדויקת של כלל המערכים, עוד בטרם פרוץ מלחמת שאגת הארי: רפואי, סיעודי, לוגיסטי ומנהלי. המשמרת הראשונה במיון התת קרקעי יצאה לדרך בלילה, בשקט מקצועי שמעיד על עוצמה פנימית. עבור המטופלים, זוהי הבטחה לרציפות טיפולית בטוחה גם בתנאים המורכבים ביותר.
אך חירום אינו מתמצה בבטון ובקירות ממוגנים. הוא נבחן ביכולת שלנו לשמור על הלב פתוח. בוולפסון האדם תמיד במרכז. אנחנו מבינים שחוויית מטופל נבנית מהרגעים הקטנים: עצירה ליד מיטה לשיחה קצרה, כוס תה חמה, משהו מתוק שמקל על השהות, מגזין שמעביר את הזמן, מילה שמרגיעה הורה מודאג. אנשי השירות וחוויית המטופל, יחד עם צוותים מהשטח ומהאקדמיה לאחיות, עוברים בין המחלקות כדי לוודא שאף אחד לא מרגיש לבד. בשעת אי ודאות, המחוות הקטנות הן חיבוק.
ראיתי זאת למשל בפגייה הממוגנת שלנו. לטפל בתינוקות קטנטנים בשעת אזעקות זו משימה המחייבת לא רק ידע וניסיון, אלא גם לב גדול במיוחד. במרחבים הממוגנים, הצוותים שלנו ממשיכים להעניק טיפול מציל חיים ברגישות מדהימה. מילה מרגיעה, ליטוף קטן לפני בדיקה, מבט שמייצר ביטחון. המקצועיות הבלתי מתפשרת של הרופאות, הרופאים והאחיות המנוסים שלנו משתלבת באנושיות עמוקה. זו רפואה שלמה.
בבית החולים לילדים המכיל מרחבים מוגנים רבים נדרשנו למהלך מורכב נוסף: העברת מחלקות ומערכי טיפול חשובים ומרכזיים למתחם הממוגן שבבניין החדש מתחת לקרקע. זהו תהליך רגיש במיוחד, הדורש תיאום לוגיסטי מדויק והמשכיות טיפולית מלאה למטופלות ולמטופלים מהשבריריים ביותר.
בהובלת מנהלי האגפים והיחידות, הצוותים נרתמו במהירות, במסירות ובשיתוף פעולה חוצה מחלקות, כתף אל כתף. כל מיטה הועברה באחריות, כל טיפול המשיך ברצף, וכל משפחה קיבלה הסבר, ליווי ונוכחות.
גם שיתופי הפעולה בתוך מערכת הבריאות משנה תוקף. בתיאום מדויק עם משרד הבריאות וביחד עם המרכז הרפואי שיבא תיאמנו העברת מאושפזים מהמחלקות הפנימיות, במהלך מקצועי שמבטיח פיזור עומסים ושמירה על איכות טיפול גבוהה. המטופלים שהגיעו אלינו נקלטו במעטפת תומכת מקצועית ואישית מסביב לשעון. עבורי, זו ערבות הדדית במובנה העמוק ביותר, בין מוסדות, בין צוותים, ובעיקר כלפי הציבור.
ובתוך כל אלה, אסור לשכוח את האנשים שמחזיקים את המערכת. מנהלת מערך האחיות שלנו ציינה יום הולדת במטה החירום, אחרי שלוש יממות רצופות בבית החולים. מצאנו רגע לעצור, לברך, לחייך. החוסן הארגוני שלנו נבנה גם מהיכולת לשמור על מורל, למנוע שחיקה, לראות את העובדים שלנו באמת. הנהלה שנוכחת בשטח, שמקשיבה, שמחבקת, היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הזה.
כשאני פוסעת בין המסדרונות ובתוך המחלקות, בין שגרה לאזעקות, אני בוחרת להיות קודם כל עם המטופלים ובני המשפחות, הילדים והתינוקות, ועם הצוותים. רפואה אנושית ומנהיגות לא נמדדות רק בפרוטוקולים וביעדים; הן נמדדות בנוכחות וביכולת הסתגלות, בחמלה, באכפתיות ובאחריות. המעבר המהיר למצב מלחמה הוכיח שוב: וולפסון זה לא רק בית חולים. וולפסון זה בית. וגם בשעות המורכבות ביותר, הבית הזה עומד יציב, ממוגן, מקצועי, ובעיקר אנושי.
הכותבת היא מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון