שעות לאחר שביתה נהרס מפגיעה ישירה - התייצבה לטפל במטופלים

התמונות מרחוב יהודה הלוי בתל אביב השבוע המחישו היטב את עוצמת הפגיעה הישירה שספג אחד הבניינים באזור. בתוך רגע אחד רכוש, זיכרונות ותחושת ביטחון של חיים שלמים הפכו להריסות.

באותו בניין התגוררה גם מאיה ריפטין, מנהלת מרכז "דרור" לטיפול בהתמכרויות מבית האגודה לבריאות הציבור. באותו לילה איבדה את ביתה.

אך שעות ספורות לאחר האירוע, בעוד האבק עדיין לא שקע וההלם הראשוני עוד נוכח, היא כבר התייצבה במקום אחר לגמרי: במרפאת "דרור" במרכז תל אביב, אותה היא מנהלת.

הבחירה להגיע לעבודה לצד הצוות והמטופלים לא הייתה רק ביטוי לחוסן אישי. מבחינתה זו הייתה גם תזכורת עמוקה למהות עבודתה.

כשנשאלה מה נתן לה את הכוח לקום מהאירוע הקשה ולהגיע למרפאה, תיארה את תחושת ההלם הראשונית.

בדקות הראשונות לאחר הפגיעה, לדבריה, התחושה הייתה שהכול קורס. ברגע אחד מתעוררים ומבינים שכל מה שהיה מוכר ובטוח כבר איננו. הקור, החרדה וחוסר הוודאות מתערבבים יחד.

בתוך המחשבות על מקום לינה, על זכויות ועל העתיד הקרוב, הגיעה גם תובנה אחרת.

השאלות שהציפו אותה באותם רגעים היו, למעשה, השאלות שאיתן מתמודדים רבים מהמטופלים במרכז "דרור" מדי יום. אנשים שמנסים לבנות מחדש את חייהם לאחר שנים של התמכרות.

ההבנה הזאת, לדבריה, העניקה לה כוח. אם המטופלים בוחרים בכל יום מחדש לקום מהריסות חייהם ולהילחם, גם היא יכולה לעמוד לצדם.

רשת מרכזי "דרור", המופעלת על ידי האגודה לבריאות הציבור בפיקוח משרד הבריאות, פועלת כבר 37 שנים ברחבי הארץ.

מה שהחל לפני ארבעה עשורים כתחנות חלוקת מתדון, התפתח עם השנים לרשת מרכזים רפואיים מורשים המעניקים טיפול ושיקום לאנשים המתמודדים עם מחלת ההתמכרות.

לאורך השנים טופלו במרכזי "דרור" יותר מ-18,500 אנשים. חלקם לא הצליחו להשלים את הדרך לשיקום, אך אלפים אחרים הצליחו לבנות מחדש את חייהם.

כיום פועלים תשעה מרכזים ברחבי הארץ המעניקים טיפול רפואי ומעטפת פסיכו־סוציאלית לכשלושת אלפים מטופלים מדי שנה.

הטיפול התרופתי הממושך, המקובל בעולם המערבי, מאפשר להפוך את ההתמכרות ממעגל הרסני למצב רפואי כרוני הניתן לניהול. כך מצליחים המטופלים להתנתק מסמי הרחוב, להתרחק מהחיים האלימים שבשולי החברה ולהשתלב מחדש במשפחה ובעולם העבודה.

לדברי יסמין נחום, מנכ"לית האגודה לבריאות הציבור, סיפורה של ריפטין משקף את רוח הארגון כולו.

המטופלים במרכזי דרור מנהלים לדבריה מלחמת חיים יומיומית, והבחירה שלהם בתקווה ובשיקום מעוררת השראה ומחייבת את הצוותים המקצועיים להמשיך ולפעול גם בתקופות קשות.

מרכזי הטיפול פועלים גם בימי מלחמה, תחת אזעקות ומתיחות ביטחונית, וממשיכים להעניק שירות לאלפי מטופלים מתוך תחושת שליחות ואחריות.

הבית ברחוב יהודה הלוי נהרס, אך הרוח שמאחוריו נותרה יציבה.

סיפורה של מאיה ריפטין הוא תזכורת לכוח האנושי לקום מתוך משבר, לחפש משמעות גם בתוך חורבן ולבחור שוב ושוב בדרך של תקווה ושיקום.

בדומה לסיפורי המטופלים שהיא פוגשת מדי יום, גם כאן מדובר ביכולת להתרומם מתוך הריסות הגוף והנפש, ולהמשיך להביט קדימה אל עתיד טוב יותר - עבור הפרט והקהילה כאחד.