בדרך למרחב המוגן: כך תמנעו נפילות ופציעות של קשישים

בעיצומם של ימים מתוחים, אנחנו רגילים לחשוב על הסכנה ככזו שמגיעה מבחוץ. אולם בפועל, חלק מהפגיעות מתרחש דווקא בדרך למרחב המוגן. לפי דיווחים מהיממה האחרונה, צוותי מד"א טיפלו בכ-86 אנשים שנחבלו קלות בדרכם למרחב מוגן.

המספרים האלו משקפים מציאות מוכרת. התרעה שמגיעה באמצע הלילה, עייפות, חושך, דוחק זמן, מדרגות, מסדרונות עמוסים ויציאה חפוזה מהבית. עבור בני הגיל השלישי, אותם תנאים בדיוק הופכים למסוכנים יותר.

הגוף פחות סלחני לטעויות קטנות, שיווי המשקל עדין יותר, ולעיתים נוספות גם מגבלות תנועה, ירידה בראייה, נטילת תרופות או בלבול תחת לחץ. לכן זהירות אינה פריבילגיה אלא חלק מההתגוננות עצמה, לכן - יש להתייחס לשני היבטים משלימים של בטיחות: הדרך למרחב המוגן ומה שקורה בתוכו.

הדרך הבטוחה מתחילה דווקא בשגרה שבין המטחים, כשאפשר להכין תנאים שמורידים עומס מהרגע שבו נשמעת התרעה.

הדבר הראשון הוא להפוך את המסלול למרחב המוגן למוכר ופשוט. מסדרון פנוי, תאורה זמינה, סידור חפצים כך שלא נתקלים בהם כשקמים בבהלה. במרחבים עם מדרגות חשוב לוודא שהמעקה נגיש ושאין מכשולים שמחייבים עקיפות חדות.

ברגע האמת, רבים מנסים להרוויח זמן באמצעות ריצה. בקרב בני הגיל השלישי זה עלול להיות מסוכן. הליכה מהירה ומבוקרת עדיפה מריצה מבוהלת, במיוחד כשקמים משינה.

גם לאופן הקימה יש משמעות. מומלץ להתיישב לשנייה על קצה המיטה, להתייצב ורק אז לעמוד ולצאת. המעבר המהיר משכיבה לעמידה הוא אחת הסיבות לשיווי משקל לא יציב, בעיקר אצל מי שסובל מסחרחורות או לחץ דם לא מאוזן.

נעליים הן נקודה קריטית נוספת. הליכה עם גרביים היא מתכון להחלקה. עדיף להשאיר ליד המיטה נעליים סגורות או לפחות נעליים עם אחיזה טובה.

אותו עיקרון חל גם על אביזרי עזר. מקל או הליכון לא נשארים בסלון. ברגע הלחץ יוצאים בלעדיהם ואז הסיכון לנפילה עולה משמעותית.

מעבר להיבט הפיזי, יש גם היבט רגשי. מבוכה, רצון לשמור על עצמאות או פחד להיתפס כנטל עלולים לגרום לאנשים מבוגרים לצאת בלי ליווי מתאים. שיחה קצרה ומכבדת בזמן שקט, שמבהירה מי מלווה ומתי, יכולה להקל מאוד ברגע האמת.

אצל אנשים עם ירידה קוגניטיבית מומלץ להגדיר מראש דרך פעולה קבועה ולא לאלתר תחת לחץ.

כדאי גם לצמצם חיפושים של הרגע האחרון. תיק חירום מוכן מראש עם מים, מסמכים חשובים ותרופות יכול לחסוך התלבטויות מיותרות. חשוב להיערך גם לשהייה ממושכת ולהכניס לתיק תרופות קבועות, מד סוכר או מד לחץ דם לפי הצורך.

עדיף שהתיק יהיה תיק גב קל יחסית כדי לא להכביד על התנועה. כדאי לזכור שהטמפרטורה במקלטים או במרחבים משותפים עלולה להיות נמוכה יותר ולהוסיף בגד חם או שמיכה קלה.

גם אחרי שמגיעים, הסיכון לא נעלם. במרחב מוגן צפוף אנשים עומדים בצמידות, יושבים על הרצפה או מתכופפים לחפש חפצים. לעיתים יש תאורה חלשה ורעש שמעלה מתח.

אצל בני הגיל השלישי תנאים אלה מגבירים סיכון לנפילות, להתייבשות, להחמרה נשימתית או לחרדה.

כדי להפוך את השהייה לבטוחה יותר חשוב ליצור תנאים שמקטינים עומס פיזי. אם אפשר, כדאי לדאוג למקום ישיבה יציב למי שזקוק לכך ולהימנע מהישענות על חפצים לא יציבים.

חשוב גם לשמור על מעברים פנויים בתוך החלל כך שכל תזוזה קטנה לא תהפוך למכשול.

מעבר לפן הפיזי, המרחב המוגן הוא גם מרחב רגשי. לחץ, צפיפות וחוסר שליטה עלולים להגביר בלבול וחרדה, במיוחד אצל מי שכבר מתמודד עם ירידה קוגניטיבית.

דיבור רגוע וברור, נוכחות של אדם מוכר והסבר פשוט על המתרחש יכולים להפחית את העומס ולהחזיר תחושת ביטחון.

בסופו של דבר, בטיחות אינה מתחילה ברגע האזעקה אלא הרבה לפניו. הקפדה על הנחיות פיקוד העורף, היערכות מוקדמת ורגישות לצרכים הפיזיים והרגשיים של האדם המבוגר יכולים להפחית סיכונים באופן משמעותי.

מעט מחשבה מוקדמת, תכנון פשוט ושיח פתוח יכולים לשמור על חיים, על בריאות וגם על כבוד ועצמאות.

מיטל מלצר היא מנהלת תחום פיזיותרפיה בצבר רפואה - בית חולים בבית