הרכיב ה"קטלני" שמסתתר בלחם, בדגני בוקר ואפילו בירקות

אנחנו רגילים לחפש סוכר ושומן ברשימת הרכיבים - אבל מתברר שדווקא המלח הוא זה שמסתתר במוצרים יומיומיים רבים, ולעיתים בכמויות מדאיגות.

מחקר חדש בהובלת חוקרים מהמחלקה לרפואת משפחה ומדעי הבריאות באוניברסיטת אוקספורד מצא כי הפחתת מלח במזונות נפוצים יכולה למנוע עשרות אלפי התקפי לב ושבץ.

לילי קילינג, תזונאית קלינית שהתראיינה לאתר המטרו, מזהירה כי עיקר הבעיה אינו במלח שאנחנו מוסיפים בעצמנו - אלא בזה שכבר נמצא במזון.

"רובנו יודעים שצריך להגביל צריכת מלח, אבל האתגר האמיתי הוא המלח שמסתתר במזונות יומיומיים", היא אומרת. "מהפרוסה של הבוקר ועד לרוטב הסלט ה'בריא' בצהריים - נתרן משמש כחומר משמר וכמשפר טעם זול, ולעיתים אנחנו כלל לא מודעים לכך".

לדבריה, אחד המקורות המרכזיים לנתרן הוא דווקא לחם פרוס מהסופרמרקט. "פרוסה אחת יכולה להכיל כמות מלח הדומה לשקית חטיף צ'יפס קטנה. שני טוסטים לסנדוויץ' - וכבר הגעתם לכ־15% מהמכסה היומית".

באופן מפתיע, דגני בוקר מתוקים עלולים להכיל רמות גבוהות של מלח, שנועדו לאזן את המתיקות. גם ירקות משומרים מגיעים לרוב בתוך מי מלח. הטיפ של קילינג: לשטוף ירקות משומרים במים קרים - פעולה שיכולה להפחית עד 40% מכמות המלח.

לדבריה, יצרנים רבים מוסיפים מלח וסוכר לרטבים דלי שומן כדי לפצות על אובדן הטעם שנגרם מהפחתת השומן. לכן, חשוב לקרוא את רשימת הרכיבים ולא להסתמך רק על הכיתוב בחזית האריזה.

צריכת נתרן גבוהה קשורה לעלייה בלחץ הדם - גורם סיכון מרכזי למחלות לב, שבץ ופגיעה בכליות. לאורך זמן, עודף מלח עלול להגביר משמעותית את הסיכון הקרדיווסקולרי.

הבעיה היא שרוב האנשים כלל אינם מודעים לכמות שהם צורכים בפועל.

איך להפחית מלח - בלי לוותר על הטעם?

קילינג מציעה כמה דרכים פשוטות לשמור על טעם עשיר גם בלי להוסיף מלח:

הוסיפו חומציות: אם מנה מרגישה "שטוחה בטעמים", ייתכן שהיא זקוקה דווקא ללימון או לחומץ - לא למלח.

קליית תבלינים: חימום קצר של כמון או כוסברה במחבת יבשה (כ־30 שניות) משחרר שמנים ארומטיים ומעצים טעם.

הימנעו מרטבי פסטה ומארזי מוקפצים מוכנים: מוצרים אלו נחשבים ל"מלכודת מלח". בישול עם רכיבים טריים ותבלינים מאפשר שליטה טובה יותר בכמות הנתרן.