27 שנים לאחר היוולדה בת והוריה יקבלו פיצוי של 12.3 מיליון ש"ח בשל רשלנות ביה"ח רמב"ם, כך פסק לאחרונה בית המשפט העליון לאחר מספר ערעורים של בית החולים רמב"ם.
לפני כ-27 שנים אושפזה האם בבית החולים רמב"ם בשבוע ה-24 להריונה בשל חשד למיעוט מי שפיר. בבדיקות התגלה מיעוט חמור של מי שפיר ופיגור גדילה תוך-רחמי.
בני הזוג הבהירו לצוות הרפואי כי אינם מוכנים לקחת כל סיכון ללידת תינוקת עם פגם או מחלה, והחליטו על הפסקת ההריון. הוועדה להפסקת הריון אישרה את הבקשה וההליך החל, אך הוא נעצר ולא הושלם לאחר כ-10 ימים בשל כך שנצפה שיפור מסוים בכמות מי השפיר, והוחלט לפי הצוות הרפואי בבית החולים להמשיך את ההיריון.
בתוך כך, הילדה נולדה עם מום במחיצה הבין-חדרית שבלב ומאוחר יותר התגלה כי היא סובלת מעיוות מלקות ומפגיעה נוירולוגית משמעותית.
כיום היא סובלת מרמת אינטליגנציה נמוכה, פגיעה במוטוריקה עדינה וקשיים בדיבור, בראייה ובכישורים אקדמיים. נקבעה לה נכות רפואית בשיעור של 84%, בתחום הנוירולוגי והקרדיולוגי, לצד אובדן כושר השתכרות מלא.
הורי הילדה הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי באמצעות עורכי הדין ריטה שולמן, אליאור רוזנווסר ואבי לוטן בה טענו כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא אבחן את המום בלב במהלך ההריון ובכך שלא הפנה אותם לייעוץ גנטי, מה שהיה מוביל להפסקת ההריון.
מנגד, המדינה ומשרד הבריאות טענו כי מעקב ההריון היה מקצועי וקפדני וכי לא הייתה סיבה לחשוד במקור גנטי לתסמינים, שכן אלו התאימו למצב חולף של אי-ספיקת שליה. לדברי המדינה המום בלב ניתן לתיקון וכי לא הוכח שהוועדה הייתה מאשרת את הפסקת ההריון בשלב כה מתקדם.
הרשלנות שנקבעה בתיק זה נוגעת לאי-הפניית ההורים לייעוץ גנטי.
בית המשפט מצא כי מאחר שהרופאים לא ידעו את הסיבה למיעוט מי השפיר ולפיגור בגדילה, ולא הייתה אינדיקציה לזיהומים או לבעיה בשליה, היה עליהם לחשוד במקור גנטי. יעוץ גנטי היה מוביל לבדיקת אקו לב עובר שבה היה מתגלה המום בלב, ושילוב התסמינים הללו יחד היה מביא להפסקת ההריון.
בבית המשפט המחוזי נקבע כי המדינה התרשלה וחייבת לפצות את הילדה והוריה. המדינה ערערה לעליון וטענה כי לא נפל פגם במעקב ההריון ושבכל מקרה היא צריכה לפצות אותם רק בשל נזק בלב.
ההורים מצדם הגישו ערעור וביקשו להגדיל את הפיצוי ולקבוע כי נפגעה האוטונומיה שלהם.
בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים ואימץ את קביעות המחוזי תוך הדגשה כי הוכח שהוועדה הייתה מאשרת את הפסקת ההריון וכי ההורים היו מעוניינים בכך בזמן אמת.
סכום הפיצוי הכולל שנפסק לילדה ולהוריה נפסק על 12,347,750 ש"ח. סכום זה כולל, בין היתר, כ-5.4 מיליון ש"ח בגין הפסדי השתכרות ופנסיה, כ-4.8 מיליון ש"ח עבור עזרת צד ג', ופיצויים נוספים בגין כאב וסבל, התאמת דיור וניידות. מהסכום הכולל נוכו תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסך של כ-2.1 מיליון ש"ח.
כמו כן, המדינה חויבה בנוסף בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ ובהוצאות משפט.
עורכת הדין ריטה שולמן, המייצגת את ההורים והילדה, אמרה ל-וואלה: "כתב התביעה הוגש באוגוסט 2015. מאז החלה סאגה של חוות דעת רפואיות שנדרשנו להגיב להן, נציין שרק בתחום המיילדות הוגשו - 4 חוות דעת מטעם בית החולים רמב"ם. בהמשך התנהלו הליכי גישור שלא צלחו, וגם הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה נדחתה על ידי בית החולים רמב"ם. בהמשך בית המשפט דאג לקבוע מועדי הוכחות דחופים וצמודים ותוך מספר שבועות מסיום ההוכחות ניתן פסק דין לטובת התובעים. בית החולים רמב"ם המשיך בשלו והגיש ערעור לבית המשפט העליון שהתבבסס על הנתונים שאינם נכונים עובדתית ושכבר הוכרעו במחוזי. הליך זה נמשך בכשנתיים מה שגרם לעיכוב משמעותי בקבלת מרבית הפיצויים".
בבית החולים רמב"ם סירבו להגיב לפסק הדין.