הפרעות זקפה נתפסות כ'בעיה של הגבר' - משהו אישי, מביך, שצריך לפתור לבד ובשקט. אך בפועל, יותר ויותר זוגות מבינים כיום כי מדובר באתגר זוגי לכל דבר. לא רק בגלל ההיבט הפיזי, אלא גם בגלל ההשפעה על הקרבה, התקשורת הזוגית והאינטימיות בתוך הקשר.
ד"ר דניאלה מזור, פסיכותרפיסטית ומטפלת מינית מוסמכת, מסבירה מדוע המעורבות של בת הזוג בטיפול בבעיות אין אונות היא לא רק 'תמיכה', אלא הרבה מעבר לכך - היא חלק מהטיפול, והיא משמעותית לתהליך הטיפולי.
"למה היא צריכה לבוא? זו הבעיה שלי"
הראשון שיוצר את הקשר, אומרת ד"ר מזור, הוא כמעט תמיד הצד המתמודד עם הקושי. "הרבה פעמים שואלים אותי: למה להגיע ביחד? הקושי הוא שלי," היא אומרת, "ואני מסבירה שטיפול זוגי יכול לתרום לחיזוק הקשר ולחיזוק התקשורת הזוגית והרגשית.
גבר שחווה ירידה בתפקוד המיני, מסבירה ד"ר מזור, עלול להרגיש לחץ. לפעמים הוא מתקשה להסביר לצד השני מה הוא מרגיש - ובאופן טבעי, הצד השני מתקשה להבין מה קורה ואיך אפשר לעזור. העבודה הזוגית מאפשרת לשני הצדדים לתקשר, לבוא לידי ביטוי, ובכך למנוע 'הסלמה' ביחסים.
כשההימנעות הופכת לריחוק
אחד הדברים הכואבים ביותר הוא לא רק מה שקורה במיטה - אלא מה שמפסיק לקרות מחוצה לה. "קשיי זקפה משפיעים לא פעם על הביטחון העצמי, והם עלולים לגרום לגבר לנסות התחמק," מסבירה ד"ר מזור, "יש מקרים שבהם אין כבר חיבוקים, נשיקות ומגע - הפחד מכישלון מוביל לא פעם להימנעות מוחלטת, אפילו ממילות חיבה".
"לדוגמה, נתקלתי במצבים שבהם זוגות כבר לא התחבקו, כי הגבר חשש שהחיבוק יוביל למגע אינטימי יותר, ובעקבות זאת יתגלה הקושי שלו. בגלל זה הוא בחר להימנע - ואז נוצר ריחוק, ולעיתים אף תחושת דחייה".
ד"ר מזור מדגישה נקודה חשובה: בניגוד לטיפול רפואי 'רגיל', שבו מישהו עובר טיפול והצד השני מלווה אותו, כאן בת הזוג לא מצטרפת רק כמלווה. "הרבה פעמים בת הזוג חושבת שהיא רק באה לתמוך - אבל לאט-לאט היא מבינה שיש כאן תהליך זוגי, מסע של שני אנשים שלומדים לצעוד ביחד. תהליך כזה מאפשר גם לה ללמוד על עצמה ועל הצד השני - ולמצוא ביחד דרך התמודדות משותפת. אבל לשם כך," אומרת ד"ר מזור, "צריך להתקדם ברגישות ובהדרגה".
והיא מסכמת: "הטיפול יכול לעזור להפחתת אשמה והאשמה, ויש בכוחו ליצור חמלה והכלה. הוא מאפשר לעיניים מקצועיות מבחוץ 'לראות' את שני הצדדים, מה שעשוי לתרום להבנה ולחיבור הזוגי. ועוד דבר - לא לכולם טבעי לבוא לטיפול, בטח לא כשמדובר בנושאים כל כך אינטימיים. זוגות שבאים מפגינים אומץ זוגי, וגם זה תורם להצלחת התהליך".
"תתעקש לתפוס אותו - זה חשוב לי"
עד כמה המעורבות הנשית הפכה לנורמה? ישראל ביטון, מנהל השירות של חברת או-מד מדיקל הישראלית, המשווקת את וֶרְטִיקָה, מכשיר רפואי-ביתי לטיפול בהפרעות זקפה, ממחיש את המצב בשתי דוגמאות מעניינות: "השבוע התקשרה אישה בשנות השישים לחייה. היא ראתה כתבה על המכשיר והתעניינה. בשלב מסוים," הוא מספר, "היא אמרה לי: 'עדיף שתדבר עם בעלי'. שאלתי אם הוא מודע לפנייה שלה, והיא אמרה: 'בטח, אנחנו מדברים על זה".
"אבל מה שבלט בשיחה היה המשפט הבא שלה: 'הוא לפעמים לא זמין בגלל עבודתו, אבל תתעקש לתפוס אותו, זה מאוד חשוב לי'. היא הייתה כל כך מעורבת, שאפילו ביקשה שאעדכן אותה אחרי השיחה, כדי שתוכל לעקוב ולוודא שזה קורה".
"אני כבר ארכך אותו אחר כך"
וגם פניות כאלו יש: "פנתה אלינו אישה בת 85 לגבי בעלה הנושק ל-90. היא שאלה שאלות, חקרה, ביררה פרטים, ואז אמרה שבעלה עדיין לא יודע - אבל עכשיו, כשכל המידע אצלה, היא תוכל לדבר איתו ולרכך אותו".
"עבורי," אומר ביטון, "זו דוגמה מצוינת לשתי נקודות. ראשית, שגם זוגות בגיל מתקדם רוצים ליהנות ולקיים יחסים. ושנית, זה ממחיש תופעה שאני רואה לא מעט - נשים שיוזמות את הפנייה בעצמן, לפעמים אפילו מאחורי הגב של הגבר, כדי שיוכלו לפנות אליו בצורה רגישה ולגרום לו להסכים בלי שייפגע או יתבייש מהבעיה".
בעיה גברית? זה 'שלו'? אולי בעבר. מעורבות נשית בתהליך יכולה לעשות את ההבדל - ולהפוך את הנושא הזה משיח של בושה לשיח של פתרון אמיתי וחיזוק היחסים.