טיפולים מצילי חיים או מניעת המחלה? לאן הכסף של סל הבריאות הולך

בכל שנה סל הבריאות ניצב בפני הדילמה של חלוקת משאבים מוגבלים. איני נכנסת כאן לשאלה אם נכון להגדיל את התקציב עצמו, אלא לשאלה המעשית של תיעדוף בתוך מסגרת קיימת. ועדת הסל השנה ככל הנראה תפנה את מרבית התקציב לטובת טיפולים אונקולוגיים. זו החלטה ראויה.

אך השאלה אינה רק כמה כסף מוקצה לאונקולוגיה - אלא לאן בתוך התחום הזה הוא מופנה.

באופן טבעי במסגרת הסל ובכלל בהתייחסות של מערכת הבריאות ישנה עדיפות ברורה ומוצדקת לטיפולים מצילי חיים. זה נכון ערכית ונכון מקצועית. אך בתוך האונקולוגיה עצמה, נדרש דיון נוסף: האם אנחנו נותנים משקל מספק גם לטיפולים שמונעים את החמרת המחלה ומפחיתים את הסיכון לחזרתה, או שמרבית המשאבים מופנים בעיקר לשלב שבו המחלה כבר פעילה ומתקדמת.

קחו מטופלת לאחר טיפול בסרטן שד: מבחינה קלינית היא "סיימה טיפול", אך בחלק מהמקרים קיים סיכון ממשי שהמחלה תחזור ותתפתח לשלב מתקדם וקשה יותר. כאשר קיימים כיום טיפולים שמפחיתים משמעותית את הסיכון הזה, מדובר לא בתוספת שולית אלא בהתערבות שמשנה את מהלך המחלה.

מחקרים מראים כי חרדה מהישנות היא תופעה שכיחה בקרב מחלימות מסרטן שד ופוגעת בתפקוד יומיומי - בשינה, בריכוז וביכולת לחזור לעבודה. כאשר הסיכון הרפואי נותר מוחשי, גובר גם הצורך בתמיכה נפשית במערכת שכבר פועלת תחת עומס. במקביל, חזרת מחלה לשלב מתקדם כרוכה בטיפולים יקרים יותר, אשפוזים ועלויות עקיפות למשק. לכן, הפחתת סיכון מוקדם אינה רק מהלך קליני - אלא גם צעד שמייצר יציבות תפקודית וחוסך עומס עתידי למערכת הבריאות ולכלכלה.

אין חולק שהמטרה המרכזית היא הארכת חיים. אך מניעת חזרת המחלה היא התערבות רפואית שמטרתה לצמצם את הסיכון להידרדרות עתידית למצב מסכן חיים ולהשפיע כבר עכשיו על מסלול המחלה. אם אנחנו משקיעים נתח משמעותי מהסל באונקולוגיה, עלינו לוודא שההשקעה כוללת גם טיפולים שמפחיתים את הסיכון לחזרת המחלה ולמעבר לשלב מתקדם ומסכן חיים.

מדדי תפקוד ואיכות חיים חשובים, אך כאן הם אינם העיקר. העיקר הוא שינוי מסלול המחלה בשלב שבו עוד ניתן להשפיע עליו. כאשר קיימת אפשרות להפחית סיכון לחזרת סרטן - ואנחנו נמנעים מלתת לה עדיפות - אנחנו מסתפקים בתגובה למחלה במקום במניעת החמרתה.

הקריטריון בסל צריך לשאול לא רק כמה זמן נוסיף למטופלים שכבר חולים במחלה מתקדמת, אלא גם כמה מקרים כאלה ניתן למנוע מראש. אם אנחנו משקיעים כמעט שליש מתקציב הסל בסרטן אך מתמקדים בעיקר בטיפול בשלב המאוחר - עשינו רק חלק מהעבודה.

ד"ר ריבו לריסה היא מנהלת מכון אונקולוגי בבית חולים ציבורי אוניברסיטאי אסותא אשדוד