הפרעות אכילה אינן תמיד נראות לעין. בעוד שחלק מהסימנים - כמו ירידה דרמטית במשקל - מדליקים נורה אדומה מידית, סימנים אחרים חמקמקים יותר ומסתתרים מאחורי סודיות, הכחשה ושינויים התנהגותיים עדינים.
"הסימנים הראשונים להפרעת אכילה הם לרוב התנהגותיים או פסיכולוגיים ולאו דווקא פיזיים"' מסביר טום קווין לאתר האינדיפנדנט, מנהל קשרי החוץ בארגון Beat, העמותה הבריטית המובילה בתחום. "אנשים נוטים לחשוב שירידה במשקל היא התסמין המרכזי, אבל יש סוגים שונים של הפרעות אכילה שבהם המשקל כלל לא משתנה, כמו בולימיה".
לקראת שבוע המודעות להפרעות אכילה שיתקיים בסוף פברואר, מומחים מציינים שישה שינויים שכדאי לשים לב אליהם ומה ניתן לעשות אם עולה חשד.
1. הימנעות מארוחות משפחתיות
אחד הדפוסים הנפוצים הוא ניסיון להסתיר את האכילה או היעדרה.
"ייתכן שתשימו לב שהילד משקר לגבי מתי, איפה וכמה אכל," אומר קווין.ד"ר קרוליין פלמינג, ראש תחום הפסיכולוגיה בבית חולים פסיכיאטרי בלונדון, מוסיפה: "הם עשויים לבקש לאכול בחדר בטענה שהם צריכים ללמוד, ואז להשליך את האוכל. או לצאת מהבית ולומר שכבר אכלו בחוץ".
חשוב לזכור: הפרעות אכילה אינן בחירה מודעת, וההתנהגות אינה נובעת מכוונה רעה.
2. ריצה לשירותים במהלך או אחרי הארוחה
אם הילד נראה כאילו אכל כרגיל, אך ממהר לשירותים מיד לאחר מכן - ייתכן שמדובר בהתנהגות של הקאה יזומה, תופעה שכיחה בבולימיה.
3. עייפות וקושי בריכוז
המוח זקוק לאנרגיה. חוסר תזונתי עלול להשפיע במהירות על רמות האנרגיה, הריכוז והזיכרון. "ייתכן שתראו עייפות קיצונית במהלך היום, קושי בלימודים או שינויים בדפוסי השינה", אומרת פלמינג.
4. אוכל שנעלם ללא הסבר
אם כמויות גדולות של מזון נעלמות מהבית, ייתכן שמדובר באכילה כפייתית (Binge Eating). מדובר בהפרעת האכילה השכיחה ביותר. על פי הערכות כ-1 מכל 50 אנשים יחוו אותה במהלך חייהם.
אנשים המתמודדים עם התקפי זלילה מתארים תחושת "אוטומט" ואובדן שליטה, שלעיתים מלווה בבושה ובמצוקה.
5. שינויים חדים במצב הרוח
תנודות רגשיות קיצוניות, עצבנות חריגה או הסתגרות רגשית עשויות להיות סימן אזהרה.
"כל הערה על אוכל או על ההתנהגות עלולה להתקבל בתגובה חדה וכעוסה", מציינת פלמינג.
6. הסתגרות חברתית
רוב הפעילויות החברתיות בגיל ההתבגרות קשורות לאוכל - קפה עם חברים, ישיבה בקפטריה, ארוחות משותפות. ילדים ובני נוער עם הפרעת אכילה עשויים להימנע ממפגשים כאלה ולהתרחק בהדרגה מחברים ומשפחה.
מה עושים אם חושדים?
המומחים מדגישים: גישה נוקשה או מאשימה עלולה להזיק. "מדובר בהפרעה סודית מאוד, שלעיתים הופכת לחלק מהזהות של המתמודד", מסבירה פלמינג. "אם ניגשים בצורה חדה מדי, זה עלול להיתפס כהתקפה ולפגוע בקשר".
במקום זאת, מומלץ:
לבחור זמן ומקום רגועים לשיחה
להימנע משיחה סמוך לארוחה
לשאול שאלות פתוחות כמו: "רציתי לשאול איך את/ה מרגיש/ה לאחרונה?" ולא: "את/ה חייב/ת לקבל עזרה."
שמירה על הקשר והאמון היא המפתח.
פנייה לעזרה מקצועית - כמה שיותר מוקדם
אם החשש נמשך, כדאי לשקול פנייה לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
"תמיכה חיצונית היא צעד חשוב וככל שפונים מוקדם יותר, כך סיכויי ההחלמה טובים יותר", מדגישה פלמינג.