מחקר חדש מציע: גם פרק זמן קצר של פעילות גופנית - כ־20 דקות בלבד - עשוי לשפר תפקודים קוגניטיביים חשובים אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), ולהשפיע לטובה על ההתנהלות שלהם בכיתה, ואפילו ביום שאחריה.
הפרעת קשב וריכוז היא האבחנה ההתפתחותית השכיחה ביותר בקרב ילדים ברחבי העולם. ההערכה היא שכ־8% מהילדים בגילאי 3-12 וכ־6% מבני הנוער בגילאי 12-18 מתמודדים עם הקפרעות קשב וריכוז, כאלה ואחרות.
עבור רבים מהם, בית הספר הוא אתגר יומיומי - עם קשיים בריכוז, בהתנהגות בכיתה, בהתמדה ובהישגים לימודיים. מחקר חדש שערכו חוקרות מאוניברסיטת נוטינגהאם טרנט בבריטניה מראה כיצד פעילות גופנית יכולה להיות כלי פשוט ויעיל לסיוע.
"המחקר ממחיש את ההשפעה של פעילות גופנית על הפרעת קשב, שמשפרת תפקודים ניהוליים (עיכוב תגובה, זיכרון ותפיסה חזותית). ההשפעה המתמשכת היא ממצא חדש ומשמעותי", מסבירה ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בכירה בישראל בתחום הקשב. "זה מצביע על שינוי פיזיולוגי ארוך טווח יותר, כנראה דרך שחרור דופמין ונוראדרנלין במוח. הפעילות עצמה (תחנות משחקיות המשלבות תנועה ומאמץ מוחי) היא מתאימה למוחות שזקוקים לדינמיות ולא לשעמום, ומאפשרת יישום מיידי בבתי ספר".
איך נראה המחקר?
המחקר תיאר ניסוי עם 27 ילדים בני 9-11 עם הפרעת קשב, שעברו שני מצבים: פעילות גופנית אחת של 30 דקות במתכונת תחנות משחקיות שדורשות גם מאמץ מוחי (לדוגמה: תרגילי קואורדינציה עם כדורסל), לעומת מצב ביקורת שבו הם רק ישבו בכיתה ללא פעילות.
בכל אחד מהמצבים הילדים ביצעו שלוש בדיקות מחשב: לפני הפעילות, מיד אחריה, ובבוקר שלמחרת, וגם בזמני הביקורת ללא פעילות, שבדקו עיכוב תגובה, זיכרון קצר טווח ותפיסה חזותית.
הממצא המרכזי היה שהילדים עם הפרעת הקשב ביצעו את כל שלושת המבחנים טוב יותר לאחר הפעילות הגופנית בהשוואה ליום ללא פעילות. ילדים אלו ענו יותר נכון, אבל קצת יותר לאט, מה שמתפרש כהפחתת אימפולסיביות: פחות תגובות חפוזות ויותר דיוק. יתרון נוסף שנמצא היה ההשפעה החיובית של הפעילות שנערכה אחר הצהריים נשמרה גם לבוקר שלמחרת, וזה מודגש כנתון חדש וחשוב, שהאפקט לא נעלם מיד.
"החוקרים מדגישים שהפעילות הייתה קצרה, פשוטה וברת יישום על ידי מורים בבית הספר, ושמחקרים נוספים מראים שגם משחקי תנועה אחרים ופעילויות סיבולת של כ־20 דקות יכולים לשפר קשב, שליטה באימפולסיביות וגמישות מחשבתית אצל ילדים עם הפרעת קשב", מדגישה ד"ר הרשקו.
אמנם מדובר במחקר קטן, והחוקרות מדגישות שיש צורך במחקרים נוספים, אך התוצאות מעודדות. הבשורה החשובה: לא נדרש אימון ארוך או מאומץ במיוחד. פעילות קצרה, פשוטה, ואפילו משחקית, כזו שמורים יכולים לשלב במהלך יום הלימודים, עשויה להספיק.
אז כמה זה "מספיק"? לפי הראיות המצטברות כיום: כ־20 דקות של פעילות סבולת כבר יכולות להעניק שיפור קוגניטיבי משמעותי לילדים עם ADHD. עם זאת, יש גם אתגר: ילדים עם ADHD הם בעלי סיכוי נמוך בכ־21% לעמוד בהמלצות לפעילות גופנית יומית, בהשוואה לבני גילם. בין החסמים: מוטיבציה נמוכה, חוסר ביטחון עצמי וקושי בוויסות רגשי בסביבות עמוסות.