חוסר במגע גורם לסטרס. רופאה מסבירה איך זה עובד

יום האהבה החל הסופ"ש הוא היום שבו כולם פתאום זוכרים לחבק, להגיד מילים יפות, ולבלות זמן איכות. ואז מגיע היום שאחרי, והחיבוק הופך למשהו שאמור לקרות "כשיהיה זמן". אבל הנה סוד קטן: לא צריך הרבה זמן. בדיוק כמו שמינון קטן של תרופה יכול לעשות שינוי, גם מינון קטן של קרבה יכול להוריד סטרס, לשפר מצב רוח ואפילו לעזור לשינה. זה לא רגש, זאת ביולוגיה.

קשר חברתי תומך הוא אחד מהגורמים החזקים ביותר לבריאות שלנו. זה לא סתם משפט נחמד. סקירות מחקריות בתחום הפסיכולוגיה הבריאותית, כולל סקירה שפורסמה בכתב העת Psychological Bulletin, מראות שמערכות יחסים תומכות מקושרות לירידה בסיכון למחלות לב, לדיכאון ולמוות מוקדם. כלומר, חיבוק לא "מרפא", אבל הוא בהחלט יכול להיות תוספת בריאה ומדידה לחיים.

אנחנו נוטים לחשוב שרק מחוות גדולות עושות שינוי. אבל מחוות קטנות, יומיומיות, יכולות להיות כמו מינון תרופה. הן מפחיתות סטרס, משפרות מצב רוח, ומסייעות לשינה.

הסיבה היא פשוטה: סטרס כרוני מעורר תגובה דלקתית בגוף, מעלה לחץ דם, ומפריע לשינה. כשיש תמיכה חברתית, גם אם היא קטנה, הגוף "מרשה לעצמו" להירגע. זה לא מטאפורה. זה מנגנון ביולוגי שמופיע במחקרים רבים, כולל סקירה שפורסמה בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences שמצאה קשר בין תמיכה חברתית לבין פעילות נמוכה יותר של תגובות סטרס.

הנה כמה אפקטים מוכחים של קרבה ותמיכה, גם אם היא "בקטן":

מגע רגוע, חיבוק או מילה מרגיעה מורידים פעילות של מערכת הלחץ. הפחתת סטרס קשורה לירידה בקורטיזול, הורמון שמועלה במצבי לחץ ומקושר לשינה לקויה, עייפות ולחץ דם גבוה. יש לציין שירידה זו בקורטיזול אחרי מגע תומך תועדה לעתים קרובות יותר בנשים והיא תלוית הקשר ואיכות המגע.

מצב רוח משתפר
תחושת שייכות וביטחון משפיעה על המצב הרגשי, מפחיתה חרדה ודיכאון. מחקרים בתחום מצביעים על כך שאנשים עם תמיכה חברתית חזקה מדווחים על רמות גבוהות יותר של רווחה נפשית.
שינה טובה יותר

אנשים שמרגישים בטוחים ומחוברים נוטים לישון עמוק יותר ולהתעורר רגועים יותר. שינה איכותית קשורה לתפקוד קוגניטיבי טוב יותר, למערכת חיסון חזקה יותר, וליציבות רגשית.

לחץ כרוני הוא אחד הגורמים המשפיעים על לחץ דם ועל סיכון למחלות לב. תמיכה חברתית מקטינה את העומס הזה, ומקשרת לשיפור במדדים קרדיווסקולריים.

לא כל חיבוק שווה אותו דבר, ולא כל שיחה באמת מרגיעה. מה שמשפיע על הבריאות הוא לא הזמן, אלא האופן שבו הגוף חווה קרבה וביטחון. הנה כמה דוגמאות שעובדות באמת:

מגע רגוע ולא פונקציונלי
לא טפיחה על השכם ולא חיבוק של "באתי, ראו אותי, המשכתי הלאה/ מגע איטי ורגוע, כזה שלא נועד להזיז, למהר או לסמן וי, מפעיל מנגנונים שמרגיעים את מערכת העצבים. זה יכול להיות חיבוק, יד על הכתף, או אחיזה קצרה ביד. הגוף מזהה את זה כסיגנל של ביטחון.

צחוק חברתי - צחוק ביחד
האפקט החזק על חיבור והפחתת סטרס קשור לצחוק משותף, לא רק לצחוק שמישהו עושה לבד. צחוק שמשותף לחוויה, זיכרון או אירוע משותף מפעיל שחרור מתחים וחיזוק קשרים בין בני אדם, ועשוי להעניק יתרון פיזיולוגי בהפחתת תגובות סטרס.

כדי לשמור על דיוק מדעי: רעיונות כמו "חיבוק של 20 שניות" או "3 דקות ביום" שימשו לעתים כהמחשה תקשורתית כדי להבהיר ש"מעט קרבה" יכול להספיק. אלה אמות מידה משוערות לצורך המחשה - אין להן סטטוס של מדד מחקרי מדויק שמצא קשר כפול ומדוד באופן חד משמעי.

לסיכום, אהבה לא מחליפה תרופות, בדיקות או טיפול מקצועי. אבל היא יכולה להיות תוספת משמעותית לרפואה. היא יכולה להפחית סטרס, לשפר מצב רוח, לשפר שינה, ולתרום לתחושת יציבות וביטחון. ובכל זאת, ביום האהבה, אולי כדאי לזכור שהתרופה הכי פשוטה, הזמינה והזולה ביותר, היא זו שמתחילה במגע קטן, מילה אמיתית, וצחוק ביחד.

ד"ר לי ארז היא רופאת משפחה, מכבי שירותי בריאות, מחוז צפון