מחקר חדש ויוצא דופן של מכון המחקר של לאומית שירותי בריאות מצביע על קשר מובהק בין שימוש בתרופה נפוצה למניעת מלריה ובחיסונים נגד שלבקת חוגרת - לבין ירידה משמעותית בסיכון להתפתחות אלצהיימר ודמנציה לאורך שנים.
הממצאים, שאומתו בשני מאגרי מידע עצומים בישראל ובארצות הברית, פותחים כיוון מחקרי חדש להבנת מחלות ניווניות של המוח.
המחקר, בהובלת ד"ר אריאל ישראל, מנהל מכון המחקר של לאומית, התבסס על ניתוח שיטתי של נתוני אמת (Real World Data) שנאספו לאורך שנים בקרב מבוטחי הקופה. במסגרת השלב הראשון, נסקרו יותר מ־1,300 תרופות וחיסונים שניטלו על ידי מבוטחים, במטרה לאתר קשרים אפשריים בין חשיפה לתרופות שונות לבין הסיכון להתפתחות אלצהיימר ודמנציה.
לצורך כך, נבחנו נתוניהם של 9,124 חולי אלצהיימר בישראל והושוו ל־18,248 איש בקבוצת ביקורת תואמת, שלא אובחנו עם המחלה. התוצאות העלו שלושה גורמים בולטים שנקשרו לירידה מובהקת בסיכון למחלה: התרופה Atovaquone/Proguanil, הידועה בשמה המסחרי מלארון, המשמשת למניעת מלריה, ושני חיסונים נגד שלבקת חוגרת (זוסטר).
ירידה של כ־64% בסיכון - גם עשור אחרי החשיפה
הממצא הבולט ביותר נוגע לתרופה Atovaquone/Proguanil. בקרב מבוטחים שנטלו את התרופה, לרוב לפרק זמן קצר יחסית לצורך מניעת מלריה, נמצאה ירידה של כ־64% בסיכון לפתח דמנציה, שנמשכה למעלה מעשור לאחר החשיפה לתרופה.
גם לחיסונים נגד שלבקת חוגרת נמצא אפקט מגן, כאשר ההשפעה המשמעותית ביותר נצפתה בקרב מקבלי החיסון הרקומביננטי החדש נגד זוסטר. יכולות ההגנה של חיסון זה מאלצהיימר או מדמנציה כבר נבדקו והוכחו במחקרים רבים אחרים שפורסמו בשנים האחרונות.
כדי לוודא שהממצאים אינם ייחודיים לאוכלוסייה הישראלית, ביצעו החוקרים שלב תיקוף עצמאי במאגר הנתונים האמריקני TriNetX - אחד ממאגרי המידע הרפואיים הגדולים בעולם, הכולל נתונים של למעלה מ־120 מיליון מטופלים מארצות הברית.
גם במאגר זה הודגם דפוס עקבי של ירידה משמעותית בסיכון לדמנציה בקרב אלו שנטלו את התרופה למלריה ואת החיסון לשלבקת חוגרת במשך למעלה מעשור לאחר החשיפה לטיפול, בשלושה קוהורטים נפרדים ובשכבות גיל שונות - מגיל 50 ועד גיל 80 בעת החשיפה לטיפול.
הקשר האפשרי לזיהומים רדומים במוח
מעבר לממצאים האפידמיולוגיים, המחקר מציע גם הסבר ביולוגי אפשרי, שעשוי לשנות את האופן שבו נתפסת מחלת האלצהיימר. החוקרים מצאו כי אנשים עם עדות סרולוגית לזיהום לטנטי (רדום) בטפיל טוקסופלזמה, מצויים בסיכון מוגבר לדמנציה.
טוקסופלזמה הוא טפיל נפוץ מאוד, הקיים במצב רדום בקרב חלק גדול מהאוכלוסייה, לרוב ללא תסמינים. עם זאת, קיימת השערה הולכת ומתחזקת כי במקרים מסוימים הוא עלול לעודד תהליכים של דלקת מוחית כרונית, אשר בטווח הארוך עשויה לתרום לניוון תאי עצב - תהליך מרכזי בהתפתחות אלצהיימר.
מאחר ש־Atovaquone הוא טיפול מוכר ויעיל נגד טוקסופלזמה, עולה האפשרות כי חיסול או דיכוי של זיהום רדום עשוי להפחית סיכון עתידי להתפתחות דמנציה. גם החיסונים נגד שלבקת חוגרת מחזקים את הקו הזה, שכן מדובר בנגיף הרפס ידוע, שנשאר רדום במערכת העצבים ועלול להתעורר מחדש בגיל מבוגר.
שינוי תפיסתי באלצהיימר?
ד"ר אריאל ישראל מדגיש כי מדובר במחקר תצפיתי, שאינו מוכיח סיבתיות, אך מצביע על כיוון מחקרי מסקרן במיוחד: "זהו מחקר שמדגים כיצד נתוני אמת שנאספו לאורך שנים במערכת הבריאות הישראלית יכולים להוביל לתגליות בעלות משמעות עולמית. הדבר המרשים ביותר הוא השחזור הבלתי תלוי גם באוכלוסייה נוספת - מבחן קשוח מאוד למחקרים תצפיתיים".
לדבריו, אם ההשערה תאומת במחקרים פרוספקטיביים וניסויים קליניים, המשמעות עשויה להיות מרחיקת לכת: "ייתכן שאלצהיימר אינו רק תהליך ניווני, אלא גם תהליך שבו זיהומים מסוימים וחוסר איזון חיסוני ממלאים תפקיד משמעותי - גורם שלא קיבל עד היום מספיק תשומת לב בהבנת מחלות הזקנה".
החוקרים מדגישים כי אין בשלב זה המלצה ליטול תרופות או חיסונים למניעת אלצהיימר, וכי נדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון סיבתיות, מינונים, עיתוי ופרופיל בטיחות. עם זאת, עצם הזיהוי של תרופות וחיסונים קיימים, בעלי פרופיל בטיחות מוכר, כקשורים לירידה בסיכון לדמנציה - פותח דלת לאפשרויות מחקריות וטיפוליות חדשות.
בעידן שבו האלצהיימר נחשב לאחת המחלות הקשות והמאיימות של הזקנה, מחקר ישראלי שמצליח לאתר כיוונים חדשים, תוך שימוש חכם במאגרי מידע רחבי היקף, מדגים את הפוטנציאל של רפואה מבוססת נתונים לשנות את מפת המחלות של העתיד.