לא כל מוח מזדקן באותו הקצב ובאותה הצורה. יש אנשים שממשיכים לנהל חיים עצמאיים ופעילים גם כאשר קיימים אצלם שינויים מוחיים אופייניים להזדקנות או למחלה, בעוד אחרים יחוו פגיעה מוקדמת יותר בזיכרון ובחשיבה. הסיבה לכך היא רזרבה קוגניטיבית, כלומר היכולת להמשיך לפעול גם בתנאים פחות אידיאליים. יכולת זו נצברת לאורך החיים. הבנת המנגנון הזה מסייעת להמלצה ופיתוח דרכים לחיזוק הרזרבה ולשמירה על תפקוד לאורך שנים.
מטה־אנליזה רחבה שפורסמה ב־Cognitive reserve over the life course and risk of dementia מראה כי רזרבה קוגניטיבית אינה נוצרת מפעולה בודדת אלא מהצטברות של חוויות לאורך החיים. בין הגורמים שנקשרו לסיכון מופחת לדמנציה נמצאו חשיפה מוקדמת ללמידה ולהישגים לימודיים, שנות השכלה רבות יותר, עיסוקים מקצועיים הדורשים חשיבה מורכבת וקבלת החלטות, וכן פעילות פנאי אינטלקטואלית ומעורבות חברתית בגיל המבוגר. החוקרים מדגישים כי המשותף לכל המרכיבים הוא גירוי מתמשך של המוח ואתגר שמאלץ אותו להסתגל ולהפעיל רשתות חשיבה מגוונות.
איך עושים את זה?
כדי להגדיל רזרבה קוגניטיבית כדאי לאמץ שגרה שמפעילה את המוח בדרכים מגוונות ועקביות. אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר הוא למידה חדשה: כל דבר שמחייב אותנו להתמודד עם מידע שלא הכרנו, להבין חוקים אחרים, לזכור ולהתנסות. זו יכולה להיות שפה זרה, שימוש בטכנולוגיה חדשה, קורס בהיסטוריה, מוזיקה או אפילו ניווט באפליקציות שלא השתמשנו בהן בעבר. עצם המפגש עם החדש מאלץ את המוח לבנות חיבורים נוספים.
גם תרגילי חשיבה תורמים, אך האפקט שלהם גדל כאשר יש בהם קושי אמיתי. אם פותרים את אותו סוג תשבץ כבר שנים במהירות, המוח עובד פחות קשה. לעומת זאת, העלאת רמת האתגר, מעבר לסוגים חדשים של משחקים או למידה של אסטרטגיות שונות, מייצרים אימון משמעותי יותר.
לתחביבים יש כוח עצום משום שהם משלבים כמה מערכות בו־זמנית. נגינה למשל דורשת קריאה, זיכרון, תיאום בין הידיים והקשבה. בישול מורכב מחייב תכנון, תזמון וקבלת החלטות. יצירה, תפירה, צילום או עבודות עץ מפעילים חשיבה מרחבית ודיוק.
מרכיב חשוב מאוד הוא פעילות חברתית. שיחה עם אנשים, השתתפות בקבוצה, התנדבות או מפגשים קבועים עם חברים דורשים שליפה מהירה של מילים, הבנת סיטואציות, תגובה רגשית והסתגלות. מדובר באימון מוחי טבעי שמתרחש בלי להרגיש "בתרגול".
עדיף פעילות מתונה וקבועה מאשר מאמץ חד־פעמי. כאשר המוח מקבל גירוי לאורך זמן, הוא מפתח יציבות וגמישות שהופכות לחלק מהתפקוד היומיומי.
גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, סוכרת, שומנים גבוהים בדם, עישון וחוסר פעילות גופנית קשורים לעלייה בסיכון לפגיעה קוגניטיבית. כאשר משלבים טיפול בגורמים האלה יחד עם גירוי מנטלי וחברתי, ההשפעה מצטברת ומשמעותית יותר.
רזרבה קוגניטיבית משנה את הדרך שבה מסתכלים על הזדקנות המוח. במקום לראות בירידה הקוגניטיבית תהליך בלתי נמנע שמופיע באותו אופן אצל כולם, נמצא כי ישנה שונות גדולה בין אנשים ביכולת של המוח לפתח מנגנוני פיצוי. הניסיון המצטבר והאתגרים לאורך החיים גורמים לחשוב, להסתגל ולקבל החלטות ויוצרים עם השנים בסיס שמאפשר לחלק מהאנשים לשמור על תפקוד גבוה יותר גם מול שינויים ביולוגיים.
הכותב הוא מנהל המחלקה לשיקום גריאטרי במרכז הרפואי השיקומי אינטגרטיבי מדיקל קר