יום הסרטן הבינלאומי, שמצוין מידי שנה ב- 4 בפברואר, מחזיר אותנו לשאלה הגדולה שמלווה כמעט כל מטופל ומשפחה: איך מנצחים מחלה קשה, אבל גם שומרים על החיים עצמם. פחות אשפוזים, פחות תופעות לוואי, יותר דיוק, יותר ודאות.
בתוך המהפכה הזו, תחום הקרינה עבר בשנים האחרונות קפיצה טכנולוגית, והיום הוא כבר לא "אותו טיפול של פעם". אחד המקומות שבהם זה בולט במיוחד הוא סרטן הערמונית, ממאירות שכיחה אצל גברים, שלצד שיעורי ריפוי גבוהים, מציבה אתגר טיפולי ברור בגלל המיקום הרגיש של האיבר.
"אחד מכל שמונה גברים במהלך החיים יחלה בסרטן הערמונית", אומרת פרופ' מירב בן דוד, מומחית באונקולוגיה קלינית וברדיותרפיה, פרופסור באוניברסיטת בן גוריון ומנהלת המערך האונקולוגי באסותא רמת החייל. "בישראל רוב ממאירויות הערמונית מתגלות בין גיל 70 ל 74, ובעולם בין 65 ל 80".
אז איך מטפלים באופן שמצד אחד מכוון אל הגידול, ומצד שני שומר על האיברים הסמוכים ועל איכות החיים? כאן נכנסת לתמונה טכנולוגיה שמרגישה כמו מדע בדיוני, אבל כבר נמצאת בשימוש קליני: מאיץ קווי משולב MRI.
"הקסם קורה" בתוך חדר הטיפול
בטיפול בקרינה "רגילה", התכנון יכול להיות מדויק מאוד, אבל יש גורם אחד שאי אפשר להתעלם ממנו: הגוף חי ונע. הערמונית יכולה לזוז בתוך האגן בגלל שלפוחית שתן שמתמלאת, בגלל תנועות מעיים וגזים, ולעיתים גם בגלל שינויים קטנים בתנוחה. הבעיה היא שאפילו סטייה קטנה יכולה להיות משמעותית כשמדובר בקרינה, במיוחד כשהערמונית "יושבת" ליד אזורים רגישים לקרינה כמו שלפוחית השתן והחלק הסופי של המעי הגס.
"מה שהצליחו לייצר זה מאיץ קווי סופר מתוחכם שבתוכו מוטמע MRI", מסבירה פרופ' בן דוד. "היתרון מדהים, אנחנו יכולים לראות בכל רגע נתון בדיוק איפה נמצאת הערמונית ולשנות את הטיפול אם יש צורך".
בפועל, המשמעות היא שלרופא יש "עיניים" בזמן אמת. לא רק תמונה לפני, לא רק בדיקה כללית, אלא מעקב תוך כדי טיפול. ואם הערמונית זזה, המערכת יודעת לזהות את זה ולפעול בהתאם.
"אם הערמונית זזה בגלל שהשלפוחית התמלאה או בגלל שעוברים גזים, אנחנו יכולים להיות סופר מדויקים, לחסוך קרינה לאיברים סמוכים ומאוד רגישים לקרינה", מדגישה פרופ' בן דוד . "והקסם קורה. אנחנו רואים את הערמונית זזה, אבל יודעים שבזמן הזה אין בכלל קרינה. כשהיא חוזרת למקום הרגיל שלה, אפילו אם זו סטייה של חצי סנטימטר, הקרינה תמשיך והמטופל יקבל את הקרינה בדיוק כמו שתכננו. מינימום קרינה לשלפוחית ומינימום קרינה לקצה המעי הגס".
הדיוק הזה לא נועד רק כדי "לעשות רושם" טכנולוגי. הוא נועד להפחית תופעות לוואי, לשמור על הרקמות הבריאות, ולהפוך טיפול שמבחינת רבים נשמע מאיים, לתהליך שאפשר לעבור בלי להשבית את החיים.
למעשה, מציינת פרופ' בן דוד, המערכת מאפשרת גם עבודה עדינה סביב אזורים רגישים במיוחד. "אנחנו יכולים לסמן את העצבים וכלי הדם שמגיעים לערמונית, ויש אפילו מחקר שבודק האם שימור האזור הזה ישמור על התפקוד המיני של האדם גם אחרי הקרינה".
חמישה טיפולים, וחוזרים לשגרה
אחד הנתונים שבעיקר מעניינים מטופלים הוא הזמן. כמה טיפולים צריך, כמה זמן זה לוקח, ומה מרגישים. כאן התשובה מפתיעה לטובה.
"המטופל לא מרגיש שום דבר", אומרת פרופ' בן דוד. "הקרינה עצמה לוקחת בין 12 ל- 15 דקות. הוא יוצא ממכשיר הקרינה אחרי זמן של בין 50 דקות לשעה. לא שרף לו, לא צרב לו. והוא סיים עוד אחת מתוך חמש הקרנות שהוא צריך לקבל".
וחשוב לא פחות, בניגוד למיתוסים נפוצים, אין "קרינה שנשארת בגוף". "לא נשארת לו בגוף קרינה, הוא יכול להיות ליד כולם, והוא ממשיך בחיים שלו כרגיל".
ומה לגבי תוצאות? לפי פרופ' בן דוד, הנתונים מצביעים על שיעורי הצלחה גבוהים מאוד. "התוצאות שלנו מדהימות, מעל 95 אחוז ריפוי מלא של הגברים, עם מעט מאוד תופעות לוואי".
לצד הטכנולוגיה, באסותא מדגישים גם את המעטפת. "יש לנו צוות פסיכולוגיה שמטפל באנשים מהאבחנה ולאורך מסלול החיים שלהם. יש יועצת מיניות לרשות המטופלים, ויש אשפוז יום עם כל סוגי הכימותרפיה כשצריך. החוכמה היא לטפל בכל מה שמסביב, ביחד עם המטופל והמחלה שלו".
מעבר ליתרונות הקליניים, יש היבט נוסף שלא תמיד ברור למטופלים, והוא אופן הנגישות לטיפול. "כל מי שזקוק לקרינה במאיץ משולב MRI יקבל אותה אצלנו ללא עלות, עם טופס 17 מקופת החולים", מדגישה פרופ' בן דוד. "הגיע הזמן שידעו שזה קיים. טיפול לא כואב ומרפא".
"בסופו של דבר", אומרת פרופ' בן דוד, "החדשנות האמיתית לא נמדדת רק במכשור, אלא ביכולת לאפשר למטופלים להמשיך לחיות את חייהם, גם תוך כדי הטיפול".
*המידע בכתבה מובא לצורכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה או המלצה טיפולית אישית. כל החלטה רפואית צריכה להתקבל בהתייעצות עם רופא או רופאה ובהתאם למצב הרפואי האישי, בדיקות והנחיות גורמי המקצוע.