אירועי ה־7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם הותירו את החברה הישראלית עם שכול, אובדן וכאב עמוק. לצד ההשלכות הגלויות והמדוברות, מתרחשת בשקט יחסי תופעה נוספת: עלייה בשימוש בחומרים ובהתנהגויות ממכרות, בעיקר כאמצעי ויסות רגשי והתמודדות עם מצוקה נפשית.
מחקרים וניסיון קליני מצביעים על קשר ישיר בין חשיפה לטראומה, חרדה ודיכאון לבין החמרה בהתנהגויות כפייתיות - גם בקרב אנשים שלא חוו פגיעה פיזית ישירה. במקביל נרשמה עלייה בשימוש בחומרים מרגיעים, בהם תרופות מרשם, אלכוהול וסיגריות. בתוך רצף זה, נכללות גם התנהגויות מיניות כפייתיות ושימוש בפורנוגרפיה, כתגובה למצוקה רגשית עמוקה.
מהי התמכרות - מעבר לסטריאוטיפים
בהגדרתה הרחבה, התמכרות היא דפוס מתמשך שבו אדם משתמש באופן כפייתי בחומר או בהתנהגות מסוימת כדי להתמודד עם רגשות מציפים או לא נעימים. לרוב מדובר בקושי לזהות, לשאת, לעבד או לווסת רגשות כגון פחד, בדידות, בושה, כעס או חוסר אונים.
ההתנהגות הממכרת מספקת הקלה זמנית - הרגעה, ניתוק או תחושת שליטה - אך לאורך זמן היא מחזקת את חוסר הוויסות, פוגעת ביכולת הבחירה והשליטה, ומובילה למצוקה ולפגיעה תפקודית בתחומי החיים השונים.
התמכרות למין: מושג מטריה, לא אבחנה מוסרית
המונח "התמכרות למין" מתאר קשת רחבה של התנהגויות מיניות כפייתיות ונכלל בקבוצת ההתמכרויות ההתנהגותיות. אלו עשויות לכלול פנטזיות חוזרות, מחשבות טורדניות ופעולות כמו צפייה אינטנסיבית בפורנוגרפיה, אוננות כפייתית, מין מזדמן או בתשלום.
כל פעילות היוצרת עוררות גבוהה עלולה להפוך ממכרת, משום שהיא גורמת לשינויים כימיים במוח הדומים לאלה הנגרמים מסמים או אלכוהול. בשלב זה ההתנהגות המינית נכנסת למעגל של מחשבות, רגשות ופעולות, תוך פגיעה בתחושת השליטה. לעיתים, ההתמכרות משקפת קושי ביצירת קשרים רגשיים ואינטימיים, כאשר העיסוק המיני האינטנסיבי מחליף קשר אנושי קרוב ובטוח.
הבחנה חשובה: התמכרות למין אינה פוגענות מינית
חשוב להבהיר: לא כל אדם המתמודד עם התמכרות למין הוא פוגע מינית. למעשה, רוב האנשים עם התמכרות למין אינם פוגעים באחרים.
התמכרות למין נובעת מקושי בוויסות רגשי ושליטה בדחפים, וההתנהגויות - גם אם חוזרות וכפייתיות - אינן מכוונות לפגיעה בזולת. לעומת זאת, פוגענות מינית מתאפיינת בהתנהגות מינית הפוגעת באחר, חוצה גבולות או נעשית ללא הסכמה, ולעיתים קרובות כוללת תכנון, ניצול כוח ושליטה. מדובר בשני דפוסים שונים מהותית, הן קלינית והן מוסרית.
כמה זה נפוץ - ולמה כמעט לא מדברים על זה?
הערכות מחקריות בעולם מצביעות על כך שכ־3%-5% מהאוכלוסייה הכללית עשויים לעמוד בקריטריונים של התמכרות למין, כאשר מחקרים מסוימים מצביעים אף על שכיחות של עד כ־10%.
בישראל, סקרי אוכלוסייה מעריכים שכ־6%-7% מהמבוגרים מדווחים על דפוסים בעייתיים של התנהגות מינית או שימוש בפורנוגרפיה. עם זאת, רק מיעוט פונה בפועל לטיפול. הפער מוסבר בשילוב של סטיגמה, בושה, רגישות דתית־תרבותית וחוסר נגישות לשירותים ייעודיים. יש לציין כי הנתונים מבוססים ברובם על דיווח עצמי ולא על אבחנה קלינית מלאה.
איך נראה טיפול בהתמכרות למין?
התמכרות למין, כמו התמכרויות התנהגותיות אחרות (הימורים, קניות, משחקי מחשב או שימוש כפייתי באינטרנט), מבטאת קושי עמוק בוויסות רגשי ושליטה בדחפים - ולכן ניתנת להבנה ולטיפול.
הטיפול מתחיל בהערכה מקיפה, שמטרתה להבין את דפוס ההתנהגות ואת תפקידו הרגשי. בשלב הראשון נעשית הבנה קוגניטיבית של ההפרעה, נרמול החוויה והבחנה בין מיניות בריאה לבין דפוס כפייתי כתגובה למצוקה נפשית.
העבודה הטיפולית כוללת:
• חיזוק יכולות ויסות רגשי ושליטה עצמית
• זיהוי ופירוק דפוסי חשיבה אוטומטיים ואמונות ליבה
• התערבויות התנהגותיות והחלפת הדפוס הכפייתי בחלופות מתפקדות
• בניית שגרה מוגנת ותומכת
• עבודה רגשית מעמיקה סביב טראומה, אינטימיות, דימוי עצמי וקשרים בינאישיים
לצד טיפול פרטני, משולבים לעיתים טיפול קבוצתי, זוגי ולעיתים גם טיפול תרופתי. משך התהליך משתנה בהתאם לחומרת הדפוס ודורש סבלנות, התמדה וקשר טיפולי מיטיב.
סיפור מהקליניקה: אלון (שם בדוי)
אלון הגיע לטיפול לפני כשנתיים בעקבות קושי מתמשך בשליטה בדחפים מיניים, שכללו שימוש תדיר בשירותי מין וצפייה פורנוגרפית אינטנסיבית. הוא חווה בושה עמוקה, חוסר אונים ותסכול מכישלונות חוזרים לעצור את ההתנהגות, לצד פגיעה במערכות היחסים שלו - במשפחה, בעבודה ובמעגל החברתי.
במהלך הטיפול נחשף הקשר בין מצוקותיו הרגשיות - בדידות, דיכאון, חרדה, טראומה וערך עצמי נמוך - לבין הפנייה להתנהגות מינית כפייתית כדרך להקלה רגעית. אלון חיזק בהדרגה את יכולתו לוויסות עצמי באמצעות בניית שגרה יציבה, חיזוק תמיכה חברתית ושימוש בטכניקות הרגעה וקרקוע. בהמשך השתלב בקבוצות SAA, עבד על מודעות לדפוסי חשיבה ומצא חלופות מיטיבות כגון פעילות גופנית וכתיבה.
העבודה כללה גם עיבוד טראומות מוקדמות, חקירת פנטזיות ודחפים ופיתוח כישורי אינטימיות. לאורך הדרך נבנו מחדש תחושת שליטה, תקווה ויכולת להתמודד עם רגשות קשים מבלי לפנות להתנהגות כפייתית.
יש מה לעשות - וזה לא חייב לעצור את החיים
לא כל טיפול בהתמכרות מחייב אשפוז או ניתוק מהשגרה. פעמים רבות ניתן לטפל במסגרת הקהילה, בליווי צוות רב־מערכתי, תוך שמירה על תעסוקה, חיי משפחה ושגרה יומיומית.
זו הגישה שננקטה במרפאות ההתמכרות של לאומית שירותי בריאות: טיפול מותאם אישית, שילוב גישות טיפוליות מגוונות ותהליך כולל המתייחס גם למשפחה. הבשורה המרכזית ברורה - יש מה לעשות, וזו לא בושה לבקש עזרה. כיום זה פשוט ונגיש יותר מאי פעם.
הכותב, בנימין (בן) רייס, קרימינולוג קליני ופסיכותרפיסט, לאומית שירותי בריאות