שנה וחצי לאחר שנפצע קשה מאד מפגיעת טיל במגרש כדורגל, רונאל חזר השבוע לביקורת בשניידר: מתפקד, מחייך, ומודה לצוותים שליוו אותו מהרגעים הקריטיים ועד השיקום.
רונאל אבו סאלח, בן 13 ממג'דל שמס, היה אחד הילדים שנפצעו קשה באירוע הקטלני שבו פגע טיל חיזבאללה במגרש כדורגל ביישוב הדרוזי. עם פגיעה רב מערכתית ופציעות קשות בגפיים, הוא הובהל למרכז שניידר לרפואת ילדים, שם טופל במשך תקופה, כולל במחלקת טיפול נמרץ. רונאל עבר שלושה ניתוחים מורכבים בגפיים ובהמשך הועבר לשיקום בבית לוינשטיין.
השבוע, כשנה וחצי אחרי הפציעה, חזר רונאל לשניידר לביקורת. הפעם כנער מתפקד, שמרגיש טוב, אינו נדרש עוד להתערבות כירורגית, וממשיך בתהליך שיקומי של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. החלום שלו הוא לראות משחק כדור רגל של ריאל מדריד.
"חלפה שנה וחצה מיום האירוע, אבל אני מרגישה שזה קרה אתמול", מספרת אמו כיפאח.
,ביום הזה, רונאל היה עם חבריו מסתובב על הטרקטורון החשמלי ופגשנו אותו בגן הקרוב לכפר. אז, החלו קולות אזעקה ביישוב נווה אטיב. אני דאגתי וביקשתי מבעלי ורונאל לחזור הביתה כדי שנשמור על בטיחותנו. התקדמנו ברכב שלנו, ורונאל על הטרקטורון. כשהגענו למג'דל, עצרתי בחנות לקנות כמה דברים. ופתאום, החלה אזעקה ובתוך כמה שניות שמענו קול פיצוץ חזק. בעלי אסעד ובני איוואן, בן 20, היו ברכב במגרש החניה ליד המגרש.
בעלי, אסעד, הוא נהג אמבולנס וגם מתנדב במגן דוד אדום. כשהוא ראה את הפיצוץ ואת העשן, הוא התחיל לקרוא לעזרה. הוא ראה ילדים רצים מכוסים בדם וילדים מתים במגרש המשחקים. לפתע, הוא שמע מישהו קורא 'אבא'. אסעד היה המום והביט וראה את רונאל על הטרקטור, מכוסה בדם ועם רגל פצועה קשה. הוא הרים אותו ורץ איתו למרכז הרפואי.
באותו רגע, הייתי בסופרמרקט והחזקתי את בני בן השנתיים כשאיוון רץ לעברי, ידיו מכוסות בדם. הייתי מבועתת כי לא עלה בדעתי שרונאל היה באצטדיון. הנחתי שהוא הגיע הביתה. התחלתי לצרוח, לשאול מה קרה רונאל, והוא המשיך לומר לי לא לדאוג, שהוא פשוט מפחד. כמה רגעים לאחר מכן, שמתי לב שבני, שאותו גם החזקתי, היה המום ומפוחד.
נכנסתי למצב של הלם. השארתי את ילדי עם משפחתי ורצתי למתחם הרפואי כדי לבדוק מה שלום רונאל. נכנסתי בצעקות וחיפשתי אותו. כשראיתי את ירכו הימנית, איך בשר ודם מפוזרים, והעצם שבורה, חתוכה ומרוסקת, התמוטטתי והתחלתי לבכות ולהתפלל לאל יתברך שיציל אותו. הייתה לי תחושה שהוא עלול לאבד את רגלו, חס וחלילה. הוא הועבר לבית החולים במסוק. כשהגענו, הוא היה בחדר הניתוח. הוא הגיע בהכרה מלאה וסובל מכאבים, והוא זה שנתן לרופא את מספר הטלפון של אביו, מה שעזר לנו לגלות באיזה בית חולים הוא נמצא.
כשהוא מורדם ומונשם נשאר בבית החולים במשך 3 ימים. לאחר מכן, הוא החל להתלונן על כאבים בידו, ואמר שהיא לא זזה ואינו יכול לשלוט בהם. הוא סבל מפגיעה קשה ועמוקה בצוואר ובלסת לאחר 12 ימים, החלטנו להעבירו למרכז הרפואי לילדים שניידר.
זו הייתה החלטה אישית המבוססת על המלצתם של כמה רופאים שסברו שמצבו דורש טיפול וניתוח.
הגענו למרכז הרפואי לילדים שניידר במכוניתנו ב-6 באוגוסט. ב-8 באוגוסט, הוא עבר ניתוח.
ב-11 באוגוסט הוא עבר ניתוח להשתלת בורג פלטינה בירכו. הניתוח עבר בהצלחה מוחלטת. תודה לאל, רונאל מתחיל להתאושש. אני מודה לבית החולים ולרופאים שביצעו את הניתוח. השבח לאל על הכל.
לדברי ד"ר עומר סלוין, מומחה בכירורגיית כף היד במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית: "רונאל הגיע אלינו בעקבות אירוע קטלני שבו נפצע באורח קשה מאוד, עם פגיעות מורכבות בגפיים ובפרט פגיעה עצבית משמעותית ביד. פגיעות כאלה הן מהאתגרים המורכבים ביותר בכירורגיית כף יד, בוודאי כשמדובר בילד, והטיפול דרש תכנון כירורגי מדויק ועבודה של צוות רב תחומי.
לאורך הדרך בלטו האופטימיות והבגרות של רונאל, ובמקביל התמיכה ושיתוף הפעולה המלא של המשפחה, גורמים שיש להם תרומה משמעותית לתהליך ההחלמה והשיקום.
לראות אותו היום, כשנה וחצי אחרי, מתפקד, מתקדם בשיקום ואינו נדרש עוד להתערבות כירורגית, זו תזכורת לחוסן יוצא הדופן של ילדים. עבורנו, היכולת לסייע במקרה כזה היא זכות גדולה ומשמעותית".
ד"ר יעל יונה, מנהלת אשפוז יום ורופאה בכירה במחלקה לשיקום ילדים ונוער במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין: "רונאל התקבל למחלקתנו לאחר פגיעה רב מערכתית, עם פגיעה עצבית קשה ביד שמאל, שבר ברגל, שבר בלסת ורסיסים בצוואר. עם קבלתו נזקק לעזרה רבה בכל תפקודי היומיום וסבל מליקויים מוטוריים ורגשיים משמעותיים".
במהלך האשפוז הושגה עצמאות מלאה בתפקודי היומיום, ניידות מלאה ללא צורך באביזרי עזר, וכן שיפור משמעותי בתפקוד יד שמאל. לאחר תקופת שיקום אינטנסיבית, בליווי צוות רב־מקצועי, הצליח רונאל להשתלב מחדש במשפחה, במסגרת בית הספר ובפעילויות חברתיות.