הסימון הקטן שגורם לנו ללחוץ דווקא כשלא כדאי

בעשור האחרון הפכו אזהרות טריגר לחלק שכיח מהמרחב הדיגיטלי, במטרה לאפשר למשתמשים היערכות רגשית או הימנעות מתכנים קשים. עם זאת, ממצאים מחקריים עדכניים מצביעים על תוצאה מורכבת ולעיתים הפוכה מהכוונה המקורית. במקום להפחית חשיפה, אזהרות מסוג זה עשויות להגביר את הסבירות לצפייה בתוכן המסומן כ"רגיש".

המחקר, שהתמקד בעיקר באוכלוסייה צעירה, בחן תגובות למסכי טשטוש ואזהרה המתריעים מפני תוכן רגיש. התוצאות הראו כי שיעור גבוה מאוד מהמשתתפים, כ-85 אחוזים, בחרו לצפות בתוכן חרף האזהרה. ניתוח הנתונים העלה כי הגורם המרכזי להחלטה לא היה הכנה רגשית או צורך בשליטה, אלא סקרנות. האזהרה עצמה שימשה גירוי בולט שהגביר את הקשב והעניין, תופעה המוכרת בפסיכולוגיה כהגברת משיכה לגירוי הנתפס כנדיר, אסור או מסוכן.

ממצא חשוב נוסף נוגע לקבוצות שעבורן נועדו אזהרות הטריגר מלכתחילה, ובהן אנשים עם רקע טראומתי או סימפטומים נפשיים. בניגוד לציפייה, גם בקרב אוכלוסייה זו לא נמצאה נטייה גבוהה יותר להימנעות מהתוכן. האזהרה יצרה מצב של דריכות וציפייה, אך לא הובילה להתרחקות עקבית מהחשיפה.

"כאשר אדם חש כי חופש הבחירה שלו מוגבל או שמנסים לשלוט בגישה שלו למידע, מתעורר דחף פסיכולוגי להשיב לעצמו תחושת שליטה", מסביר איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון ודוקטורנט באוניברסיטת בר אילן. "במרחב הדיגיטלי, פעולה פשוטה כמו לחיצה על כפתור 'הצג תוכן' משמשת אמצעי מיידי להשבת תחושת האוטונומיה. בקרב בני נוער וצעירים, נטייה זו בולטת במיוחד".

כדי להבין את המנגנון העומד בבסיס התגובה לאזהרות טריגר, יש לבחון את האינטראקציה בין מערכות מוחיות שונות. "במפגש עם אזהרה כזו מופעלות במקביל מערכות עצביות בעלות כיוונים מנוגדים", אומר עניאל. "מצד אחד, האמיגדלה מגיבה לנתפס כאיום ומגבירה עוררות. מצד שני, מערכת התגמול הדופמינרגית מופעלת בשל הציפייה למידע חדש, חריג או משמעותי. במקרים רבים, במיוחד בגיל צעיר, האות הקשור לסקרנות ולתגמול גובר על האות האזהרתי".

לכך מצטרפת בעיה נוספת הקשורה לזיכרון. חשיפה לתוכן מעורר רגש לאחר אזהרה מוקדמת מתרחשת כאשר המוח כבר מצוי ברמת עוררות גבוהה. מצב זה ידוע כמגביר קידוד של מידע רגשי וזיכרונות חזקים לטווח ארוך. "במקום לצמצם את עוצמת החוויה", מציין עניאל, "האזהרה עלולה להעצים את הקידוד הזיכרוני של התוכן הקשה ולהפוך אותו לבלתי נשכח יותר".

לאור ממצאים אלה, גוברת ההבנה כי אזהרות טריגר במתכונתן הנוכחית אינן מספקות הגנה יעילה, ולעיתים אף פועלות בניגוד למטרתן. שילוב בין מחקר פסיכולוגי ומדעי המוח מצביע על צורך בגישה חלופית. במקום מסרים שמגבירים סקרנות ותגובה אימפולסיבית, נדרשים מנגנונים המעודדים ויסות, השהיה וחשיבה מודעת.

"הגנה אפקטיבית על משתמשים, ובפרט על בני נוער, מחייבת מעבר ממודל של אזהרה פסיבית למודל של חיזוק יכולות ויסות", מסכם עניאל. "עיכוב פעיל, דרישה לפעולה קוגניטיבית מורכבת יותר לפני חשיפה, או הצעת חלופות תוכן מותאמות, עשויים להעביר את המשתמש ממצב תגובתי למצב של בחירה מודעת ושקילת המחיר הרגשי של הצפייה".