ד"ר מאיה רוזמן מגלה: זה המלח שהכי בריא לכם

מלח הוא אחד המרכיבים הכי בסיסיים במטבח שלנו, אבל גם אחד המבלבלים. מדף המלח בסופר נראה היום כמעט כמו מחלקת יין: מלח דק, מלח גס, מלח ים, מלח אטלנטי, מלח הימלאיה ורוד, מלח עם יוד, מלח בלי יוד - והמחירים נעים משקלים בודדים ועד פי עשרים ויותר.

השאלה המתבקשת היא: האם באמת יש הבדל בריאותי בין כל הסוגים האלה, ואם כן - איזה מלח עדיף לבחור?

כדי לענות על השאלה הזו, חשוב להתחיל מנקודת מוצא ברורה: מלח הוא לא "מזון בריא". הגוף שלנו אכן זקוק לנתרן - מרכיב חיוני לאיזון נוזלים, לוויסות לחץ הדם, להולכה עצבית ולתפקוד השרירים. בלי נתרן אי אפשר לחיות. אבל מכאן ועד לצריכה עודפת - המרחק קצר מאוד.

לקורס הדיאטה האינטרנטי של ד"ר מאיה רוזמן לחצו כאן

כולנו יודעים כבר: צריכה גבוהה מדי של מלח קשורה לעלייה בלחץ הדם, לעומס על הכליות ולסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.

וגם את זה אמרו לנו הרבה פעמים: ארגוני בריאות ברחבי העולם מדגישים כבר שנים שרוב האוכלוסייה צורכת הרבה יותר מלח מההמלצות.

אז חשוב לי להוסיף - זה לא בגלל מה שאנחנו המלחייה על הסלט, אלא בעיקר בגלל מזון מוכן, רטבים, מאפים ומוצרים מעובדים.

ובכל זאת, מאחר שכמעט כולנו משתמשים במלח בבישול ובתיבול, עולה השאלה: אם כבר משתמשים האם יש מלח "פחות גרוע" או עדיף?

מלח דק עם תוספים
מלח שולחן דק הוא הנפוץ ביותר, אבל גם הבעייתי ביותר מבחינת הרכב.

ברוב המקרים הוא מכיל חומרים מונעי גושים, שמטרתם לשמור על המלח כאבקה יבשה ואחידה.
בין החומרים האלה ניתן למצוא תרכובות כמו E-535 או E-511. אמנם מדובר בחומרים המאושרים לשימוש במזון ובכמויות קטנות, אך הם אינם מוסיפים שום יתרון תזונתי, ולכן במצבים שבהם אפשר להימנע מהם - עדיף לעשות זאת.

אין כאן דרמה, אבל גם אין סיבה להתעקש על מלח שמכיל תוספים מיותרים.

מלח גס
לעומת זאת, מלח גס רגיל נחשב לבחירה פשוטה ונקייה יותר. ברוב המקרים - מדובר במאה אחוז מלח, ללא חומרים מונעי גושים וללא תוספים נוספים.

מבחינה תזונתית אין בו פחות נתרן, אבל יש בו פחות "רכיבים מיותרים", וזה היתרון העיקרי שלו.

מלח ים
מלח ים ומלח אטלנטי מופקים מאידוי מי ים, ולעיתים משווקים כעשירים במינרלים.

בפועל, מבחינת תכולת נתרן הם זהים לחלוטין למלח רגיל. אכן קיימים בהם מינרלים נוספים, אך בכמויות כל כך קטנות שאין להן משמעות תזונתית אמיתית. היתרון שלהם, בדומה למלח גס, הוא שבדרך כלל הם אינם מכילים תוספים.

מלחי יוקרה
ומה לגבי מלח הימלאיה הוורוד, אולי הכוכב הגדול של מדפי המזון הבריא? הצבע הוורוד מגיע ממינרלים שונים, אך גם כאן הכמויות זניחות מאוד.

אין ראיות מחקריות לכך שמלח הימלאיה "מרפא", "מאזן לחץ דם" או עדיף בריאותית על מלח רגיל. הוא יקר יותר, נראה יפה יותר - אבל מבחינת בריאות, אין לו יתרון מוכח.

מלח יוד
מלח עם יוד הוא מקרה מעט שונה. יוד הוא מינרל חיוני לפעילות בלוטת התריס, ובמדינות רבות הוחלט להעשיר מלח ביוד כדי למנוע חסרים באוכלוסייה.

אנשים שכמעט ואינם צורכים דגים, מוצרי חלב או אצות עלולים להיות בסיכון לחסר ביוד, ולכן חשוב להיות מודעים לנושא.

אבל בדיוק כאן חשוב לי להדגיש נקודה קריטית: אסור להתייחס למלח כמקור ליוד!
אסור להגדיל את צריכת המלח כדי "לקבל יוד", משום שנזקי עודף מלח עולים בהרבה על התועלת האפשרית. בנוסף לכל זה - גם מלח עם יוד הוא מלח דק לרוב, ולכן לפעמים גם מכיל חומרים מונעי גושים, ולכן חשוב לקרוא את התווית.

אם כבר משתמשים במלח, עדיף לבחור במלח פשוט ככל האפשר - מלח גס רגיל או מלח ים ללא תוספים.
אבל ההבדל האמיתי לא נמצא בין מלח ורוד למלח גס, אלא בין שימוש מתון לצריכה עודפת. גם המלח "האיכותי" ביותר, בכמות גדולה, אינו בריא.