בעוד המציאות הישראלית המשיכה להתמודד עם הזעזועים של מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023, מחקר פורץ דרך חושף ממד נוסף של העיבוד הפסיכולוגי: עולם החלומות. צוות חוקרות מאוניברסיטת בר-אילן והמכללה האקדמית אחוה ניתח 203 נרטיבים של חלומות שדווחו על ידי ישראלים לאחר המאורעות, ומגלה כיצד החלומות משמשים זירה קיומית לעיבוד טראומה ושחזור משמעות.
"החלומות הפכו למרחב סמלי שבו אנשים מתמודדים עם דאגות קיומיות מרכזיות שהוחרפו על ידי טראומה קולקטיבית", מסבירה פרופ' פנינית רוסו נצר, ראש מכון המחקר והפיתוח ק.מ.ה במכללה האקדמית אחוה. המחקר, שפורסם לאחרונה ב-Applied Research in Quality of Life, מציג ארבעה נושאים מרכזיים שעלו מניתוח החלומות: עימות עם המוות והתעוררות מחודשת לערך החיים, אשמה ואחריות, בידוד וכמיהה לקשר, ותנועה מכאוס לעבר בניית משמעות.
המוות כזירה קיומית
החלומות חשפו עימות בלתי-אמצעי עם התמותה. משתתפים תיארו סצנות טרור גרפיות - פיגועים, מלכודות, בריחה מסכנה. "חלמתי שאנחנו מוקפים בלי סיכוי לשרוד. ירי מכל כיוון. הסתתרתי מאחורי מיכל מים אבל ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שיירו בי", תיארה משתתפת בת 26. אך בתוך העימות הזה עם הסופיות, החוקרות זיהו התעוררות קיומית פרדוקסלית. המודעות החריפה לתמותה עוררה, בחלק מהמקרים, התחייבות מחודשת לחיים ולנוכחות משמעותית.
נושא מרכזי שעלה היה אשמה קיומית - לא על חטא משפטי או מוסרי, אלא על כישלון נתפס להגן, לפעול, או למנוע נזק. משתתפת בת 51 תיארה: "הייתי בבית ההורים שלי כשמחבלים פשטו. ברחתי מהבית אבל התחרטתי שלא לקחתי את אמא שלי איתי. התעוררתי נחנקת. איך יכולתי לעזוב אותה"? החלומות שיקפו מתח בין חוסר אונים לבין ניסיונות אקטיביים להציל אחרים, המבטאים את המאבק להשיב סוכנות מוסרית ואחריות.
"במרחב המעברי של החלום", אומרת פרופ' פנינית רוסו נצר לוואלה בריאות, "נחשפת לא רק תגובה טראומטית, אלא מאמץ ראשוני לעיבוד - גם אם חלקי, לא מודע ולא רציף - של מה שהשפה המודעת מתקשה לשאת. בהקשר הישראלי, שבו טראומה היא גם חברתית-תרבותית, החלומות משקפים לא רק פגיעה אישית אלא שבר קולקטיבי וניסיון של הנפש למצוא ולהבנות מחדש משמעות בתוך מציאות כאוטית של חוסר ודאות, אובדן ואיום מתמשך. הממצאים מציעים להרחיב את תשומת הלב הקלינית לחלומות כזירה נוספת לעיבוד טראומה קולקטיבית, במיוחד כאשר השפה התודעתית והחברתית עצמן עוברות פירוק וקריסה".
החלומות חשפו גם תנועה בין בדידות קיומית לכמיהה לאינטימיות. משתתפים תיארו רגעים של בידוד עמוק - להיות לבד בזמן התקפה, חוסר יכולת להגיע ליקיר. אך לצד זאת, צצו רגעי נחמה בלתי צפויים: שיחות סמליות עם המתים, נוכחות מרגיעה של זרים, או מפגשים עם יקירים שנעדרים. "חברה שלי חלמה שאחד הנעדרים בא להיפרד לפני שמצאו את הגופה. החלום הרגיש כמו טקס פרידה שקט, חסר מילים אך מלא משמעות", סיפרה משתתפת.
הנושא האחרון משקף את תפקיד החלומות כמרחב סמלי לבניית משמעות מתוך עולם שהתהפך. משתתפים תיארו רצפים סוריאליסטיים - כוכבים שהופכים לטילים, גבולות שמשתנים למוזיקה, ניסיונות להציל חיות ותינוקות בהריסות. "הייתי בחצר שלי, מוקפת חומה ענקית. מהשמיים האינסופיים פרצה אלומת אור. מיד חשבתי על אלוהים", תיארה משתתפת בת 42.
החוקרות מדגישות כי הממצאים מצביעים על חשיבות שילוב חומר חלומות בטיפול פסיכותרפויטי עם נפגעי טראומה קולקטיבית. "החלומות מציעים חלון ייחודי לתהליכי עיבוד טראומה ובניית משמעות ברמה הקיומית", מסכמת ד"ר רוסו-נצר. "הם מאפשרים לנו להבין כיצד אנשים מנסים לשחזר קוהרנטיות ולהשיב סוכנות לאחר שהנחות יסוד לגבי בטיחות, מוסר ושייכות התרסקו".
פרופ' רוסו נצר מוסיפה כי: "המחקר על חלומות של ישראלים בטראומה קולקטיבית משתלב בתפיסה רחבה שאנו מקדמים במכון ק.מ.ה (קהילה, משמעות, החלמה) למחקר ופיתוח במכללה האקדמית אחוה. תפיסה זו מדגישה גשר דו־כיווני בין ידע אקדמי לבין פרקטיקה טיפולית וקהילתית, המבוסס על דיאלוג מתמשך בין מחקר, טיפול ועשייה קהילתית. תפיסה זו תעמוד גם במרכז כנס השקת המכון, שיתקיים ב-27.1.26 במכללה האקדמית אחוה".