סלינה גומז וקים קרדשיאן חלו בגללה: מהי "מערכת המשלים" בגוף?

במשך שנים ארוכות התמקדה הרפואה המודרנית בתאים המוכרים של מערכת החיסון - לימפוציטים, נוגדנים ותאי דלקת. אך במקביל, פעלה בגוף מערכת עוצמתית לא פחות, כמעט ללא תשומת לב ציבורית: מערכת המשלים. בשנים האחרונות היא זוכה לעדנה מחקרית מחודשת, ומתברר כי מדובר באחד המנגנונים המתוחכמים והחזקים ביותר בגוף האדם - כזה שיכול להגן עלינו, אך גם לגרום לנזק קשה כשהוא יוצא מאיזון.

מערכת המשלים מורכבת מלמעלה מ־30 חלבונים הזורמים בדם. תפקידה המקורי הוא לזהות פולשים כמו חיידקים ונגיפים, לסמן אותם כמטרה ולעיתים אף להשמידם בעצמה. באופן תקין, מדובר במערכת מבוקרת מאוד, המופעלת רק בעת הצורך. הבעיה מתחילה כאשר מנגנוני הבקרה משתבשים - ואז אותה מערכת הגנה הופכת לכלי הרסני הפועל נגד הגוף עצמו.

"מערכת המשלים היא חלק בלתי נפרד ממערכת החיסון, אך היא חייבת לפעול תחת פיקוח הדוק", מסבירה ד"ר יעל בורוביץ, נפרולוגית ילדים מהמכון הנפרולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים. "יש מצבים שבהם היא מופעלת באופן בלתי מבוקר - ואז נגרמת פגיעה באיברים שונים".

בשנים האחרונות התברר כי הכליות הן בין הנפגעות העיקריות. מחלות כליה נדירות, שבעבר סווגו כבלתי מוסברות, מזוהות כיום כתוצאה ישירה של פעילות יתר של מערכת המשלים. עד לא מזמן, חולים רבים הגיעו לאי־ספיקת כליות, דיאליזה והשתלה - עם חשש תמידי שהמחלה תחזור גם בכליה המושתלת.

"כיום אנחנו במקום אחר לגמרי", מדגישה ד"ר בורוביץ. "בזכות מחקרים מעמיקים וטיפולים חדשניים, כולל מחקרים קליניים המתבצעים גם אצלנו בשניידר, ניתן לעצור את התהליך ההרסני בשלב מוקדם ולמנוע נזק בלתי הפיך".

אחת הדוגמאות המוכרות להשפעת מערכת המשלים היא מחלת הזאבת (לופוס), מחלה אוטואימונית שזכתה לחשיפה רחבה בעקבות סיפורה של הזמרת והשחקנית סלינה גומז, שעברה השתלת כליה. בזאבת, מערכת המשלים אמורה לפנות תאים מתים ופסולת חיסונית - אך בפועל היא גם נכשלת בפינוי וגם מופעלת ברקמות בריאות, בעיקר בכליות. התוצאה: דלקת מתמשכת ונזק איברי שעלול להיות קבוע.

גם בעור ניכרת פעילות הרסנית של המערכת. במחלת הפסוריאזיס, שמוכרת לציבור בין היתר בשל התמודדותה הפומבית של קים קרדשיאן, חלבוני משלים מסוימים פועלים כמעין "מגנט" לתאי דלקת. הדבר גורם לשגשוג מואץ של תאי עור ולהופעת הרבדים האופייניים למחלה.

במחלות עצב־שריר, כמו מיאסטניה גרביס, הנזק אף מוחשי יותר. מערכת המשלים יוצרת מבנה התקפי בשם MAC, שאמור להרוס חיידקים. אצל חולים, אותו מבנה תוקף את נקודת המפגש בין העצב לשריר, הורס קולטנים חיוניים וגורם לחולשת שרירים מתקדמת. עבור ספורטאים, המשמעות עלולה להיות הרס הקריירה: המוח משדר פקודה - אך השריר אינו מגיב.

הביטוי הקיצוני ביותר לפעילות בלתי מבוקרת של מערכת המשלים מופיע במחלת ה־PNH - המוגלובינוריה לילית התקפית. במחלה זו חסרה לכדוריות הדם שכבת הגנה טבעית, ולכן מערכת המשלים מזהה אותן בטעות כפולשות ומשמידה אותן בתוך כלי הדם. התוצאה: אנמיה קשה, עייפות קיצונית וסיכון גבוה לקרישי דם מסכני חיים.

המהפכה המחקרית בתחום מערכת המשלים מאפשרת כיום פיתוח תרופות מתקדמות - "מעכבי משלים" - החוסמות נקודות ספציפיות בשרשרת התגובה ההרסנית. כך ניתן לעצור את ההתקפה העצמית מבלי לשתק את כל מערכת החיסון. מדובר בצעד משמעותי לעבר רפואה מדויקת, שמעניקה תקווה חדשה לאלפי חולים.

בישראל, המודעות לתחום הולכת וגוברת. לאחרונה נערך הכנס הראשון בארץ שעסק כולו במערכת המשלים, ביוזמת ד"ר בורוביץ וד"ר לירון יושע־אורפז מבית החולים וולפסון. במקביל, נפתחת במרכז שניידר מרפאה ייחודית שתתמקד במחלות הקשורות למערכת זו - צעד שמסמן את כניסת התחום לשלב קליני מתקדם.