הסדרה "מקום שמח" שעלתה לאחרונה בכאן 11 הצליחה לגעת בי בנקודה כואבת במיוחד: דמותה של נעמי, אם מבוגרת הניצבת בפני כריתת רגל (או שתי אצבעות, תלוי מי שואל), שמבקשת "לסיים עם זה". לא מהכאב, אלא מהייאוש ומהתחושה שהחיים איבדו ערך.
הסדרה נוגעת בשאלות עמוקות של משמעות, שגרה, זוגיות, נכות וחולי, לא רק פיזיים, אלא גם נפשיים. היא מזכירה לנו עד כמה הנפש משפיעה על הגוף, ומתייחסת לנושא שכמעט ולא מדובר - כמה סטרס מחמיר מצבים רפואיים וסוכרת בפרט - מחלה שאני פוגשת שוב ושוב בקורסים, בטיפולים, וגם בבית. אמי, שמתמודדת עם אלצהיימר, נחשבת היום לחולה ב"סוכרת סוג 3".
כשפגשתי את רפואת הרמב"ם, הבנתי שסוכרת סוג 2 אינה גזרת גורל, אלא תוצאה של הרגלים מצטברים לאורך שנים. נתונים מראים שישראל מובילה בשיעורי סיבוכים קשים כמו כריתות גפיים, עיוורון, אלצהיימר ועוד. הגיע הזמן לדבר על זה ולעשות שינוי.
הטעויות הגדולות של חולי סוכרת - והצעות מרפואת הרמב"ם
מיתוס 1: לפחד מפירות
זוכרים את הסצנה הזאת שנעמי "חייבת משהו מתוק" ופותחת את השוקולד שקנתה לילדים ואומר - "זה בסדר זה סתם שוקולד - פירות הם הבעיה שלי". אז זהו, שפירות הם לא האויב ואינם גורמים לסוכרת. ההפחדה הזו מחזקת אך ורק את האינטרסים של התעשייה להרוויח כסף על חשבון הבריאות של כולנו.
בדרך הרמב"ם אנחנו לומדים שפירות הם מתנה. הם מזינים אותנו בעשרות ויטמינים ומינרלים ואפילו במעט חלבון. מחקר מ־2019 על חולי סוכרת מצא כי עלייה בצריכת פירות טריים הייתה קשורה לירידה ברמות הסוכר בצום ולירידה ב־HbA1c (מעקב סוכר ארוך-טווח). PubMed
מיתוס 2: פירות כקינוח
ההמלצה לשלב פירות כקינוח או כארוחת ביניים למעשה גורמת לרמות הסוכר לזנק לשמיים.
בדרך הרמב"ם לומדים לאכול פירות כארוחה בפני עצמה בארוחת הבוקר. כ-3 עד 4 שעות מהקימה ובהקשבה לגוף וכשמגיע הרעב הצודק.
מחקרים מראים כי אכילה נכונה של פירות: בארוחת בוקר בשילוב אגוזים ושקדים, או עם שיבולת שועל - למעשה מורידה רמות סוכר ומאזנת את ההמוגלובין המסוכרר.
מיתוס 3: אכילה אינסופית לאיזון הסוכר
ארוחות קטנות לאורך כל היום - כמו שלימדו את אמא שלי. הרגשתי שהיא כל הזמן מכניסה משהו לפה מפחד של "נפילת סוכר" ולא מרעב צודק, וזוהי טעות קריטית לבריאות שלנו.
אם נסתכל על אוכלוסיות שחיות עד גיל 100 בבריאות מעולה וללא סוכרת ,נראה שפירות וגם ירקות הם חלק בלתי נפרד מהתזונה היומית שלהם, והם אוכלים רק 3 ארוחות ביום. גם ברפואת הרמב"ם ממליצים על 3 ארוחות - ללא ארוחות ביניים.
מיתוס 4: "ללא סוכר"
ההמלצה להחליף סוכר בממתיקים מלאכותיים הפוגעים בלבלב וגורמת לו לשחרר אינסולין, שרק מגביר את החשק לאכול עוד ועוד, מה שיוצר נזק עצום לסוכרתיים. והלבלב, שגם ככה לא מצליח לעמוד בעומס הסוכרי, צריך לעמוד בעוד פעילות לא מזינה.
ברפואת הרמב"ם מלמדים "לסור מרע ולהכניס את הטוב" במקום להחליף סוכר ברעל אחר, פשוט לוותר, ולהשתמש בממתיקים מהטבע כמו קינמון, תמרים, דבש או ליהנות ממתיקות הפירות בשילוב נכון וכחלק מארוחת בוקר ולא כנשנוש או קינוח.
המקום השמח באמת: מניעה וריפוי בדרך הרמב"ם
חולי סוכרת סוג 2 נתקלים לא פעם באבחונים דרמטיים המובילים למשוואה שסוכרת = סבל לנצח, תלות בתרופות, נכות.
אלא שמחקרים מודרניים מראים שיש מקום לניהול אחר, שמוביל לריפוי משמעותי או לפחות לשיפור ניכר באורח החיים. שינויים תזונתיים ונפשיים יחד עם פעילות גופנית עשויים לשפר את תפקוד האינסולין, להפחית סיכון לסיבוכים, ולעיתים להביא להפוגה.
הסדרה "מקום שמח" אפשרה לנו להבין שהמחלה מזמינה חולי סוכרת להסתכל על עצמם לא כקורבנות של גזרה, אלא כרופאים של עצמם.
אז למה, כמו נעמי, רוב החולים בישראל מפספסים את המסר הזה?
1. הנפש כמקור לריפוי: הטיפול בסוכרת נוטה להתמקד רק בתרופות ללא שינוי מהותי באורח החיים וללא הבנה מה המקור הנפשי שהביא למחלה. נעמי מסמלת את תחושת הייאוש העמוקה שחווים חולי סוכרת הרואים את המחלה כגזר-דין, לא כאתגר עם אפשרויות לריפוי עמוק
2. חוסר ידע ופסיביות: כשחולי סוכרת רואים בתרופה את המאזן וזה הפתרון היחיד, הם מוותרים על הכלי החזק ביותר שעומד לרשותם: היכולת לשנות. לכל אדם יש את הכוח להשפיע על מצבו הבריאותי דרך תזונה, תנועה ונפש ולנהל אורח חיים שיכול לשנות את מסלול המחלה.
3. חוסר בתמיכה: ורד (אותה משחקת נועה קולר הנפלאה) שמנסה להציל את אמה, מראה לנו את חשיבותה של התמיכה. חולים לרוב נשארים בבדידות גדולה עם מחלתם, במקום להיעזר, להיתמך ולהיות בסביבה שמרוממת את נפשם ומזכירה להם שיש להם הרבה סיבות טובות לבחור בחיים.
סוכרת, כמו מחלות אחרות של עידן השפע - כולסטרול לחץ דם וכבד שומני - היא הקריאה שלנו לעצמנו להתעורר ולקחת אחריות על הגוף שלנו. כמו נעמי, גם אמא שלי חיפשה את התשובות ברפואה, במתוקים הקטנים והתעלמה מהנפש ומהכוח שלה לשנות הרגלים. נכון, הדרך לריפוי לא תמיד פשוטה, אבל היא קיימת, ומתחילה בהחלטה אמיצה וברצון פנימי: לבחור בריפוי, לבחור בחיים.
הכותבת הינה מרצה לרפואת הרמב"ם. ללמידה נוספת על דרכי הריפוי הטבעי היכנסו לאתר