שורה ארוכה של מחקרים כבר הראתה שפעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן, אבל עד היום לא היה ברור מה בדיוק עומד מאחורי הקשר הזה. מחקר חדש בעכברים, שנעשה באוניברסיטת ייל, מציע הסבר פשוט ומרתק: בזמן פעילות גופנית השרירים "שואבים" יותר אנרגיה, ובכך מונעים מהגידול לקבל את הדלק שהוא זקוק לו כדי לגדול.
החוקרים עקבו אחר עכברים שנשאו גידולי סרטן השד או סרטן העור, וחילקו אותם לקבוצות לפי תזונה ורמת פעילות. בעזרת סמנים מולקולריים הם עקבו אחרי הדרך שעושה הגלוקוז בגוף, וגילו שבעלי החיים שעסקו בפעילות גופנית העבירו חלק גדול מהאנרגיה לשרירים - על חשבון התאים הסרטניים.
התוצאה הייתה ברורה מאוד. אחרי ארבעה שבועות של פעילות גופנית רציפה, עכברים שמנים שהתאמנו באופן קבוע פיתחו גידולים שהיו קטנים בכ־60 אחוז לעומת עכברים שמנים שלא התאמנו. החוקרים מצאו גם מאות גנים הקשורים לחילוף החומרים שפעלו בצורה אחרת אצל העכברים הפעילים, מה שהעיד על כך שהתאים הסרטניים נכנסו למצב הישרדותי של סטרס גבוה.
אחד הממצאים המעניינים היה ירידה בפעילותו של חלבון בשם mTOR בתוך הגידולים - חלבון שמעודד גדילה של תאים. ירידה בפעילות שלו עשויה להיות רמז חשוב לפיתוח טיפולים חדשים.
החוקרים מדגישים שהגלוקוז הוא כנראה שחקן מרכזי בהשפעה של פעילות גופנית על האטת גדילת הגידול. במילים פשוטות, הגוף מנתב את הסוכר לשרירים, ומותיר פחות ממנו לרשות התאים הסרטניים.
כמובן שסרטן הוא מחלה מורכבת מאוד ולא ניתן למנוע אותו רק באמצעות הליכה מהירה או אימון כוח. אבל המחקר מראה שפעילות גופנית עשויה להיות מרכיב משמעותי בהפחתת הסיכון להיווצרות גידולים. אפילו פעילות שנעשתה שבועיים לפני החדרת הגידול גרמה לגידולים להיות קטנים יותר.
החוקרים מציינים שהעובדה שהמנגנון הזה הופיע הן בסרטן השד והן במלנומה מרמזת על כך שההשפעה עשויה להיות רחבה יותר ולא מוגבלת לסרטן אחד בלבד.
האם זה נכון גם בבני אדם? עדיין לא ברור. הצעד הבא של החוקרים הוא לבחון גידולים אנושיים ולבדוק איך סוגים שונים של פעילות משפיעים עליהם. הבנה טובה יותר של המנגנונים הללו עשויה לסלול דרך לטיפולים חדשים, במיוחד עבור אנשים שאינם מסוגלים לבצע פעילות גופנית.