כמעט אין נושא שמזמין כותרות ויראליות יותר מהשילוב: גזים ואלצהיימר. אבל מאחורי הכותרות המשעשעות על "להריח את הנפיחות שלכם כדי לשמור על המוח" עומד מחקר רציני מאוד, שמגיע מאחד המרכזים הרפואיים המובילים בעולם - ג'ונס הופקינס בארה"ב.
החוקרים שם בחנו את השפעתו של מימן גופרתי (Hydrogen Sulfide, H₂S) - הגז שגורם לריח "ביצה סרוחה" בגזים - על מוח מזדקן במודל של אלצהיימר בעכברים. המסקנה שלהם מעניינת: ברמות נמוכות ומבוקרות, מימן גופרתי עשוי להגן על תאי מוח ולהאט תהליכים דמויי אלצהיימר. אבל חשוב להבהיר כבר עכשיו:
זה לא אומר שכדאי להתחיל להריח בכוונה נפיחות - ובוודאי שלא להיחשף לגז בריכוזים גבוהים, שעלולים להיות רעילים ומסוכנים.
מה גילו החוקרים?
הגוף שלנו ממילא מייצר כמויות זעירות של מימן גופרתי כחלק מהפעילות התקינה של התאים. לגז הזה יש תפקידים חשובים בתקשורת בין-תאית ובוויסות תהליכים שונים, כולל במוח.
במחקר שפורסם ב־2021 ב־PNAS, חוקרי ג'ונס הופקינס יצרו מודל של אלצהיימר בעכברים:
• העכברים הונדסו גנטית כך שמוחם מחקה שינויים המאפיינים אלצהיימר אצל בני אדם.
• הם קיבלו טיפול ב־NaGYY - מולקולה נושאת (Donor) שמשחררת בהדרגה מימן גופרתי לתאים.
לא מדובר ב"הרחת גזים", אלא בחומר תרופתי מבוקר המוזרק לגוף.
לאורך 12 שבועות החוקרים בדקו:
• זיכרון מרחבי (האם העכברים זוכרים היכן נמצאת פלטפורמה במים)
• תפקוד מוטורי ופעילות פיזית
• שינויים במוח ברמת החלבונים והתהליכים הביו-כימיים.
התוצאות:
• העכברים שקיבלו את המולקולה המשחררת H₂S הציגו שיפור של כ־50% במדדים קוגניטיביים ותנועתיים לעומת עכברים חולי־אלצהיימר שלא טופלו.
• במוחם נצפתה פעילות תקינה יותר של אנזים מרכזי בשם GSK3β, הקשור ישירות לחלבון טאו (Tau) - החלבון שיוצר "סבכים" בתאי העצבים ותורם לנזק המוחי באלצהיימר.
• כאשר רמות מימן הגופרתי היו תקינות, נראה ש־GSK3β "מוסת" ממגע עודף עם טאו, וכך פוחתת הנטייה של טאו ליצור גושים רעילים.
בנוסף, החוקרים הראו שתהליך כימי הנקרא S-sulfhydration - הצמדת קבוצות גופרית לחלבונים - יורד משמעותית במוח מזדקן ובמוח חולי אלצהיימר. החזרת מימן גופרתי לרמה "בריאה" סייעה לשחזר חלק מהסולפידרציה ולשפר את תפקוד התאים.
אז מה הקשר לגזים? גזים במערכת העיכול נוצרים בין השאר מפעילות חיידקי המעי, וחלק מהריח הלא־נעים מקורו אכן במימן גופרתי.
אבל:
• במחקר לא נעשה שימוש בגזים שמקורם במעי, אלא במנגנון פנימי של תאי הגוף לייצר / לקבל H₂S ברמה מבוקרת.
• ריכוזי H₂S גבוהים רעילים מאוד לרקמות, בעיקר לריאות ולמוח.
• הרחת גזים אינה דרך טיפולית ואינה מאושרת או בטוחה - זו רק זווית צבעונית שהתקשורת אוהבת.
במילים אחרות: הגוף שלנו יודע להשתמש בכמויות קטנות מאוד של מימן גופרתי לטובת תקשורת תאית והגנה על תאים. זה לא אומר שהשורה התחתונה היא "תריחו את הנפיחות שלכם וזה ימנע מכם לחלות באלצהיימר".
למה זה חשוב למחקר על אלצהיימר?
אלצהיימר הוא מחלה נוירודגנרטיבית מורכבת, ובה מעורבים בין השאר:
• שקיעת חלבון בטא־עמילואיד
• סבכים של חלבון טאו בתוך תאי העצב
• דלקת כרונית במוח
• פגיעה במיטוכונדריות (תחנות הכוח של התא)
• ירידה ביכולת התאים לפנות פסולת.
העבודה על מימן גופרתי מצטרפת לשורה של מחקרים המראים שגזים ביולוגיים (כמו NO, CO, ו-H₂S) מתפקדים כ"מולקולות איתות" במוח.
החוקרים טוענים ששמירה על רמות תקינות של H₂S בתאי מוח עשויה:
• להגן על תאי עצב מפני נזק חמצוני
• לשמור על פעילות תקינה של אנזימים מרכזיים (כמו GSK3β)
• להפחית היווצרות סבכי טאו
• ואולי להאט חלק מהתהליכים שמובילים להידרדרות הקוגניטיבית.
זה עדיין רחוק מ"תרופה", אבל נותן כיוון חדש ליעדים תרופתיים אפשריים - למשל תרופות־Donors שיודעו לשחרר H₂S במינון מדויק ובמקומות הנכונים במוח.
מה זה אומר עבורנו, בני האדם?
בשלב זה - לא הרבה בהיבט הפרקטי היומיומי. חשוב להבין:
• מדובר במחקר בעכברים, במודל ניסיוני.
• אין עדיין טיפול מאושר באנשים שמבוסס על הזרקת H₂S.
• כל ניסוי בבני אדם, אם ייעשה, ידרוש בדיקות בטיחות קפדניות, כי השוליים בין מינון "מיטיב" למינון רעיל עלולים להיות צרים.
מה כן אפשר לקחת מזה?
• שוב מודגש כמה מורכב שימור בריאות המוח וכמה גורמים כימיים עדינים מעורבים בכך.
• המחקר מחזק את ההבנה שהגוף שלנו מייצר בעצמו חומרים שנראים "מוזרים" או "מסריחים", אבל יש להם תפקידי עומק חשובים.
• והוא רומז שברפואה של העתיד ייתכן ונראה יותר טיפולים שמבוססים על "גזים ביולוגיים" במינונים מבוקרים.
עד שזה יקרה, ההמלצות המוכרות למניעת דמנציה עדיין חזקות מתמיד: פעילות גופנית, תזונה ים־תיכונית, שינה טובה, איזון לחץ דם ושומנים, הפסקת עישון, הגנה על שמיעה וראייה, ושמירה על חיי חברה ומוח פעיל.