רבות נאמר על הסכנות הכרוכות בשילוב הבינה המלאכותית בחיינו. מתרחישי "יום הדין" על רובוטים השולטים במערכות של נשק המוני, דרך החשש מאובדן מקומות עבודה ועד איום לכאורה על הקשר הישיר בין הבריות. היכולת של אלגוריתמים של AI לאסוף, לנתח ולהסיק מסקנות בעצמם, בכמות ובעומק שאיננו מסוגלים להגיע אליהם אנו, בני האדם, יכולה להיתפס כמאיימת. ברפואה, התחושות הללו מקבלות עצימות מוגברת: האם מערכת חכמה תדע לטפל בחולה טוב מהרופא? האם נחליף אמפתיה בקוד? אלא שבשנים האחרונות הולכת ומתבררת תמונה הפוכה - לא של תחליף לרופא, אלא של הרחבת יכולותיו. דווקא הבינה המלאכותית, כשהיא מיושמת בתחומים הנדרשים באחריות, מאפשרת לרופאות ורופאים לחזור ליסודות המקצוע: קשר אישי, חשיבה קלינית מעמיקה, והקשבה אמיתית למטופל.
במרכז הבינה המלאכותית של המערך לקרדיולוגיה בבית החולים בילינסון אנו מפתחים מודלים וחיישנים המתבססים על AI, שמטרתם לשפר את הדיוק האבחנתי ואת בטיחות הטיפול. אנחנו עוסקים בתחזיות היכולות להתריע על הידרדרות במחלה זמן רב מראש, ובמערכות המסוגלות להעריך מי יפיק תועלת מפרוצדורה פולשנית ומי בסיכון מוגבר לסיבוכים. לדוגמה, מיזם אחד בוחן את הסיכון האישי של מטופל לאחר התקף לב לחוות אירועים נוספים. במיזם אחר אנחנו חוקרים את קצב ההחמרה בהיצרות המסתם האאורטלי, בכדי לכוון מוקדם יותר להערכה ולטיפול בהשתלת מסתם בצנתור. בשלישי פיתחנו מערכת תומכת החלטות במהלך צנתור לתיקון המסתם המיטרלי. עבור חלק מהחולים, המשמעות היא הצלת חיים; עבור אחרים היא מניעת טיפול מיותר - וזה לא פחות חשוב. לצד זאת, הטכנולוגיה מפנה זמן. לא עוד שעות ארוכות המוקדשות לסיכומים, תרגומים, איסוף תוצאות וצפייה אינסופית בבדיקות. אלגוריתמים מנתחים אוטומטית מידע ממקורות שונים - הדמיות, בדיקות דם, אותות של אק"ג, רשומות קודמות - ומגישים לרופא תמונה מרוכזת, מדויקת וברורה יותר. בזמן שהמחשב עושה את "העבודה הקרה", אנחנו פנויים יותר לשיחה, להסבר, להכרות עם האדם שבחדר.
היתרון האמיתי של הבינה המלאכותית ברפואה אינו רק ביכולת חישוביות הגבוהה אלא גם בשילוביות - היכולת לחבר בין פרטי מידע רבים שהעין האנושית מתקשה לקלוט. חולים אינם אוסף נתונים אלא סיפורים מורכבים, והאלגוריתם אינו תחליף לסיפור; הוא כלי שמסייע לנו להבין אותו טוב יותר. אלא שהטכנולוגיה מביאה גם שאלות הכרחיות: כיצד נוודא שהאלגוריתמים אינם משמרים הטיות חברתיות? מי נושא באחריות במקרה של טעות? מה המקום של הרופא כשחלק מההחלטה מתקבל בידי "שותף דיגיטלי"? שאלות אלה אינן מפחיתות מערכה של החדשנות - הן מציבות לה גבולות והופכות אותה לבטוחה יותר.
בעוד כשבועיים 7-9 לדצמבר ייערך במסגרת כנס ה-ICI ה-30 בהובלתם של פרופסור ביאר ופרופסור חיים לוטן יום עיון שלם המוקדש לבינה מלאכותית בקרדיולוגיה. מומחים מהארץ ומהעולם יציגו יישומים חדשניים בתחומי רפואת הלב כגון הערכה של טרשת העורקים, מחלות מסתמי הלב, הדמיה פולשנית ולא-פולשנית, ייעול תהליכים קליניים, והיתוך מידע מורכב בזמן אמת. לצידם יתקיימו דיונים על אתיקה, בטיחות, פרטיות ורפואה אנושית בעידן שבו חלק מתהליכי החשיבה עוברים לידיים אלגוריתמיות.
ייתכן שהשאלה הגדולה של המפגש אינה "מה תעשה הבינה המלאכותית" אלא מה היא תאפשר לנו לעשות טוב יותר: להיות נוכחים, להקשיב, לשאול, להתלבט, ולקבל החלטות מושכלות יותר - לא פחות אנושיות, אלא אולי דווקא יותר.
ולסיום, רק מחשבה קטנה: האם ייתכן שחלק מהמאמר הזה נכתב בעזרת בינה מלאכותית - ובזכות זאת היו לי כמה דקות פנויות להקדיש לחברים ולמשפחה?
הכותב פרופ' ליאור פרל, מנהל מכון צנתורי הלב במערך לקרדיולוגיה בבילינסון והשרון מקבוצת כללית.