בעולם שבו תזונה הפכה לאובססיה - מדיאטות מהירות ועד טרנדים של צום לסירוגין - היפנים מזכירים לעולם עיקרון פשוט אך עמוק: אכול עד שאתה שבע ב־80% בלבד.
הפילוסופיה הזו, הידועה בשם הרה האצ'י בו (Hara Hachi Bu), נולדה מתוך תורת קונפוציוס העתיקה ומיושמת עד היום באוקינאווה - אזור ביפן שנחשב לביתם של האנשים הארוכים והבריאים בעולם.
המשמעות המילולית של "הרה האצ'י בו" היא "בטן שמונה חלקים מתוך עשרה". זהו עיקרון שמלמד מתינות, מודעות והקשבה לגוף, לא דיאטה ולא הגבלה.
במקום לספור קלוריות, המתרגלים מתמקדים בתחושת השובע הפנימית - לעצור כשהגוף מרגיש "מספיק", עוד לפני תחושת הכובד שמגיעה כשאוכלים יתר על המידה.
לדברי ד"ר אשלינג פיגוט, דיאטנית קלינית ומרצה באוניברסיטת קרדיף, מדובר בפילוסופיית אכילה שמטרתה לאזן בין מודעות לגוף לבין הנאה מהמזון. "זו לא שיטה של איסורים או שליטה נוקשה - אלא תרגול של תשומת לב, הודיה והאטה", מסבירה פיגוט.
מה אומר המדע על הרה האצ'י בו?
המחקר המדעי בנושא עדיין מצומצם, אך הנתונים הקיימים מצביעים על כמה יתרונות ברורים:
• ירידה בצריכת קלוריות יומית כוללת
• ירידה הדרגתית במשקל ושמירה עליו לאורך זמן
• BMI ממוצע נמוך יותר
• תזונה מגוונת ובריאה יותר - יותר ירקות, פחות דגנים מעובדים
בנוסף, נמצא כי הרה האצ'י בו חולקת קווי דמיון עם אכילה קשובה (Mindful Eating) ואכילה אינטואיטיבית (Intuitive Eating) - גישות המעודדות חיבור לתחושת הרעב והשובע, ומסייעות להפחתת אכילה רגשית ולשיפור איכות התזונה.
למה 80% זה מספיק?
כשאנחנו אוכלים, המוח מקבל את אותות השובע באיחור של כ־20 דקות.
המשמעות: כשאנחנו ממשיכים לאכול עד "שובע מלא", הגוף כבר עבר את נקודת הסיפוק הפיזי, ואנחנו נוטים לצרוך כמות גדולה מדי.
האטה ואכילה מודעת מאפשרות לגוף להבין מתי באמת מספיק, מה שמונע אכילת יתר ועומס על מערכת העיכול.
יתרונות מעבר למשקל
הרה האצ'י בו אינה רק כלי לירידה במשקל - אלא דרך חיים שיכולה לשפר את איכות החיים כולה.
• שיפור עיכול: אכילה איטית מפחיתה נפיחות ומקדמת ספיגה יעילה של מזון
• בריאות נפשית טובה יותר: תשומת לב והכרת תודה בזמן האכילה מפחיתות סטרס
• מניעת אכילה רגשית: מאפשרת להבחין בין רעב אמיתי לרצון לאכול מתוך שעמום או עצב
"אנחנו מדברים על אוכל, מצלמים אותו, משתפים אותו - אבל לא תמיד טועמים אותו באמת", אומרת פיגוט. "הרה האצ'י בו מחזירה אותנו לקשר הישיר והאמיתי עם האוכל".
איך ליישם את הפילוסופיה ביומיום ב-7 צעדים
1. בדקו את תחושת הרעב לפני האוכל: שאלו את עצמכם: "האם אני באמת רעב, או רק מחפש נחמה/הסחת דעת?"
2. אכלו בלי מסכים: טלפונים, טלוויזיה ומחשבים מונעים מאיתנו לשים לב לשובע, וגורמים לאכילת יתר.
3. אכלו לאט: לעסו היטב, התרשמו מהטעם והמרקם, ותנו לגוף זמן להרגיש שובע.
4. עצירה ב־80%: אם רמת שובע של "10" היא כשכבר לא מסוגלים לזוז, עצרו ב־"8": מרוצים, מסופקים, אבל לא כבדים.
5. שתפו בארוחה: שיחה ושהייה חברתית בזמן האוכל משפרות את תחושת הסיפוק והחיבור.
6. בחרו במזון מזין: שלבו סיבים, חלבונים וירקות בכל ארוחה.
7. היו סלחניים לעצמכם: אין דבר כזה "אכילה מושלמת". הרעיון הוא מודעות, לא שלמות.
זה מתאים לכולם?
לא בהכרח. ילדים, ספורטאים, קשישים ואנשים עם מחלות כרוניות עשויים להזדקק לצריכה תזונתית שונה. במקרה כזה מומלץ להתייעץ עם דיאטנית מוסמכת לפני שינוי הרגלי האכילה.
בין דיאטה לתודעה
בעוד מערביים רבים רואים באוכל "בעיה שיש לפתור", הגישה היפנית מציעה תפיסה רגועה ומכבדת כלפי הגוף:
האוכל הוא מקור לחיים, לא לאשמה, האכילה היא טקס של תשומת לב, לא פעולה אוטומטית והשובע - הוא לא יעד מספרי, אלא תחושת איזון פנימית.