מאז סוף שנות ה-90, תרופות כמו ויאגרה שינו את חיי המין של מיליוני גברים ברחבי העולם. אבל מה קורה כשהתרופות פשוט מפסיקות לעבוד? וכן, זה קורה ואפילו לא מעט.
ד"ר שניר דקלו, מנהל תחום אנדרולוגיה במחלקה האורולוגית בבית החולים איכילוב ומומחה בכירורגיה אורולוגית ואנדרולוגיה, מסביר שלמרות שהתרופות עשו מהפכה אמיתית, כ-30% מהגברים לא מגיבים להן או מפסיקים להגיב לאורך זמן. אבל אל דאגה: מסתבר שיש פתרונות חלופיים, וגם בגיל 90 לא צריך להרים ידיים.
ד"ר דקלו, מה הם הגורמים העיקריים לכך שתרופות כמו ויאגרה מפסיקות להיות יעילות אצל גברים שהשתמשו בהן בעבר בהצלחה?
"ראשית, חשוב להדגיש שהמהפכה המשמעותית ביותר בתחום התפקוד המיני הייתה האישור הרגולטורי של תרופות כגון ויאגרה, סיאליס ותרופות נוספות מקבוצת חסמי PDE-5. תרופות אלו מלוות את הקהילה הרפואית מאז סוף שנות ה-90, קיבלו אישור FDA, וחוללו מהפכה אמיתית בטיפול בהפרעות זיקפה. עבור אוכלוסייה נרחבת של מטופלים שסבלו מליקויים בתפקוד המיני ולא הצליחו להגיע לזקפה מלאה, תרופות אלו הביאו לשיפור משמעותי באיכות החיים.
עם זאת, יש להבהיר כי תרופות אלו אינן פתרון קסם. קיימת אוכלוסייה שאינה מגיבה לטיפול התרופתי הזה. חלק מהמטופלים סובלים ממחלות רקע חמורות המגבילות את יעילות התרופה, חלקם חווים חוסר תגובה מסיבות שונות, ויש גורמים נוספים רבים המשפיעים על האפקטיביות הטיפולית.
בנוסף, אנו רואים קבוצת מטופלים שהחלו את הטיפול התרופתי בגיל צעיר יותר ובמצב בריאותי טוב יחסית. בתחילה, התרופות היו יעילות והשיגו את המטרה הטיפולית, אך עם הזמן חלה ירידה הדרגתית ביעילות. התרופות איבדו מיכולתן לשפר את זרימת הדם לרקמת הזקפה בזמן גירוי מיני ובמהלך יחסי מין. בשלב מסוים, התרופות הפכו ללא יעילות מבחינה קלינית אצל חלק מהמטופלים.
הנתונים הקליניים כיום מצביעים על כך שכ-30% מהמטופלים מוגדרים כ-non-responders - כלומר, הם אינם מגיבים לטיפול התרופתי הפומי. עבור אוכלוסיית מטופלים זו, נדרשת בחינה של אלטרנטיבות טיפוליות אחרות."
זה קשור לאיזשהו תהליך הזדקנות, או אולי התרופה היתה בשימוש ארוך מדי?
"הרבה אנשים שואלים האם ניתן לפתח תלות בתרופה, וזו שאלה מורכבת. כל טיפול מוצלח יוצר תלות מסוימת. אם מטופל לא הצליח להגיע לזקפות מתאימות וכעת, עם התרופה, הוא משיג תוצאה טיפולית, אי אפשר להגדיר זאת כתלות במובן השלילי, אלא כצורך בטיפול.
המצב הרפואי משתנה לאורך זמן. אנשים מתבגרים, מחלות הרקע מחמירות, ומטופלים רבים פונים לטיפול בשלב מאוחר יחסית. הירידה ביעילות התרופה אינה נובעת מכך שהמטופל התרגל אליה, אלא מהתפתחות המצב הקליני. לפעמים התרופה אינה יעילה מההתחלה, ולפעמים היא מאבדת מיעילותה בהדרגה לאורך זמן."
אז מה האלטרנטיבות הטיפוליות הקיימות, אם הכדור כבר לא יעיל?
"אין היררכיה טיפולית קבועה, אך הגישה הנפוצה והנגישה ביותר היא להתחיל בטיפול התרופתי הפומי. תרופות אלו יעילות ביותר עבור אוכלוסייה רחבה של מטופלים, ורבים נהנים מהן לאורך שנים. עם זאת, חשוב להדגיש שכאשר התרופות מפסיקות להשפיע או שלא השפיעו מעולם, זה אינו מסמן סוף הטיפולים.
קיימים טיפולים נוספים רבים המסוגלים לסייע בהשגת זקפה, גם עבור מטופלים שהחשק המיני שלהם קיים אך אין להם יכולת להגיע לזקפה מלאה, למרות הטיפול התרופתי.
קו הטיפול הבא שאנו משתמשים בו הוא תרופות בהזרקה. מדובר בהזרקה עצמית באמצעות מזרק קטן דמוי אינסולין. בשונה מהכדורים, תרופות אלו משפיעות ישירות על איבר המין. הן אינן מגבירות את זרימת הדם בעת הגירוי המיני, אלא מייצרות זקפה באופן ישיר. התרופות מרפות את השריר החלק באיבר המין ומייצרות זקפה כמעט מיידית.
קיימים מספר סוגים של תרופות להזרקה, ונדרש תהליך של התאמה אישית יחד עם רופאים מומחים בתחום כדי למצוא את המינון המתאים למטופל."
ליצירת קשר עם ד"ר שניר דקלו באתר zap דוקטורס
יש גורמים פסיכולוגיים כמו לחץ וחרדה שמשפיעים על יעילות התרופות? ואם כן, איך עוקפים את זה?
"בהחלט. תמיד, כשמדובר בהפרעה בתפקוד המיני, קיים מעגל מורכב שכולל גם מרכיב אורגני-גופני וגם מרכיב פסיכולוגי.
התרופות הפומיות, בשל העובדה שהן דורשות גירוי מיני מתאים, הן מועדות יותר לפגיעה בקרב מטופלים הסובלים מחרדת ביצוע, והיעילות שלהן עשויה להיות מופחתת אצלם. לעומת זאת, הזרקות, היות והן מייצרות זקפה באופן ישיר ואינן תלויות בגירוי ובמצב הרגשי, בדרך כלל מגשרות על הפער הזה ומייצרות זקפה שאינה תלויה ברמת החרדה. הן גם אמינות יותר. ניתן לסמוך עליהן, והמטופל יודע מראש מה התוצאה הצפויה, בשונה מהתרופות הפומיות, שעליהן מטופלים רבים מדווחים כי לעיתים הזקפה אינה מספקת".
מהן השיטות החדשניות והטיפולים המתקדמים הזמינים כיום למקרים קשים?
"אני חייב להדגיש שההזרקות הן הטיפול המומלץ כצעד הבא לאחר כישלון הטיפול התרופתי הפומי. קיימים גם מכשירי ואקום למיניהם, אך אני רואה בהם פתרון פחות נוח לשימוש. בנוסף, למטופלים רבים המטופלים במגוון תרופות, אסור להשתמש במכשירים אלה, אז אני בדרך כלל פחות ממליץ על המכשירים הללו, אך זו אופציה טיפולית קיימת. למטופלים שאינם מעוניינים בהזרקות או שההזרקות אינן יעילות עבורם גם במינונים גבוהים, קיימים טיפולים כירורגיים."
זו בעצם השורה האחרונה, אני מניחה?
"נכון. כאשר מנהלים את הטיפול כראוי ובידי מומחה בתחום, הוא ממצה תחילה את כל הטיפולים השמרנים, ורק בסופו של דבר, כאשר רואים שהטיפולים האלה לא משיגים את המטרה, יש לשקול טיפול כירורגי. כמובן הטיפול חייב להיעשות ולהתנהל בידי מומחה מיומן בטיפולים כירורגיים."
מה התפקיד של אורח החיים, כמו תזונה, פעילות גופנית ועישון בהחמרת הבעיה?
"ככלל, בירידה באיכות הזקפות, אנו יודעים שמדובר במשהו הקשור מאוד להשמנה, ליתר לחץ דם ולסוכרת. הפרעות בתפקוד המיני הן לעיתים קרובות סמן מנבא למחלות קרדיווסקולריות, ומופיעות אפילו לפניהן.
מטופל צעיר יחסית שסובל מכל הבעיות הללו ומפגין ירידה בתפקוד המיני, אנו שולחים לבירור רפואי מקיף, מכיוון שלעיתים קרובות אנו מגלים שכאשר כלי הדם הקטנים באיבר המין חסומים, אנו נמצא גם חסימות בכלי הדם של הלב במועד מאוחר יותר.
לאורח החיים, להשמנה ולעישון יש השפעה משמעותית על התפקוד המיני, ובפרט על התגובה לטיפול התרופתי. ייתכן מאוד שמטופלים שאינם מגיבים כרגע לתרופות פומיות, אם ירדו במשקל, יפסיקו לעשן וינהלו אורח חיים בריא יותר, יראו שיפור בתגובה לטיפול.
עם זאת, אלה שינויים שקל להמליץ עליהם אך קשה ליישמם, ומטופלים בסופו של דבר רוצים לחזור לתפקוד מיני תקין במצב הנוכחי שבו הם נמצאים. כמובן שאנו מספקים להם את כל ההנחיות והכלים - ובוודאי שכיום קיימים אמצעים רבים המסייעים בירידה במשקל, ועדיין אנו ממשיכים איתם לטיפולים נוספים כדי לאפשר להם חיים מיניים תקינים."
ללא ניתוח, המטופל תלוי בהזרקות למשך כל חייו? האם אין לכך איזושהי השפעה על הגוף?
"ההשפעה של ההזרקות היא מקומית בלבד. בשונה מתרופות פומיות שמתפשטות בכל הגוף, ההזרקות משפיעות אך ורק על איבר המין. מבחינה זו, יש להן פרופיל בטיחות גבוה יותר מאשר לתרופות הפומיות. ושוב, הצורך הוא צורך קליני. ללא הטיפול פשוט לא מושגת זקפה. אך מבחינת נזק ארוך טווח, זה אינו משהו שאנו חוששים ממנו."
ולשימוש מתמשך בוויאגרה עלול להיגרם נזק?
"שאלה טובה. רוב המחקרים מראים שאין נזק ארוך טווח. הדבר היחיד שידוע לנו הוא שקיימת אינטראקציה עם תרופות למטופלים הסובלים מכאבים בחזה כתוצאה ממחלות לב, אך מדובר באוכלוסייה ספציפית מאוד המשתמשת בתרופות ממשפחת הניטרו. במקרים כאלה, אסור לשלב בין התרופות. אך פרט לכך, לא ידועות לנו השפעות בעייתיות ארוכות טווח."
מה טווח הגילאים של המטופלים שלך?
"נכון להיום, טווח הגילאים שאני מטפל בו הוא מגיל 15 ועד גיל 100. אי אפשר לשים גבול גילאי לבעיות אלה. חלק מהמטופלים משתמשים בתרופות כדי לשפר ביצועים, חלק זקוקים להן באופן הכרחי, וחלק משתמשים בהן ללא הצלחה.
חשוב להבין מה הסיבה לשימוש. יש הבדל בין מטופל שהחל בטיפול בגיל 15 בשל סוכרת לא מאוזנת ובעיה אורגנית אמיתית, לבין מטופל שמשתמש בתרופה כדי להשיג ביצועים קיצוניים יותר ממה שהיה משיג ללא התרופה."
שאלה אחרונה: מה אתה ממליץ לגברים? מה הסימן הראשון שהם צריכים להבין לפני שהם פונים לטיפול?
"אני ממליץ גם לגברים וגם לבנות הזוג שלהם לא להרים ידיים. לא משנה באיזו סיטואציה קלינית המטופל נמצא, אם הוא נוטל תרופות או לא, אם הוא בן 20 או בן 90, עבור מי שמעוניין לקיים יחסי מין חדירתיים, קיימות אפשרויות רבות ופתרונות רבים. זה לא 'ניסיתי ויאגרה, זה לא עבד, אני מוותר'. יש הרבה מה לעשות והרבה מה להציע, וצריך לפנות למומחה בתחום כדי לקבל את הייעוץ המקצועי המתאים ביותר."
ד"ר שניר דקלו הוא רופא כירורג, מומחה לכירורגיה אורולוגית ומנהל תחום אנדרולוגיה בבית החולים איכילוב.
הברזל 12, תל אביב, 055-4304964
הכתבה בשיתוף zap דוקטורס
* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי