חזרתי בשתיים לפנות בוקר מקליניקה סוערת של "עדיין מלחמה".שנתיים קשות עובר העם היהודי בציון, כשאויבינו מבקשים לכלותינו. מלחמה רב-חזיתית, רוויית שכול, פצועים, עצב ודמעות שנכפתה עלינו.
רעייתי יונית אמרה לי: "חובה עליך לצפות בסרטו המופלא של אמנון רבי, "במשמרת שלי". אתה אולי לא מסכים תמיד עם דעותיו של הגיבור, ובסרט הוא חוזר על דברים שסיפר בעבר- לכאורה מיחזור חומרים - אבל יש שם חשיפה של סוד, כביכול אגבי, שלא קשור לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, והופכת את הסרט ליצירת מופת".
צפיתי, והדמעות זלגו מעצמן. קתרזיס מתפרץ של קליניקה כואבת, שהיא מראה של עמי מאז אותו יום ארור של השביעי באוקטובר.
סיימתי לצפות בסרט לפנות בוקר, ומצאתי עצמי עומד ומוחא כפיים לגיבור ישראל, כרמי גילון, הגיבור האישי שלי. ברגע אחד, שבו חשף את חולשתו, הוא הראה את עוצמתו האדירה. ראש השב"כ העל-אנושי הפך לאנושי. הוא הראה שחולשה היא כוח, ושרגישות היא עוצמה.
אני לא משתייך למחנהו; אני בכלל בעד "שבט אחים גם יחד", ממוקם במרכז, וקורא לאחדות עמי עוד מלפני השביעי באוקטובר.
כמו עבור רובכם, גם עבורי יום רצח ראש הממשלה רבין, לפני שלושים שנה, היה יום אבל נורא.
עוד יותר בכיתי כשלאה רבין, רעייתו, נפטרה חמש שנים אחריו. היא הייתה אישה לא קלה, דעתנית, כוחנית, טוטלית, אפילו נקמנית, אך עם לב זהב ענק. בולדוזרית אמיתית.
משפחתי חייבת לה את חיינו. היא חיבקה אותנו כשחרב עלינו עולמנו לפני שלושים שנה, כאשר ילדינו אובחנו באוטיזם קשה, שאינו נרפא. בראש המחנה היא ייבשה ביצות עבור עשרות אלפי משפחות עם ילדים אוטיסטים בישראל. היא אהבה אותנו ואת ילדינו מאוד, ואנחנו אהבנו והערצנו אותה. שימשה לנו דמות אם.
ראש הממשלה יצחק רבין היה ונשאר בעינינו "הבעל של לאה". יצחק ולאה רבין הפכו למיתוס עוד בחייהם.
כרמי גילון קנה את עולמו והפך למיתוס בסרט אחד - האישי, החשוף והאותנטי ביותר. לא משנה מאיזה צד אתה במפה הפוליטית, אי אפשר שלא להעריץ אדם שנחשף בגיל 75 על תחושתו שמדינתו התפרקה, ועל כך שהוא עצמו נשבר לרסיסים. בעולם של גיבורי-על מדומים, ראינו גיבור אמיתי הראוי להערצה. גיבור שחשף שגם ראש שב"כ הוא רק בן אדם אנושי, רגיש, פגיע ונצבט.
כרמי גילון התבטא בשנים האחרונות ללא הרף בנושאים פוליטיים. הוא הפך לדמות קבועה בהפגנות המחאה, לאנטי-ביבי מובהק, ולדמות שנויה במחלוקת, כמעט פרסונה נון גרטה בעיני מחצית מהעם.
לדידי, אתמול הוא קנה את עולמו והפך לקונצנזוס.
בסרט סיפר שכאשר נכשל כמפקד בהגנה על ראש ממשלת ישראל ופרש מהשירות, שקע בדיכאון מג'ורי עמוק. בקור רוח הוא מספר על מחשבות אובדניות ועל תכנית קונקרטית לביים את התאבדותו כתאונה, שרכבו יאבד שליטה ויפול לתהום באחד הסיבובים המסוכנים בהרי ירושלים. הוא רצה לביים תאונה. רצה למות. אפילו פנטז על כך שיירצח בידי מחבלים, וזו גרמה לו אושר.
גיבור ישראל שנזקק לטיפול פסיכיאטרי, כולל טיפול תרופתי ממושך. הוא מטופל בתכשיר מקבוצת SNRI - נוגד דיכאון, חרדה וכאב, המעלה את רמות הסרוטונין והנוראדרנלין במוח.
סימבלטה, במינון גבוה של 90 מ"ג ליום במשך שנים. תרופה של חברת "אלי לילי", אימפריית התרופות האמריקאית שהמציאה גם את הפרוזאק - תרופת הדגל של שנות התשעים, שחוללה מהפכה עולמית.
כאשר הוציאה החברה את הסימבלטה, היא בחרה בסיסמה "דיכאון זה כואב". כרמי גילון לא יכול היה לשאת את הכאב, פנה לטיפול, ובגבורה סיפר על כך כדי שגברים "קשוחים" לא יחששו מבקשת עזרה פסיכיאטרית.
גבר אמיתי מבקש עזרה
בשנתיים האחרונות אני עובד מסביב לשעון, מזרים חמצן לריאותיהם של גיבורי ישראל - לוחמים רבים, שבזכות אומץ לבם אינם מתביישים, כמו כרמי גילון, לבקש עזרה. גברים אמיתיים.
אם גם אתם, במשך שבועיים או יותר, חווים חמישה מהתסמינים הבאים: מצב רוח ירוד, חוסר עניין או הנאה, הפרעות שינה, שינויי תיאבון, חוסר אנרגיה, אי-שקט, תחושת ייאוש עד כדי רצון להיעלם, מחשבות אשמה, מחשבות אובדן, קושי בריכוז או ירידה תפקודית.
גם לחץ מחשבות שלא מרפה, תרחישים שליליים, דופק מואץ, סחרחורת, רעד, תחושת איבוד שליטה או סופניות הן תופעות שכיחות לדיכאון. בנוסף לכאבי ראש, צוואר או גב, או תסמינים גופניים שאין להם הסבר בבדיקות, אינם דמיון. אתם באמת סובלים. מערכת העצבים האוטונומית יצאה מאיזון, המערכת הסימפתטית משתוללת, והגוף שלכם מדבר בשמכם. במציאות הלא-נורמלית שאנו חווים בשנתיים האחרונות, הדבר הכי נורמלי הוא לבקש עזרה בשל דיכאון או חרדה.
כרמי גילון איננו רופא ואינו מתיימר להיות פסיכיאטר. בסרט הוא מספר כי בכל פעם שניסה להפחית את מינון הסימבלטה, המחשבות האובדניות חזרו.
הסימבלטה איננה ממכרת, ואין בה תופעת הסתגלות. כמו ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שלא סלח לעצמו על חללי מלחמת לבנון הראשונה וגזר על עצמו בידוד ודיכאון באומרו "איני יכול עוד" - גם כרמי גילון איננו מסוגל לסלוח לעצמו על כך ש"במשמרת שלו" כשל בשמירה על ראש הממשלה. לכן נגזר עליו דיכאון כרוני, ואלמלא הטיפול התרופתי - לא היה החמצן מגיע לריאותיו.