פעילות גופנית נחשבת ל"תרופה" הכי יעילה ובריאה ללב, אבל כמו כל תרופה, גם לה יש מינון מדויק. מחקר חדש מגלה שהמינון הזה כנראה שונה לגברים ולנשים: כדי להשיג את אותה ירידה בסיכון למחלות לב, גברים צריכים כמעט פי שניים זמן של פעילות גופנית מאשר נשים.
במחקר שנערך בקרב יותר מ־85 אלף בריטים בגילאי 37 עד 73, המשתתפים חבשו על פרק ידם אקסלרומטר - מכשיר שמודד תנועה ורמת פעילות - במשך שבוע, ונעקבו במשך שמונה שנים.
התוצאות היו חד־משמעיות: נשים שביצעו כארבע שעות בשבוע של פעילות גופנית בינונית עד מאומצת - כמו הליכה מהירה, רכיבה על אופניים או ריקוד - הפחיתו את הסיכון שלהן למחלת לב כלילית בכ־30%. גברים, לעומת זאת, נזקקו לתשע שעות של פעילות באותה עצימות כדי להגיע לאותו אפקט.
גם בקרב מי שכבר סובלים ממחלת לב, הפער נשמר: נשים שהקדישו 51 דקות בשבוע לפעילות הצליחו להפחית ב־30% את הסיכון לתמותה, בעוד שגברים נדרשו ל־85 דקות כדי להשיג את אותה תוצאה.
למה זה קורה? ההבדלים הביולוגיים
ההסבר טמון ככל הנראה בהורמון האסטרוגן. אצל נשים, רמות גבוהות של אסטרוגן מסייעות לשמירה על כלי דם גמישים ובריאים, תומכות בייצור אנרגיה בתאי הגוף ואף מאפשרות שריפת שומן יעילה יותר בזמן מאמץ. בנוסף, לנשים יש בדרך כלל יותר סיבי שריר "איטיים" - כאלה שמתאימים לפעילות ממושכת ויציבה, כמו זו שמומלצת לשמירה על בריאות הלב.
חשוב להדגיש: גם גברים וגם נשים מרוויחים מכל תוספת של פעילות גופנית. המחקר הראה כי ככל שמשך הפעילות השבועי עלה - כך ירד הסיכון למחלת לב, אצל שני המינים. ההבדל הוא רק בכמות הנדרשת להשגת אותה רמת הגנה.
החוקרים מדגישים כי אין כאן המלצה לנשים "לעשות פחות", אלא הבנה שגוף האישה עשוי להגיב טוב יותר למינון קטן יותר של פעילות.
ההנחיות הרשמיות של ארגון הבריאות העולמי ממליצות על 150 דקות פעילות גופנית בשבוע - בלי הבחנה בין נשים לגברים. כעת עולה השאלה אם יש מקום לעדכן את ההמלצות כך שיותאמו יותר להבדלים הפיזיולוגיים.