סכיזופרניה: 70 אלף איש חיים עם המחלה בישראל; רובם לא מודעים לכך

1 מ-100 אנשים מתמודד עם סכיזופרניה. בישראל חיים עם המחלה כ-70,000 אנשים. סכיזופרניה פורצת בדרך כלל בגיל צעיר בהתקף פסיכוטי, לרוב בין גיל ההתבגרות המאוחר לשנות ה-30. אצל גברים המחלה נוטה לכלול תסמינים רבים יותר. המחלה לרוב לא מתפרצת בילדים ובאנשים מעל גיל 45.

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית כרונית מורכבת ומאתגרת לטיפול, שמשנה לחלוטין תפיסת המציאות ומקשה על החולים לדעת מה אמיתי. סרט הקולנוע המוכר מעניק הצצה למוחו של אדם המתמודד עם סכיזופרניה. עולם שבו הגבול בין דמיון למציאות מטושטש, לנוכח הזיות חזותיות ושמיעתיות, מחשבות שווא שנראות הגיוניות לחלוטין, דיבור מפוזר והתנהגות שנראית מוזרה לסביבה - כולם תסמינים אופייניים לחולים בסכיזופרניה.

60% מהחולים בסכיזופרניה אינם מודעים כלל למחלתם או שאינם מודעים לכך שהתסמינים שהם חווים הם חלק מהמחלה. תסמיני המחלה מתחילים להופיע, לעיתים, שנה עד שנתיים לפני הופעת התסמינים הדרמטיים.

בתקופה המקדימה למחלה, הנקראת "שלב הפרודרום", חלה הידרדרות הדרגתית בתפקוד, במצב הרוח ובהתנהגות שקל מאוד להחמיץ. הסימנים נראים כבעיות יומיומיות רגילות: קשיים בעבודה שמחמירים בהדרגה, ניתוק מחברים, עייפות ניכרת, מתח ודיבור פחות קוהרנטי.

זיהוי מדויק בשלב הפרודרום הוא אתגר קשה לפיצוח, בעיקר בגלל שהמחלה פוגעת ביכולת להבין את המציאות.

החולים בסכיזופרניה חווים שני סוגי תסמינים: חיוביים ושליליים. התסמינים החיוביים מתבטאים בהזיות שמיעה, ראייה, טעם וריח, מחשבות שווא, אשליות, רעיונות לא מבוססי מציאות ודיבור והתנהגות לא מאורגנים. התסמינים השליליים מתבטאים בחוסר ביטוי רגשי, חוסר התאמה בין הרגש לבין ביטויו כלפי חוץ, חוסר מוטיבציה, דיבור דל, חוסר יכולת ליהנות והיעדר קשרים חברתיים.

הטיפולים הוותיקים מטפלים בעיקר בתסמינים החיוביים ומשקיטים את הפסיכוזה. התוצאה היא שההתקף הפסיכוטי חולף בעזרת טיפול תרופתי, אבל החולה עלול להישאר "כבוי", לא פעיל ואינו מעורב בחיים. למרות הטיפול, החולה לא מסוגל לנהל חיים המשלבים עבודה, יחסים אישיים, חיי החברה ומשפחה.

בנוסף, המחלה נחשבת לאחת מ-15 הסיבות המובילות לנכות בעולם, הגורמת לקיצור תוחלת החיים ב-10 עד 15 שנים בממוצע. רוב המתמודדים עם סכיזופרניה סובלים מתופעות לוואי, בעיקר על רקע השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות, ביניהן: השמנת יתר, סוכרת סוג 2 - השכיחות שלה גבוהה פי 2-3 מהאוכלוסייה הכללית, ומחלות לב וכלי דם. בנוסף, חולי סכיזופרניה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות כליה וסוגי סרטן מסוימים, והסיכון למוות עקב סרטן גבוה בכ-50%.

כ-40% מהחולים יחוו התקף פסיכוטי פעם אחת בחייהם. ההתפרצות הראשונה היא הקלה ביותר, וכל התפרצות מחודשת הופכת למורכבת ומאתגרת יותר, ומתבטאת בהידרדרות קוגניטיבית במגוון רחב של תפקודים כמו קשב, זיכרון עבודה, למידה מילולית, מהירות עיבוד מידע.

בחולים שמפסיקים ליטול תרופות צפויה התפרצות חוזרת, מה שמדגיש את חשיבות הרצף הטיפולי.

הסיבות להתפרצות המחלה אינן ברורות במלואן, אך ידוע כי מדובר בשילוב גורמים גנטיים, ביולוגיים וסביבתיים. גורמי הסיכון העיקריים כוללים: היסטוריה משפחתית, שינויים במבנה המוח, הפרעות חיסוניות, חוסר איזון במוליכים עצביים, וכן גורמים סביבתיים כמו טראומת ילדות, סיבוכי הריון ולידה, גיל מבוגר של האב, מגורים בסביבה עירונית או הגירה בתנאים קשים, מתח נפשי, חשיפה לטפילים ושימוש בסמים פסיכו-אקטיביים ובאלכוהול.

מחקרים עדכניים מוסיפים חלקים חדשים לפאזל: בסקירה שיטתית רחבת היקף חוקרים זיהו כ-320 וריאנטים גנטיים, כלומר שינויים או הבדלים ברצף ה-DNA, כגורמי סיכון משמעותיים להתפתחות סכיזופרניה. במחקר שהתפרסם ב- Psychiatry Research בהשתתפות 4,184 חולים, נמצא כי פגיעת ראש טראומטית מעלה ב-33% את הסיכון לסכיזופרניה, במיוחד אצל מבוגרים ונשים עם פגיעות חמורות.

חלק קטן מהחולים מצליח לקיים חיים "נורמליים". החולים בסכיזופרניה, מתמודדים עם פגיעה קוגניטיבית בצל התקפים פסיכוטיים חוזרים. מתקשים עם משימות לימודיות או עבודה, על רקע קשיי ריכוז, עיבוד מידע וזיכרון וקושי בתכנון ובפתרון בעיות. גם חוסר מוטיבציה וחוסר עניין פוגעים ביכולת שלהם להתמיד בעבודה ולבצע משימות. בנוסף, סטיגמה וקושי ביצירת קשרים חברתיים מקשה עליהם להשתלב בסביבת עבודה וליצור קשרים מקצועיים, יחסים בין-אישיים וחיי חברה בכלל. גם בני משפחה של חולים בסכיזופרניה מתמודדים עם אתגרים רגשיים, גופניים וכלכליים ניכרים - עד 10% מהחולים חסרי בית, 10% מהחולים ישהו בכלא, 70% מהחולים מובטלים.

האם נוכל לזהות סכיזופרניה לא רק לפי תסמינים חיצוניים, אלא באמצעות "טביעת אצבע" ביולוגית פנימית, הרבה לפני שהמחלה מתפרצת במלוא עוזה? חוקרים בטכניון, מנסים לנבא הופעת סכיזופרניה באמצעות ביו-מרקרים מולקולריים, בשילוב ניתוח נתונים רחב היקף. להערכת החוקרים, זיהוי מוקדם של סכיזופרניה ישפר את איכות חיי של המטופלים ובני משפחותיהם, יפחית טעויות אבחון בכ-30% וייעל את תהליכי הטיפול והמעקב.

למרות הצורך הקריטי בטיפול קבוע ורצוף בסכיזופרניה, בין 40-55 אחוזים מהחולים זונחים את הטיפול, כך עולה ממטא-אנליזה שפורסמה בכתב העת Nature על 342,408 מטופלים. החולים חווים עם הפסקת הטיפול, התקפים חוזרים, אשפוזים תכופים, ירידה דרסטית בתפקוד וסיכון מוגבר למוות ולאובדנות (10% מהחולים). גם נטל הטיפול על משפחותיהם גדל באופן משמעותי.

אבל יש תקווה. ב-70 השנים האחרונות המנגנון הטיפולי של מרבית התרופות האנטי פסיכוטיות לסכיזופרניה התבסס בעיקר בהשפעה על קולטני דופמין. קובנפי - טיפול חדש ופורץ דרך, המבוסס על מנגנון שמשפיע על קולטני אצטילכולין, מהווה התקדמות משמעותית בטיפול בסכיזופרניה. הטיפול מאופיין במיעוט תופעות לוואי שחולפות, דבר שהוא חידוש יוצא דופן בהשוואה לטיפולים הוותיקים בסכיזופרניה.