בית הספר של העתיד כבר כאן, והילדים שלכם לא יכולים להירשם

אז לפני כמה שבועות, הבת הבכורה שלי התחילה כיתה א' והמעבר הזה מציף מגוון של תחושות אצלה ואצלנו.

מעולם לא הייתי מהמעריצים המושבעים של מערכת החינוך, וגם אם בחרתי להיות מורה, זה היה מתוך המון ביקורת ותקווה לשינויים גדולים. אבל בתוך תהליך ההסתגלות שלה (ובעיקר שלנו) גיליתי שיש הבדל עצום בין להיות ביקורתי בתור מורה, לבין לחוות את הנוקשות והבינוניות של המערכת דרך העיניים של הילדה הרגישה, הסקרנית, והחדה שלנו. יש בזה משהו הרבה יותר אישי, והרבה יותר כואב.

שני מיליון תלמידים בערך, יושבים בכל יום בכיתות בישראל, ורובם המוחלט עדיין פוגש מערכת מיושנת, נוקשה, אובססיבית לכללים, ציונים והישגים, ובלי מספיק מקום למשחק, יוזמה וחברתיות. מערכת שכמעט כל מי שמכיר אותה היטב מבחוץ ומבפנים, מבין שהיא ממש לא מתאימה לביצוע משימתה המרכזית, להצמיח את דור העתיד (בינינו, גם לדור ההווה היא כבר לא כל כך מתאימה).

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני נקלע לעתים די קרובות לשיחות "מערכת החינוך לאן?" כבר כמה שנים שבשיחות כאלה אני מדמיין את בית הספר העתידי המושלם כמקום שבו הקניית הידע היא באמצעים טכנולוגיים שמאפשרים התאמה אישית של התוכן, הקצב והרמה לצרכים של כל תלמידה ותלמיד. בשאר הזמן יש הרבה יותר עיסוק במפגשים חברתיים, בתהליכים, בשיתופי פעולה, בלמידה על החיים ובפיתוח מיומנויות רלוונטיות.

השבוע הופתעתי לגלות - בית הספר הזה כבר קיים. ידעתי שיש ניצנים של התפתחות בכיוון הזה בארץ ובעולם, אבל לא חשבתי שאשכרה יש כבר בית ספר שפועל במתכונת הזו, מסתבר שזו אפילו רשת.
הרשת נקראת Alpha-School והמייסדת שלה מקנזי פרייס החלה את דרכה (כמובן) כאמא שהייתה מתוסכלת ממערכת החינוך. היא החליטה כבר ב-2014 להקים בית ספר בו לימודי הליבה האקדמיים מתרחשים בקצב אישי מול תוכנת מחשב, ושאר הזמן מוקדש לפעילות חברתית, התנסותית או חווייתית. המודל הזה התקיים שנים רבות לפני מהפכת ה-AI הג'נרטיבי, אבל בשנים האחרונות כלי הבינה החדשים הזניקו את מערכות הלמידה ורשת בתי הספר גדלה בקצב מהיר.

בכל יום, לאחר פעילות פתיחת בוקר כיפית, התלמידים מקדישים שעתיים ללמידת החומר האקדמי. וזהו. הם לומדים את כל החומר על פי תוכנית הלימודים הממשלתית, בשעתיים ביום, באמצעות תוכנה שמתאימה להם את הרמה והקצב. אנשי החינוך שפוגשים את התלמידים נקראים "מדריכים" ובחלק האקדמי של היום תפקידם בעיקר לבנות מוטיבציה וללוות את התהליך האישי של כל תלמידה ותלמיד. בחלק השני של היום המדריכים מובילים סדנאות שמוקדשות ללמידה מסוג אחר - פרויקטים קבוצתיים (PBL), כישורי חיים והתנסויות בעולם האמיתי.

לא נעים לי להגיד, אבל עם כמה שאני אוהב להיות ביקורתי וציני, שמעתי את כל זה ושאלתי את עצמי - מתי פותחים סניף אצלנו? ואני חושב שאם באמת הייתה לי אפשרות, הייתי שמח לשלוח את הילדים שלי לבית ספר שפועל בשיטה הזו.

למה בעצם?

• יש יתרון עצום במודל שמאפשר לתלמידים להתקדם בקצב וברמה שמתאימה להם - בטח אם משווים למודל של כיתה עם 35 ילדים שנדרשים כולם ללמוד באותה רמה, באותו קצב ובאותו אופן.

• בעיני חשוב לתת מקום משמעותי ללמידה חוויתית ולכישורי חיים, לא כאנקדוטה שעושים פעם בשנה, אלא כחלק בלמידה היומיומית. זו למידה שמזמנת לתלמידים אתגרים שהרבה יותר דומים לחיים האמיתיים, ומפתחת אותם להיות בני אדם שיודעים ליזום, ליצור ולהוביל.

• ברגע שמשחררים את הלחץ האקדמי (אין גם שיעורי בית), הילדים מתפנים לחקור, לגלות ולהתפתח באופן שהוא הרבה יותר בריא, ובעיני הרבה יותר רלוונטי לעידן של היום.

ובכל זאת, יש להניח שהמודל הזה עדיין רחוק ממושלם. למה בעצם? אני אגיד לכם

• קודם כל, מדובר ברשת חינוך פרטית שפועלת למטרות רווח, מה שגורם לי לקחת את כל מה שהמנכ"לית אמרה בערבון מוגבל מאוד - בסוף היא מנסה למכור ולשווק.

• שנית, יש כאן selection bias מטורף! פרייס מצהירה בגאווה שבית הספר לא "מסנן", אבל הוא בהחלט כן דורש שכר לימוד של 40 אלף דולר, ומעבר לכך בתי ספר של הרשת נפתחים מראש באזורים של אוכלוסייה אמידה ומשכילה. אם רוצים באמת לבחון את המודל הזה, צריך לבדוק אם הוא ישים גם לציבור הרחב.

• אולי זה כבר קצת סנטימטלי מצדי, אבל אני מאמין שעדיין יש איזשהו קסם שקורה (לעתים רחוקות, אבל קורה) בכיתה, והוא דווקא כן קשור ללמידה משותפת של חומר. כשלומדים יחד שיר, סיפור או אירוע היסטורי מכונן, יש רגעים בהם יש המון משמעות לקבוצה. אני לא בטוח ששווה לשמר את כל המבנה הארכאי של הכיתה רק בשביל זה, אבל בהחלט שווה לחשוב על מקומות בהם מתקיים שיח ושיתוף קבוצתי גם בהקשר של החומר האקדמי.

בסוף, Alpha-School זה לא פתרון קסם - זו רק הוכחה שאפשר לעשות אחרת. זו קריאת השכמה נוספת שמבהירה שאנחנו חייבים לחשוב ברצינות על איך נראה החינוך שהילדים שלנו באמת צריכים, גם אם זה יוביל לשינויים שירגישו מרחיקי לכת. כי הילדים שנכנסו השנה לכיתה א' יסיימו תיכון ב-2036 - ואף אחד מאיתנו לא יודע איך העולם יראה עד אז.

איתמר שחר הוא איש חינוך ויזם חברתי, מייסד "בינה אנושית" תנועה הפועלת למען טובת האדם והחברה בעידן הבינה המלאכותית.