כשהנעורים הולכים ומתרחקים, רבים חוששים מההזדקנות - אבל יש גם סיבה לאופטימיות: על פי מחקר חדש שפורסם בכתב העת Intelligence, עבור רבים מאיתנו התפקוד הפסיכולוגי הכללי מגיע לשיאו דווקא בשנות ה-50 המאוחרות - בין גילאי 55 ל־60.
זהו גיל שבו כישורי קבלת ההחלטות, הובלה, ופתרון בעיות מורכבות דווקא משתפרים, ולא נחלשים, כפי שלעיתים קרובות חושבים.
סוגים שונים של "שיא"
רובנו יודעים שהשיא הפיזי מגיע בגילאי 20-30, וגם היכולות הקוגניטיביות הגולמיות, כמו מהירות עיבוד מידע וזיכרון, מתחילות לרדת כבר מאמצע שנות ה־20. אבל כשמרחיבים את ההסתכלות מעבר ל"מהירות" - מתגלה תמונה אחרת לגמרי.
החוקרים בחנו 16 תכונות פסיכולוגיות שנבחרו על פי קריטריונים מדויקים: כאלה שניתן למדוד באופן מדעי, שאינן זמניות אלא עקביות לאורך זמן, ושידוע שהן משפיעות בפועל על הצלחה ותפקוד בחיים.
התכונות כללו יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון, ידע, אינטליגנציה רגשית ומהירות עיבוד מידע, לצד חמשת מאפייני האישיות הגדולים: מוחצנות, יציבות רגשית, מצפוניות, פתיחות לחוויות ונעימות.
ומה מצא המחקר?
המצפוניות (אחריות עצמית) - הגיעה לשיא סביב גיל 65
היציבות הרגשית - שיא בגיל 75
היכולת המוסרית - נמצאה בשיאה בגיל מבוגר
היכולת לעמוד בפני הטיות קוגניטיביות - המשיכה להשתפר גם בשנות ה־70 וה־80 לחיים
לא מדובר ביכולות "מהירות", אלא ביכולות של שיפוט, רגישות, אחריות והתבוננות מורכבת על החיים.
כאשר כל ה־16 המדדים שולבו למדד משוקלל אחד של תפקוד פסיכולוגי כללי - התוצאה הייתה ברורה: הפסגה מגיעה בין גיל 55 ל־60, והירידה מתחילה באופן מורגש רק סביב גיל 65, עם האצה מסוימת לאחר גיל 75.
שינוי בתפיסת הגיל
הממצאים האלו עשויים להסביר מדוע רבים מהתפקידים הבכירים בעסקים, בפוליטיקה ובציבור - מאוישים על ידי אנשים בשנות ה־50 וה־60 לחייהם. אמנם חלק מהיכולות הקוגניטיביות מתבלות עם הגיל, אך הן מתאזנות על ידי שיפור בתכונות אחרות - כמו שיקול דעת, ויסות רגשי, ואמפתיה.
ולמרות זאת, אנשים בגיל הזה נתקלים לא פעם בקשיים בשוק העבודה: לעיתים מדובר במחסומים מבניים כמו גיל פרישה חובה, ולעיתים מדובר בהטיות תודעתיות כלפי גיל, שמפספסות את הפוטנציאל האמיתי.
למרות נתונים על ירידה במהירות החשיבה, מחקרים מראים שלא כל אדם מזדקן באותו אופן. יש אנשים ששומרים על יכולות קוגניטיביות חדות גם בגיל מבוגר מאוד. מספיק להתסכל על דרווין שפרסם את מוצא המינים בגיל 50 ובטהובן הלחין את הסימפוניה התשיעית בגיל 53, ועד כשהיה חירש.
המסקנה: אין לקבוע כשירות רק לפי הגיל - אלא לפי מה שהאדם באמת מסוגל לעשות. אולי הגיע הזמן להחליף את האופן שבו אנחנו מדברים על גיל הביניים. זו לא תקופת ירידה - אלא תקופת שיא פסיכולוגית, אישיותית ומקצועית.