עם החזרה של 20 החטופים העדויות המזוויעות מהשבי מתבררות. אחת העדויות של השבים נוגעת להאבסה שעברו ימים לפני חזרתם - שמורגשת על גופם גם כעת, וגורמת להם לסבל. חלק מהמשפחות העידו כי יקירהם סובלים מנפיחות, בעיות מעיים וכאבי בטן.
ד"ר מיכל שטיינמן, אחות ראשית בבית חולים בילינסון מקבוצת כללית, שמטפל בחלק מהחטופים סיפרה לוואלה כי "היו ניסיונות להביא אותם למצב טוב יותר לשחרור של החמאס. חלקם הגיעו עם כאבי בטן ובעיות שונות של שלשולים ועצירויות, זה טבעי, אבל גם בהיבט הזה אנחנו יודעים איך לסדר. נמצאת איתם דיאטנית צמודה, מתאימים להם ארוחות ועושים להם העדפות. בונים להם תפריטים לפי בקשותיהם יחד עם הצרכים הרפואיים המותאמים לכל שב שהגוף שלהם צריך לקבל".
החשש כי השבים יואבסו בידי החמאס רגע לפני שחרורם, וילקו בתסמונת חידוש ההזנה (Refeeding Syndrome), שמתאפיינת בצריכת מזון מוגברת לאחר תקופה של מחסור, העסיק את ישראל עוד טרם השחרור - ולכן נעשו פניות לארגון הטרור של יעשה כן.
מה מצבם של החטופים?
"כמובן שמבחינה קלינית השנתיים עשו את שלהם, אבל כרגע בזמן הקצר שנמצאים פה מתייחסים להיבטיים הנפשיים והמנטליים וגם כמובן לכל ההיבטים הגופניים. אבל האנשים ששרדו את התקופה הזאתי יש להם יכולת הישרדות מופלאה עם פיתוח מנגנונים. לפי הבדיקות הראשוניות הנזקים קיימים, הדרך ארוכה אבל גם הפוטנציאל לשיקום קיים הם אנשים מדהימים".
"האווירה טובה מאוד, מי שרגיל כמוני להיכנס למחלקה כאשר היא הייתה במשך חודשים ארוכים שקטה וריקה, עכשיו היא מלאת אור וכיף גדול", משתפת ד"ר שטיינמן. "לשמוע את כל הצחקוקים הקטנים, השמחה של המשפחות, הסיפורים הקטנים, הקריאות לבדיקות, השאלות, לבנות את לו"ז המחלקה בהתאם לשבים- המחלקה חיה. הכל לא לאבי דאבי, אנחנו שומעים על דברים קשים ורואים דברים קשים, ויהיו עוד הרבה ירידות וגם עליות בדרך, אבל הם מרגישים שרואים אותם ושומעים אותם ושהם בידיים טובות ויודעים שהבעיות יטופלו".
"יש רגעים פחות טובים", היא מודה. "אנשים חזרו פה מסיוט של 740 יום, עברו את הדברים הכי קשים שיכולים להיות, יש כאן משפחות שבכל רגע לומדות ומה עושים עכשיו, יש פה היכרות מחדש שבפעם האחרונה נפגשו לפני שנתיים ויש כאן מורכבויות גדולות - אבל הכל נמצא בתוך אווירה מיוחדת של שחרור של השבים זה משהו שהיה צריך לקרות. אחת האחיות אמרה לי אתמול שהמחלקה הזאת ממכרת ואני לא רוצה ללכת לאף מקום אחר".
"המסרים שהם מקבלים מדהימים, הם מגלים כמה דאגו להם וכמה אוהבים אותם. אנחנו ממיינים את הביקורים בשיתוף פעולה עם המשפחה - הם רוצים לטרוף את העולם, אבל מנסים לאזן עד כמה שאפשר בין המשפחות לצרכים הרפואיים. פתאום מבקשים שייכנס חבר, אז אנחנו דוחים בדיקות כי אין פה בעיות רפואיות דחופות ואפשר לרוץ איתן".