מחקר חדש חושף: זו הפעילות הגופנית שמשפרת את הריכוז של ילדי הקשב

ילדים רבים בישראל וברחבי העולם מתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז. הטיפול בהפרעות אלה כולל מספר אלמנטים, אבל מחקר מטא אנליזה ענק חדש חושף כי לפעילות גופנית יש השפעה עצומה.

צוות חוקרים בינלאומי ערך מטה-אנליזה מקיפה של 16 מחקרים, שבדקו את ההשפעה של פעילות גופנית על תפקודים ניהוליים, בילדים בגילאי 6-13 עם הפרעת קשב. המחקרים כללו 685 משתתפים מחמש מדינות, כאשר רובם בוצעו בסין, שוויץ, איראן, גרמניה וארצות הברית.
החוקרים התמקדו בשלושה תחומים קוגניטיביים מרכזיים:
• שליטה עצמית - היכולת לעצור תגובות אימפולסיביות ולהישאר במיקוד.
• זיכרון עבודה - היכולת לאחסן ולעבד מידע באופן זמני.
• גמישות קוגניטיבית - היכולת לעבור בין משימות ולהסתגל למצבים משתנים.

התוצאות היו מרשימות במיוחד בשני תחומים עיקריים:

שליטה עצמית: הפעילות הגופנית הובילה לשיפור משמעותי ביכולת של הילדים לעכב תגובות אימפולסיביות ולשלוט בהתנהגותם.

זיכרון עבודה: הילדים הראו שיפור ניכר ביכולת לאחסן ולעבד מידע באופן זמני, יכולת קריטית ללמידה ולביצוע משימות מורכבות.

גמישות קוגניטיבית: כאן התוצאות היו מעורבות יותר. השיפור היה מוגבל והופיע בעיקר במדדים ספציפיים מסוימים. החוקרים מסבירים שגמישות קוגניטיבית דורשת אינטגרציה מורכבת של אזורים שונים במוח, ולכן ייתכן שנדרשת פעילות גופנית אינטנסיבית ומתמשכת יותר כדי להשפיע עליה באופן משמעותי.

המחקרים בחנו סוגים שונים של פעילות גופנית:

• אירובית: ריצה, שחייה וסייקלינג.
• משחקי כדור: כדורסל, כדורגל וטניס.
• אימונים קוגניטיבי-מוטוריים: פעילויות המשלבות מאמץ פיזי עם אתגרים חשיבתיים.
• משחקי וידאו: כאלו שמפעילים את הגוף (אקטיביים).

רוב התוכניות נמשכו בין 4 ל-12 שבועות, עם מפגשים של 15 עד 90 דקות, 2-3 פעמים בשבוע. העדות המחקרית מצביעה על כך שפעילויות המשלבות אתגרים קוגניטיביים (כמו משחקי כדור) עשויות להיות יעילות יותר לשיפור גמישות קוגניטיבית.

החוקרים מצביעים על מספר מנגנונים נוירוביולוגיים:

ברמה המוחית: פעילות גופנית מגבירה את הפעילות בקדמת המוח, האזור האחראי על תפקודים ניהוליים. היא גם מחזקת את הקישוריות בין אזורי מוח שונים, מה שמשפר את יעילות העיבוד הקוגניטיבי.

ברמה המולקולרית: פעילות גופנית מעלה את רמות הדופמין והנוראדרנלין, שרמתם נמוכה אצל ילדים עם הפרעת קשב. בנוסף, היא מגבירה את ייצורו של BDNF - חלבון המקדם צמיחת נוירונים חדשים ומחזק את הקשרים הסינפטיים במוח.

ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, מאבחנת ומטפלת, מתייחסת לממצאי המחקר: "הממצאים מספקים בסיס מדעי איתן להמלצה על שילוב פעילות גופנית כחלק מהטיפול הרב-ממדי בהפרעת קשב. הממצאים העיקריים מראים בבירור שפעילות גופנית משפרת במידה משמעותית את היכולת לעכב תגובות אימפולסיביות ולשלוט בהתנהגות, כמו גם את זיכרון העבודה, שזו יכולת קריטית ללמידה ולביצוע משימות. אלו בדיוק התפקודים שבהם ילדי קשב מתקשים יותר מכל.

מה שמעניין במיוחד הוא שההתערבויות כללו סוגים מגוונים של פעילות: אימון אירובי, ספורט עם כדור, אימון קוגניטיבי-מוטורי ואפילו משחקי אימון דיגיטליים. הנתונים מצביעים על כך שפעילות ספורטיבית מורכבת, במיוחד ספורט עם כדור כמו כדורסל או טניס, עשויה להביא לשיפורים משמעותיים יותר, כנראה בגלל האתגר הקוגניטיבי הנוסף שהיא דורשת.

חשוב להדגיש שפעילות גופנית אינה מחליפה טיפול תרופתי או התנהגותי כשהם נחוצים, אלא משלימה אותם בצורה מצוינת. היתרון הגדול הוא שמדובר בהתערבות בטוחה, נגישה וללא תופעות לוואי. אני ממליצה להורים לחפש פעילות שמהווה הנאה, במיוחד ספורט קבוצתי או משחקי כדור, כי עקביות היא המפתח להצלחה. הפעילות הגופנית היא טיפול מבטיח ביותר לשיפור תפקודים חיוניים אצל ילדי קשב". מסכמת ד"ר הרשקו.