'אור ראשון' עלתה לאוויר ולבני נוער לא כדאי לראות אותה

הסדרה "אור ראשון", שעלתה אמש ועוסקת באירועי השבעה באוקטובר, מציפה מחדש רגעים קשים וטראומטיים, ויכולה להציב את הצופים והצופות, במיוחד בני ובנות נוער, מול תכנים רגשיים עוצמתיים ומטלטלים. צפייה בתכנים כאלה דורשת אחריות ורגישות: הם עשויים לעורר חרדה, מצוקה, או תחושת חוסר אונים, גם אצל מי שלא חווה את האירועים באופן ישיר. תופעות של פוסט טראומה משנית יכולות לצוף בעקבות צפייה בתכנים מהסוג הזה. חשוב לזכור שלא כל אחד חייב או מסוגל לצפות ובמקרים מסוימים, יכול להיות שעדיף להימנע.

עבור הצעירים שכן בוחרים לצפות, מומלץ לעשות זאת בליווי ותיווך, עם מקום לשאלות, לשיחה ולוויסות רגשי. מתוך ההבנה הזו, הכנו מדריך ובו כלים פשוטים להתמודדות גם עבור בני הנוער עצמם, וגם עבור ההורים, הצוותים החינוכיים והסביבה התומכת.

חשוב לדעת שסקרנות היא טבעית ולגיטימית. הרצון להבין מה התרחש סביבנו, גם אם מדובר בדברים קשים, הוא חלק מהיותנו אנושיים. ובכל זאת, כשאנחנו נחשפים שוב ושוב לאלימות קשה, הנפש עלולה להיפגע: לפתח חרדה, תחושת חוסר אונים או מחשבות מטרידות.

זכרו שאתם לא חסיני על - גם אם נדמה לכם שתוכן לא משפיע, תת־המודע סופג. קח אחריות על עצמך- לומר 'לא מתאים לי' זה אמיץ!

חפשו איזון - אם כבר נחשפתם לתוכן שהציף אתכם רגשית, בחרו בכוונה תוכן מרגיע או חיובי אחר כך: מוזיקה, ספורט, סדרה קלילה או שיחה עם חבר.

שימו לב והיו קשובים לגוף שלכם - כמו שהגוף מתעייף מאימון יתר, גם הנפש יכולה להרגיש מותשת מול מראות קשים. חשיפה לא מבוקרת יכולה לעורר תחושה שהמראות לא מפסיקים לעלות לי בראש- כאילו בלי שליטה. אם אתם מרגישים עליה בדופק, תחושת פחד, זיעה- הפסיקו לצפות- אף פעם לא מאוחר להתרחק.

דברו על זה - אל תישארו עם המחשבות או התמונות הקשות שנשארות בראש. שיתוף דמות שמבינה אתכם יכול לפרוק מהלב את המשקל הכבד, לפרק את התחושה שאני לבד.

החשיפה של נערים ונערות לתכנים רגישים אלו היא מציאות שלא תמיד ניתנת למניעה. חשוב לזכור כי מאחורי הצפייה עומדת גם סקרנות בריאה ורצון להבין את העולם. יחד עם זאת, בני נוער זקוקים למשענת שתעזור להם לווסת את העומס הרגשי. זו הזדמנות להיות עבורם מקור לביטחון, הבנה וקבלה.

לטובת הסביבה התומכת כמו הורים, מורים, מדריכים ישנם מספר טיפים שיכולים לעזור לכם לעזור להם:

היו זמינים לשיחה - גם אם לא מבקשים במפורש. נוכחות רגועה שמאפשרת לשאול "איך את/ה מרגיש עם מה שראית?" עושה הבדל גדול.

תנו מקום לסקרנות - במקום לאסור באופן גורף, כדאי לדבר על הצורך לדעת תוך מתן כלים זהירים להתבוננות ביקורתית במדיה. בני נוער לומדים מתוך יחס שמכבד אותם ולא שולל אותם.

התעניינו בלי לשפוט - שאלו מה ראו, איך זה הרגיש, ונסו לשמוע בלי למהר לבקר. שיפוטיות גורמת להסתגרות.

הסבירו על ההשפעות - שתפו שהמוח והגוף מגיבים לאלימות בצורות לא תמיד מודעות: הפרעות שינה, דריכות או עצבנות. הסבר מקדים עוזר לנוער להבין את עצמו.

הציעו כלים להתמודדות - תעודדו אותם לבחור פעילות מאזנת אחרי חשיפה: ספורט, יצירה, כתיבה או שיחה. לפעמים הצעה פשוטה יכולה למנוע הצפה.

הכותבת היא לונה בן דיין, עובדת סוציאלית וסמנכ"לית בעמותת סה"ר
עמותת סה"ר מעניקה עזרה ראשונה נפשית 24/7 בצ'אט נגיש ואנונימי 055-9571399 ובאתר www.sahar.org.il