לטעות זה אנושי - לסלוח, זה לפעמים אומר להציל את עצמך

יום כיפור הוא יום של סליחה, חשבון נפש והזדמנות להתחיל מחדש. אבל סליחה איננה רק מסורת דתית או ערכית. היא גם כלי בריאותי של ממש, המשפיע על הנפש והגוף כאחד.

אחת הסיבות שסליחה כל כך חיונית היא ההשפעה הפיזיולוגית של כעס מתמשך. כאשר אדם שומר טינה ואינו מצליח לשחרר, המוח מפרש את הזיכרון של הפגיעה כאיום מתמשך. התוצאה היא שהגוף נכנס למצב של דריכות מתמדת ומפעיל שוב ושוב את מנגנון החירום שלו. ההיפותלמוס שולח אותות לבלוטת יותרת המוח, וזו מורה לבלוטות האדרנל לשחרר קורטיזול ו־אדרנלין, הורמוני סטרס שנועדו במקור להכין את הגוף לבריחה או למאבק. הלב פועם מהר יותר, הדם זורם לשרירים והמערכת החיסונית מושהית כדי לחסוך אנרגיה.

במצב של סכנה רגעית זה מנגנון מציל חיים, אך כשהוא נמשך חודשים ושנים הגוף נשחק. לחץ הדם נותר גבוה, כלי הדם מתכווצים, והמערכת החיסונית נחלשת. כך נפתחת הדלת למחלות לב וכלי דם, דלקות כרוניות, בעיות עיכול, הפרעות שינה ואף דיכאון וחרדה. הרציק פז מסביר כי "כעס לא מעובד הוא לא רק משקל רגשי, אלא נזק מתמשך לגוף כולו".

מכאן חשיבותה של הסליחה. היא איננה מחיקה של העבר, אלא שחרור מהעומס הפיזי והנפשי שהוא מותיר. היא כוח שמחזיר לגוף איזון ולנפש שלווה.

לא להגיד הכל בסדר כששום דבר לא בסדר
מי שמדחיק את הפגיעה, נשאר כבול אליה לאורך שנים. להכיר בכאב פירושו לשים לו שם, לדבר עליו, ואפילו לכתוב אותו. עצם ההכרה היא התחלה של שחרור. התמודדות כנה עם הכאב היא הצעד הראשון בחזרה לחיים קלים ובריאים יותר.

להבין שסולחים בשביל עצמנו
סליחה איננה "מתנה" שניתנת למי שפגע, אלא אקט אישי של שחרור. כשאדם סולח, הוא לא משנה את מה שקרה בעבר, אלא את הדרך שבה הוא בוחר לחיות עם הזיכרון הזה בעתיד. סליחה מפנה מקום לשקט פנימי, מורידה את מפלס המתח, ומאפשרת לנפש לנשום מחדש.

לאמן את שריר הסליחה
סליחה, כמו כל מיומנות, דורשת תרגול. מומלץ להתחיל בקטן. לוותר על אמירה פוגעת, על טעות קטנה של אדם קרוב, או על חוסר התחשבות יומיומי. כל מחווה כזו בונה "שריר פנימי" שמכין אותנו להתמודד גם עם משקעים גדולים יותר.

לשנות את נקודת המבט
אחד הכלים החשובים בתהליך הסליחה הוא שינוי זווית הראייה. כשאדם מצליח לראות מה עבר על מי שפגע בו, הוא מגלה שלרוב מדובר במי שנשא כאב משלו. זה לא מצדיק את המעשה, אבל זה מאפשר לשחרר את האחיזה בו. פרספקטיבה חדשה פותחת דלת להבנה, וממנה - לסליחה אמיתית.

להרגיע את הגוף - לפתוח את הלב
כעס ואכזבה מתיישבים לא רק בנפש אלא גם בגוף. נשימות עמוקות, הליכה שקטה בטבע או תרגול מיינדפולנס מסייעים להרגיע את המתח הפנימי. כשהגוף רגוע יותר, הלב פנוי יותר לסלוח. תרגול יומיומי קצר יכול לשנות את כל החוויה הרגשית שלנו.

לא לפחד לבקש עזרה
לעיתים הפגיעה עמוקה מדי מכדי להתמודד איתה לבד. כאן נכנסות לתמונה מסגרות תמיכה כמו טיפול רגשי, קבוצות שיתוף או סדנאות סליחה. לא להסס לפנות לעזרה: "בדיוק כמו שנעזרים ברופא כשכואב בגוף, אפשר וכדאי להיעזר במומחים כשהכאב הוא רגשי".

לסיכום, יום כיפור מזכיר שכולנו בני אדם, וכולנו טועים. אבל גם מזכיר את האפשרות לבחור: לבחור לסלוח, לשחרר, ולהתחיל מחדש. סליחה אמיתית איננה חולשה, אלא עוצמה שמאפשרת לאדם להשתחרר מכאב העבר, לנשום עמוק יותר, ולחיות חיים מלאים ובריאים יותר, גם בנפש וגם בגוף.

שאולי הרציק פז הוא מנכ"ל עמותת אמפא