התאבדות מהווה את סיבת המוות בכ־1% מכלל הפטירות בקרב בני 15 ומעלה. בשנת 2020 הייתה זו סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב צעירים בגילאי 15-24. לאורך העשור האחרון נרשמה עלייה חדה במיוחד בקרב גברים - פי 3.8 לעומת נשים. הקבוצות שנמצאות בסיכון גבוה כוללות צעירים ומתבגרים, גברים, חיילים שנחשפו ללחימה, ואנשים המתמודדים עם דיכאון, חרדה או טראומה.
20% מהמתאבדים בין השנים 2018-2022 ניסו בעבר להתאבד, מה שמעיד על ניסיון קודם כגורם סיכון מרכזי. שיעור ההתאבדויות עולה עם הגיל: רק 1% בקרב בני נוער בגילאי 15-17 לעומת 17% בקרב בני 75 ומעלה. בתקופת מלחמת חרבות ברזל נרשמה עלייה דרמטית של 93% בסיכון לאובדנות. קבוצות חדשות שנוספו למעגל הסיכון כוללות את ניצולי הטבח בנובה, מפונים, לוחמים מעזה ואנשים שאיבדו קרובים או נפצעו קשות.
בצה"ל דווח על תופעה חריגה במיוחד: 16 מקרי התאבדות במחצית הראשונה של 2025 - עלייה של כ־50% לעומת שנים קודמות. בנוסף, מחקר שנערך במרכז האקדמי רופין מצא כי חלה עלייה של 14% במספר האנשים המדווחים על מחשבות אובדניות בקרב כלל האוכלוסייה.
סימני אזהרה לאובדנות
זיהוי נורות אדומות הוא כלי קריטי למניעה. הסימנים מתחלקים למילוליים, התנהגותיים, רגשיים ופיזיים:
1. אמירות מילוליות: "אין לי טעם להמשיך לחיות", "אני עול על כולם", "הלוואי שלא הייתי כאן".
2. שינויים התנהגותיים: הסתגרות, בידוד חברתי, ירידה חדה בתפקוד (עבודה, לימודים, משפחה), כתיבת מכתבי פרידה או צוואה.
3. תסמינים רגשיים: דיכאון עמוק, חוסר תקווה, תחושת חוסר ערך, בושה, אשמה, עצבות מתמשכת.
4. שינויים פיזיים: ירידה או עלייה חדה במשקל, הזנחה עצמית, עייפות כרונית.
איך אפשר לעזור?
• הקשיבו באמפתיה, ללא שיפוטיות.
• עודדו פנייה מיידית לעזרה מקצועית.
• לעולם אל תשאירו אדם בסיכון לבד.
• אם יש סכנה מיידית - יש לפנות לאנשי מקצוע או למיון ללא דיחוי.
אובדנות היא אחת התופעות הקטלניות ביותר - היא גובה פי שניים יותר חיים מתאונות דרכים. מעבר לכאב הנורא למשפחה, היא פוגעת בקהילה כולה.
מדינת ישראל חייבת לראות בכך בעיה ציבורית ולא רק אישית ולהשקיע תקציבים יציבים בהסברה, במניעה, בטיפול ובהנגשת סיוע מיידי. ככל שנדע לזהות סימנים, לשאול, להקשיב ולכוון לעזרה - נוכל להציל חיים.
הכותבת, גילי בר דוד הינה סמנכ"לית מערך ליווי ותמיכה רגשית בארגון "למענכם" בראשות הרב יוסי ערבליך. זקוקים לייעוץ? חייגו 6884*