לפני שבוע עלה פוסט שהעלתה אמילי סלדיה, מייסדת תנועת Free Birth Society (אגודת הלידה החופשית בתרגום חופשי גם כן), לחשבון האינסטגרם שלה החל במשפט מצמרר: "בננו, התינוק שלנו, נולד מת".
סלדיה (39), שארגונה מקדם לידות ללא ליווי רפואי או בדיקות במהלך ההיריון, שיתפה כי הריונה השלישי הסתיים בלידת עובר מת - בשבוע ה־41 להריון. היא לא נכנסה לפרטים רפואיים, אך ציינה כי היא ובני משפחתה "נתונים ביגון עמוק, עטופים באהבה ובתמיכה".
הבשורה גררה תגובות אמפתיות רבות, אך גם חידדה את הוויכוח הציבורי סביב הלידות החופשיות - תופעה הולכת וגדלה בארה"ב וגם בישראל, ומעוררת לא אחת מחלוקות סוערות.
"אני מעדיפה ללדת באינטימיות, גם אם המחיר הוא מוות"
סלדיה הקימה את הקהילה המקוונת Free Birth Society בשנת 2017, מתוך מה שהיא מכנה "אובדן אמון מוחלט במערכת הרפואית". לדבריה, לאחר ששימשה במשך עשור כדולה וכעוזרת מיילדת בלוס אנג'לס, היא נחשפה ל"מקרי התעללות, חוסר רגישות ואלימות רפואית כלפי נשים בחדרי לידה".
"ללדת בבית, בידיים שלך, ללא מגע של זרים או אורות פלורסנט - זו עצמאות נשית. גם אם הסוף הוא טרגי".
בקטע וידאו מתוך קורס מקוון בתשלום שהעבירה, אמרה כי "לעיתים, לידה היא מפגש עם המוות. וזה נכון בלידות בית כמו בלידות בית חולים. אני בוחרת לדעת שיכול להיות מוות, ועדיין ללדת בעצמי, בבית".
למרות הטרגדיה האישית, יש המתריעים כבר שנים מפני הסיכונים הגלומים בלידות שאינן מלוות רפואית, ובראשם משרד הבריאות הישראלי. על פי חוזר שפורסם בתחילת השנה כחלק מאסדרת נושא הלידות הביתיות נכתב כי "משרד הבריאות מכבד את הזכות והחופש של כל אישה לבחור היכן ללדת, תוך מימוש חובתו המקצועית להבטיח את בטיחות היולדת והיילוד". יחד עם זאת מבהירים בחוזר כי לידות בחדרי לידה במוסדות רפואיים ומוכרים, בטוחות יותר ומקצועיות ומרכז הלידה צריך להיות מאפשר בתנאים נוחים ללידה".
וזה לא מגיע בחלל ריק. לפני כחודש מתו פה בישראל שתי תינוקות בלידה ביתית. לידה אחת הייתה של אישה לקראת לידה שניה, כאשר לידתה הראשונה הסתיימה בניתוח קיסרי. מקרה כזה אינו מומלץ ללידה בבית וזו לידה שצריכה להיעשות במסגרת בית החולים. אותה אישה בחרה ללדת בבית ללא ליווי מקצועי.
הלידה השניה הייתה של אישה לקראת לידה הראשונה, עם הריון במהלך תקין וללא גורמי סיכון. האישה בחרה בלידת בית ובליווי מיילדותי מקצועי. לאחר הלידה אובחנה מצוקה נשימתית בילודה ומיד החלו בפעולות החייאה, במקביל לקריאה למד"א.
ולא סתם אנחנו מתעכבים על זה - כי האגודה של סלדיה האמינה בהריון ללא שום עזרי רפואיים - לא בדיקות דם, לא אולטרה סאונד, לא בדיקות - ובטח לא ליווי מקצועי במהלך הלידה.
"לידה היא אירוע מכונן, קסום, מרגש ומעצים. רגע משמעותי בחייה של כל אישה, הן ברמה האישית והן בהקשר הזוגי והמשפחתי. ברוב המקרים אין צורך בהתערבות רפואית; גוף האישה מותאם ללידה באופן טבעי וכאשר מאפשרים לו לפעול בסביבה מותאמת ותומכת, מרבית הנשים יוכלו ללדת ללא התערבות כלל", אומרת יובל יפה מושקוביץ, מנכ"לית ארגון המיילדות בישראל.
"עם זאת, לידה היא גם תהליך מורכב, כואב, מרגש, מלחיץ ולעיתים גם בלתי צפוי ולרוב נדרשת בו תמיכה. לאורך ההיסטוריה תמיד היו לצידן של נשים מיילדות- נשים מקצועיות שתמכו, ליוו וייעצו".
לדבריה, המגמה של חזרה ללידות טבעיות עם פחות התערבויות היא מבורכת בבסיסה, שכן לרוב היא מובילה ללידות קלות יותר ולחיבור עמוק יותר לחוויית הלידה. אך לצד זאת חשוב לזכור שהקידמה והמדע נועדו להציל חיים ובמקרים מסוימים התערבות רפואית יכולה להיות חיונית, החל מהפחתת כאב, ועד הצלת חיים של נשים ושל ילודים.
"לכל אישה חייבת להינתן הזכות לבחור על גופה, אך בחירה אמיתית מתאפשרת רק כאשר היא נעשית מתוך ידע מלא והיכרות עם כל המידע והאפשרויות העומדות בפניה. נוכחות של מיילדת מקצועית לצידה של אישה בהריון ובלידה איננה מותרות, זו זכות בסיסית. המיילדת נמצאת לא רק כדי להעניק תמיכה, אלא גם כדי לזהות מצבים שבהם נדרשת התערבות מצילת חיים. זהו הערך האמיתי של הליווי המקצועי.
האתגר לדבריה, הוא ביצירת האיזון בין הרצון לחוות לידה טבעית ללא התערבויות מיותרות, לבין נוכחות של אשת מקצוע שתדע לזהות בזמן אמת מתי דרוש מענה רפואי. "הדרך לאיזון זה מתחילה בהכנה טובה ובהיכרות מוקדמת עם המיילדות. כאשר אישה מגיעה ללידה כשהיא מגובשת על רצונותיה, על מנגנוני התמיכה שלה, מבינה את האפשרויות השונות ואת נסיבות ההתערבות האפשריות, רק כך היא יכולה לקבל החלטות מושכלות ובטוחות, מבלי לחוש שהדברים נכפים עליה. והיא זו שנשארת במרכז - מחליטה ומובילה את תהליך הלידה שלה".
מה הסטטיסטיקה מספרת?
מספר לידות הבית בישראל אינו ידוע או מתועד. למעשה, משרד הבריאות לא אוסף נתונים על לידות בית ומעולם לא ערך מחקרים ההבדלים בבטיחות בין לידות בית חולים ללידות חוץ אשפוזיות. האם זה במקרה או שלא - לא לנו הפיתרונים.
בכל מקרה ההערכה הגסה מאוד היא שמתקיימות בין עשרות רבות למאות בודדות כאלה בכל שנה. מתוכן לא ידוע כמה מהלידות אינן מלוות כלל על ידי נשות מקצוע - כאמור לידות שכאלה מהוות מיעוט, ורוב הלידות הביתיות מבוצעות בליווי של דולה מקצועית.
ולמרות זאת, מחקר משותף של אוניברסיטת בן־גוריון ומרכז רפואי סורוקה שפורסם בשנת 2019 מצא כי לידות מתוכננות בבית מלווות בסיכון לתמותת עובר גבוה כמעט פי 3 לעומת לידות בבית חולים.
המחקר השווה 3,580 לידות מתוכננות בבית לבין כ‑240,000 לידות בבית חולים סורוקה בין השנים 1991-2014. התוצאות כאמור הראו כי שיעור תמותת ילודים בלידה ביתית עמד על 15 לידות מתות ל‑1,000, לעומת 5 לידות מתות ל‑1,000 בבית חולים, כלומר סיכון גבוה פי 2.6-3, גם לאחר התאמות לגורמים כמו גיל היולדת, מצב בריאותי, עישון ומוצא.
מול זה קיימים גם מחקרים שמראים אחרת כמובן, ויחד איתם הצהרה של ארגון הבריאות העולמי, שקבע כבר לפני עשרים שנה, ולאחר שערך מחקר מקיף בנושא, כי לידות בית מתוכננות עם מיילדת מוסמכת בהריון בסיכון נמוך, בטוחות באותה המידה כמו לידות בבית חולים כשמדובר בהריון ראשון, ובטוחות אף יותר כשמדובר בהריונות הבאים. בנוסף, קבע הארגון שבלידות בית יש פחות התערבויות רפואיות מיותרות, פחות חתכי חיץ, פחות השראות לידה וזירוזים, ופחות ניתוחים קיסריים - את כל אלה מעודד ארגון הבריאות העולמי לצמצם.
כאמור המקרה הנוכחי של סלדיה הוא קיצוני, אבל הוא מעלה דיון מעניין בין הזכות והבעלות של אישה על גופה ובין זכותו של התינוק להיוולד בחיים. "יש נשים שמתוך החשש להתערבויות או מחוסר ידיעה, בוחרות לידה ללא ליווי מקצועי כלל", אומרת מושקוביץ. "לצערנו שיעור הסיבוכים במקרים כאלה הוא גבוה יותר ואת זה אנחנו מבקשות למנוע. יש אפשרות לקיים לידות בבית או במרכזים רפואיים עם התאמת הצרכים הייחודיים לכל אחת. זו עבודה משולבת של הנשים ושל הצוותים".