השחקן הישראלי רמי הויברגר הלך לעולמו בגיל 61 לאחר מאבק בסרטן. באפריל השנה, בריאיון לתכנית "אינטימי" עם רפי רשף, חשף הויברגר שאובחן עם סרטן סרקומה וכי עבר טיפולי כימותרפיה קשים. באותו ראיון אמר: צמח לי ביד כדור טניס, נכנסתי לבית החולים ועברתי כימותרפיה. אחרי הטיפול השלישי הרגשתי שאני לא יכול לשאת יותר ואז עברתי לבית חולים אחר וגילו לי חיידק טורף. פתחו אותי עשר פעמים, ניקזו והורידו את הגידול".
מחלת סרקומה של הרקמות הרכות היא מחלה נדירה שיכולה להתפתח בכל גיל ובכל איבר בגוף. הסרקומה נחלקת לשני סוגים עיקריים: סרקומה של הרקמות הרכות וסרקומה של העצם. הסוג הנפוץ יותר של סרקומה הוא של הרקמות הרכות והוא מהווה כ-80% מכלל המקרים.
המחלה מתפתחת ברקמות התומכות באיברים פנימיים, כגון רקמת חיבור, שרירים, שומן, כלי דם ומעטפת העצבים הפריפריים. מרבית הסרקומות מופיעות בגפיים, אך הן עלולות להתפתח גם בבית החזה, בחלל הבטן ולעיתים רחוקות יותר באזור הראש והצוואר. מרבית הסרקומות מופיעות בגיל 20 ומעלה.
מה הגורמים למחלה?
רוב הגורמים לסרקומות של רקמות רכות אינם ידועים. אחד מגורמי הסיכון הגדולים ביותר הוא חשיפה לקרינה. אנשים שעברו טיפולי קרינה בעבר, בייחוד בגיל צעיר. גם חשיפה לכימיקלים היא אד מהגורמים שנמצאו. בנוסף, תסמונות גנטיות שונות יכולים להוביל למחלה.
תסמינים
לעיתים קרובות אין תסמינים כלשהם במשך זמן רב. אלה עלולים להתחיל בכל אזור, בהתאם לחלק הנגוע. אם הסרקומה היא בגפיים, התסמין הנפוץ ביותר הוא נפיחות או מלאות או גוש. לעיתים הנפיחות עלולה לכאוב או להיות רגישה למגע, אך אם הגוש קטן הוא אינו מלווה בכאב. במקרים של סרקומה בחלל הבטן למשל עלולים להופיע תסמינים כמו כאבי בטן, בחילות או שינויים בהרגלי היציאות.
תסמינים נוספים עשויים לכלול עייפות כללית, איבוד משקל שאינו מוסבר וחום.
על פי אתר האגודה למחלחמה בסרטן יש לחשוד בסרקומה כאשר מופיעים אחד או יותר מהסימנים הבאים:
גוש גדול מ-5 ס"מ או כל גוש שגדל בפרק זמן קצר של שבועות.
גוש הנמצא עמוק מאחורי רצועה של רקמת חיבור.
גוש קרוב למרכז הגוף.
כל גוש שחזר לאחר שהוסר באופן כירורגי.
ייתכן שהגורם לתסמינים שפורטו אינו סרקומה של הרקמות הרכות, אולם עם הופעת תסמינים אלו יש לפנות לרופא לשם בדיקה.
טיפול
הטיפול בסרקומה מצריך לרוב גישה רב תחומית, הכוללת שיתוף פעולה בין מומחים מתחומים שונים כמו אונקולוגיה, כירורגיה, רדיולוגיה ופתולוגיה, מומחי אף אוזן גרון, גניקולוגים, אורטפדים ועוד.
הטיפול תלוי בכמה משתנים, בהם מצב בריאות החולה הכללי, המקום בו החל הגידול בגוף, גודלו של הממצא והדירוג של שלב המחלה.
הטיפול העיקרי בסרקומה של הרקמות הרכות הוא ניתוח. כאשר הגידול קטן אפשר על פי רוב להסירו בניתוח.
במקרים של סרקומה גדולה יותר (10-8 ס"מ), או קושי להשיג שוליים חופשיים בניתוח, מנסים לצמק את הגידול בכימותרפיה או בקרינה, כדי לאפשר את הסרתו עם שוליים חופשיים.
טיפול ממוקד מטרה: טיפולים מכווננים מכוונים לשינויים מולקולריים ספציפיים בתאי הסרטן, מה שמאפשר פגיעה יעילה יותר בגידול תוך הפחתת הנזק לתאים בריאים. טיפולים אלה לרוב גורמים לפחות תופעות לוואי בהשוואה לכימותרפיה מסורתית, אך הם אינם מתאימים לכל סוגי הסרקומה.
טיפול כימי: התרופות הכימיות ניתנות על פי רוב לפני הניתוח כדי להקטין את ממדי הגידול ולהרחיקו מכלי דם, עצבים או איברים חיוניים. במיעוט המקרים טיפול בכימותרפיה יכול להינתן לאחר הניתוח על מנת להשמיד תאים סרטניים שנותרו מקומית או שיש סיכוי גבוה להתפשטות הגידול לאזורים אחרים בגוף.