תשכחי מגלי החום: זה הסימן שיכול לשנות את כל מה שחשבת על גיל המעבר

ישנם הרבה דברים שהם חלק מחיינו. כך גיל המעבר הנשי, זהו שלב טבעי בחיי האישה ואין אחת שלא עוברת אותו, לרוב הוא מגיע עם שינויים פיזיים ורגשיים שיכולים לטלטל את שגרת החיים. אולם כאשר הפרעת קשב מצטרפת למשוואה אצל אותה אישה - מאובחנת או לא - התמונה עלולה להפוך למורכבת הרבה יותר. מחקרים קושרים בין חומרת תסמיני גיל המעבר מסוימים לבין התפקוד הקוגניטיבי.

להתאמץ כדי למצוא את המילה הנכונה. לתהות למה נכנסת לחדר. לשכוח פגישות. סימנים אלה של "ערפול מוחי" אולי שכיחים בגיל המעבר, אבל מספר ימי ההולדת שצברנו לא בהכרח מספר את כל הסיפור. עם גיל המעבר מגיעה גם תקופת המנופאוזה, ומחקרים מצביעים על כך שקשיים קוגניטיביים עלולים להיות קשורים לעוצמת תסמיני גיל המעבר - במיוחד דיכאון ובעיות בתפקוד המיני כמו כאבים בעת קיום יחסים, ירידה בחשק או קושי בגירוי ואיך לא? ערפול מוחי! אמנם הוא אחד התסמינים הפחות מוכרים של גיל המעבר, אבל הוא כל כך נפוץ.

על אף שרוב הנשים לא מקשרות בין ערפול מוחי לגיל המעבר כמו שהן מקשרות גלי חום למשל. אנשים נוטים לחשוב שערפול מוחי הוא תוצאה של הזדקנות כרונולוגית, ולא של הזדקנות הקשורה בהורמונים. בכל מקרה, יש לכך השפעה רחבה על תחושת הרווחה הכללית.

במהלך גיל המעבר, רמות האסטרוגן בגוף האישה יורדות באופן דרמטי - תהליך שמוביל לשורה של שינויים פיזיים, רגשיים וקוגניטיביים. מעבר להשפעתו על הפוריות, לאסטרוגן תפקיד מכריע בוויסות פעולת המוח, במיוחד באזורים הקשורים לריכוז, זיכרון, ויסות רגשי ותפקודים ניהוליים. מדובר בחלקים שמושפעים גם מהפרעת קשב. לכן, אצל נשים עם הפרעת קשב, הירידה באסטרוגן עלולה להחמיר את התסמינים הקיימים: קושי במיקוד, שכחה גוברת, אימפולסיביות, עייפות מנטלית ותחושת הצפה.

עבור נשים רבות, זו הפעם הראשונה בחייהן שבהן הן מתמודדות עם ירידה חדה בתפקוד המנטלי, וחוות בלבול או תסכול שאינן יודעות לקשר לתהליכים ההורמונליים. לעיתים, דווקא בגיל המעבר, מתגלים לראשונה תסמינים המעידים על הפרעת קשב, תסמינים שלא זוהו קודם לכן - בעיקר משום שבעבר הנשים הסתגלו, פיצו או הסתירו את הקושי. כעת, עם הירידה באסטרוגן והשפעתה הישירה על פעילות מוחית, המסכה יורדת - והקושי מתגלה במלוא עוצמתו.

ההכרה בקשר בין הורמונים, תפקוד מוחי והפרעת קשב היא חיונית, אך לצערנו, היא עדיין חסרה בשיח הציבורי וברפואה. שילוב נכון של אבחון, טיפול תרופתי מותאם ולעיתים גם טיפול הורמונלי יכול לשפר משמעותית את איכות החיים של נשים בגיל הזה. למרות העלייה במודעות לנושא, רבים מהמטפלים - פסיכיאטרים, רופאי נשים ואפילו רופאי משפחה - עדיין לא מקשרים בין גיל המעבר לבין התפרצות או החמרה של הפרעת קשב. המשמעות היא שנשים רבות אינן מאובחנות בזמן, או שמוצע להן טיפול חלקי בלבד שאינו נותן מענה כולל לקשיים שהן חוות.

נשים עם הפרעת קשב נושאות עימן תשתית עצבית רגישה מלכתחילה - כזו שמתאפיינת בקושי בוויסות רגשי, תגובתיות יתר לגירויים, ולעיתים קרובות גם עומס מחשבתי מתמשך. כשהן נכנסות לגיל המעבר, ויחד איתו לחוסר איזון הורמונלי - התשתית הזו מתערערת אף יותר. הירידה ברמות האסטרוגן גוררת

אחריה ירידה בדופמין ובסרוטונין - שני מוליכים עצביים שמשפיעים על תחושת חדות, הנאה, שלווה, שינה, ולמעשה - על כל היבט של התפקוד הפסיכו-נוירולוגי. התוצאה היא שכל קושי קיים מקבל עוצמה חדשה: מצבי הרוח משתנים במהירות, רמות הסבלנות יורדות, התחושות הפנימיות מתאפיינות ב"כאוס רגשי", ולעיתים גם בהתקפי בכי, כעס לא מוסבר או תחושת ריקנות. כל אלה פוגעים לא רק בתפקוד התעסוקתי - אלא גם בקשרים זוגיים, חיי משפחה, תפקוד הורי ואפילו באינטראקציות החברתיות הפשוטות ביותר.

נשים רבות מתארות תחושת זרות לעצמן - כאילו איבדו את היכולות שאפיינו אותן במשך שנים. הן מתקשות לקום בבוקר, לא מצליחות להתמיד במשימות, ומוצאות את עצמן מתוסכלות מעצם הקיום היומיומי. דווקא בגיל שבו החברה מצפה מהן להיות יציבות ובשלות - הן חוות סערה פנימית מתישה.

הבשורה האופטימית היא שברגע שמבינים את החפיפה בין גיל המעבר להפרעת הקשב, ניתן לפעול באופן מדויק וממוקד יותר. נשים רבות חוות שיפור משמעותי כשמתבצע עדכון טיפולי שמבוסס על הבנה של שני הצירים - ההורמונלי והנוירולוגי. ראשית, חשוב לבחון את יעילות הטיפול התרופתי הקיים להפרעת קשב. ייתכן שהתרופה שאפיינה את השגרה עד כה כבר לא מתאימה לשלב הנוכחי, או שיש צורך בשינוי מינון או מעבר לתכשיר אחר - לעיתים פחות מעורר, לעיתים ארוך טווח יותר.

במקביל, במקרים מתאימים, טיפול הורמונלי חלופי (HRT) שמטרתו לאזן את רמות האסטרוגן, עשוי להוות גורם משלים חשוב. הוא לא רק מקל על תסמינים גופניים כמו גלי חום ויובש - אלא גם תורם לוויסות רגשי, חדות מחשבתית והפחתת תחושת בלבול וחוסר ריכוז. עם זאת, חשוב שהטיפול ההורמונלי יינתן לאחר אבחון מקיף ותוך התייעצות עם רופא נשים שמכיר את ההיסטוריה הרפואית של המטופלת.

ומה יעזור כדי להתמודד עם ההצטלבות בין הפרעת קשב לשינויים ההורמונליים בגיל המעבר? בראש ובראשונה - חשוב לעודד שיח פתוח ומבוסס ידע. שילוב של אבחון מקצועי, טיפול תרופתי מותאם (כולל תרופות להפרעת קשב, טיפול הורמונלי במידת הצורך), וליווי רגשי - יכול לשפר משמעותית את איכות החיים. תמיכה פסיכולוגית, CBT או אימון אישי מעניקים כלים לניהול זמן, ויסות רגשי והתארגנות. גם הרגלים בסיסיים כמו שינה, תזונה ותכנון יומיומי חשובים במיוחד. התאמה טיפולית אישית, רבת-ממדית, היא הדרך לא רק לשרוד את התקופה - אלא לחוות בה תחושת שליטה, איזון ומימוש עצמי מחודש.


ד"ר שירלי הרשקו, היא המומחית הבכירה בישראל בתחום הפרעת קשב, חוקרת וסופרת, מאבחנת ומטפלת, מרצה באוניברסיטה העברית, מאחורי 5 ספרים רבי מכר ומכון לאבחון וטיפול.