"תדע לך שזה טוב לגדל ילדה, זה מר גמיש, אתה יכול לסדר אותה כמו שאתה רוצה"
זו שיחה שהתנהלה השבוע בין שני גברים בוגרים בבית האח הגדול, ושודרה לעולם כאילו אין איתה שום בעיה. אמנם פרצה סערה קטנה בעקבות התגובות לאמירות האלה, אבל הסערה התפוגגה, ההשפעה של המילים האלה על המוני בנות ובני נוער שצופים בתכנית - לא.
איך הייתם מרגישים אם הייתם יודעים שמישהו בוחר את הבת הצעירה שלכם כי היא בגיל שאפשר להשפיע עליה? "לסדר אותה כמו שרוצים"? ואיך הייתם מרגישים אם הבנים שאתם מגדלים בבית היו פועלים כך?
כדי לגדל ילדים שלא יהיו כאלה, ואני רוצה להאמין שזו המטרה של כולנו, חשוב מאוד ללמד אותם ערכים כבר מגיל צעיר. חינוך כזה צריך להתחיל ממש מגיל הגן, בדוגמה אישית, בשיחה על ערכים ובכבוד לגבולות של הבנים והבנות שלנו. הנה כמה כלים שיעזרו לכם לעשות את זה.
חנכו לשוויון
כדי לגדל מבוגרים שלא בוחרים במניפולציות, בכוחניות ובהקטנה, אנחנו חייבים לחנך לכבוד הדדי ולשוויון. אנחנו חייבים להכניס שוויון הביתה, להתנהג אותו, לדבר אותו, להאמין בו. בין אם אתם הורים לבנים או לבנות, המסר צריך להיות שכולנו שווי ערך, כולנו יכולים לעשות כל מה שנרצה, והמגדר שלנו לא מגביל אותנו.
הבת שלכם בעניין של כדורגל? נהדר. היא בעניין של בלט ואיפור? גם נהדר. הבן שלכם רגיש? נפלא, אנחנו בטח לא נרצה להעביר את המסר שבנים לא בוכים. הוא מעדיף לצייר על פני לשחק כדורגל? בסדר גמור.
ואלה לא רק המסרים שאנחנו משמיעים לילדים שלנו בקול, אלא גם האופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם. האופן שבו מתקבלות החלטות בבית, השיח בין ההורים, השיתופים של ההורים לגבי האתגרים שהם מתמודדים איתם, הקריירה, חלוקת המשימות והשוויון בתוך התא המשפחתי.
כשהילדים רואים את ההורים מנהלים בשוויון - הם לומדים את זה, ואם הם רואים כוחניות או הקטנה במערכת היחסים הזוגית - הם לומדים את זה. דוגמא אישית משפיעה הרבה יותר מנאומים או הטפות מוסר.
כבדו את הגבולות של הילדים, ושלכם
כדי לגדל ילדים שנוהגים באחרים בכבוד, אנחנו חייבים לכבד את הגבולות שלהם, וללמד אותם לכבד את הגבולות של אחרים.
אם נלחץ על הילדה לתת נשיקה לדוד למרות שהיא לא רוצה, אם נתווכח עם הילד במקלחת שהמים לא קרים לו ונבטל את התחושות שלו, אם לא נכבד את הפרטיות שלהם כשהם מבקשים אותה - נעביר להם את המסר שהגבולות שלהם פרוצים. לא משנה כמה פעמים נגיד להם "הגוף שלכם ברשותכם", אם לא נתנהג ככה - הם לא יאמינו לזה.
בהקשר הזה חשוב גם שנתייחס בכבוד לתחושות של הילדים שלנו, ולא נבטל אותם. עדיף לא לומר להם "לא קרה כלום" או "מה את עושה עניין", אלא לתת תוקף לרגשות שלהם ולהבין אותם (אני רואה שאתה כועס ממש, אני גם הייתי כועסת אם...). ככל שנכבד וניתן מקום לתחושות ולרגשות של הילדים שלנו, כך יגדל הסיכוי שהם יאמינו לתחושות שלהם עצמם בבגרות, ויהיו פחות רגישים ללחץ חברתי ולמניפולציות.
חשוב גם שנכבד את הגבולות שלנו. שנדע לבקש פרטיות כשאנחנו צריכים אותה, ולא נוותר כי "לא נעים", שנדע לומר אם משהו לא נוח לנו, שנדע לומר שאנחנו צריכים רגע. אם נתייחס לעצמנו בכבוד, ננכיח את עצמנו כחלק שווה ערך בבית, הילדים שלנו ילמדו מזה לכבד את עצמם. לומר גם הם יום אחד - "זה לא נעים לי", או "אני לא מוכנה שידברו אלי ככה".
חשוב גם ללמד את הילדים לכבד את הגבולות של אחרים. לדוגמה, אם שני ילדים מדגדגים אחד את השני, ואתם רואים שצד אחד כבר אומר "די" ורוצה להפסיק, והצד השני עוד בלהט המשחק, זו הזדמנות טובה ללמד שחשוב להיות רגישים לתחושות הצד שמולנו ולעצור אם זה לא מתאים לו יותר. אם יש לכם ילדים שאוהבים לחבק את כולם, אבל בגן יש ילד או ילדה שנרתעים מחיבוקים - גם זו הזדמנות טובה לשיחה על גבולות ועל מרחב פרטי.
דברו את הערכים שלכם
מעבר לדוגמה האישית ולהתנהלות בבית, חשוב מאוד גם לדבר על ערך השוויון ועל כבוד בין המינים כשיש רגע מתאים.
אם המתבגרים רואים האח הגדול - חשוב לנהל שיחה על המסרים שעוברים שם. אי אפשר לתת למציאות ללמד את הילדים שלנו לבד, אנחנו חייבים לקחת כאן חלק פעיל וליזום שיחה. אפשר פשוט לשאול אם ראו את השיחה שכולם מדברים עליה באח הגדול ומה הם חושבים על זה. מכאן השיחה תתגלגל מעצמה ותוכלו לומר את המסרים שלכם.
אבל גם כשאין סערת ריאלטי, או אם הילדים צעירים לאח הגדול, יש המון הזדמנויות אחרות לשיחה. אם אתם רואים יחד פרסומת שמבזה נשים או גברים - זו הזדמנות לדבר על זה. אם הבנים חוזרים מבית ספר מזמזמים שיר סקסיסטי (ויש המון כאלה) - זו הזדמנות לדבר על זה. אם הילדה אומרת שהיא לא יכולה לעשות משהו כי "זה של בנים" - זו הזדמנות לדבר על זה. אם צחקו על הבן שלכם בהפסקה כי הוא שיחק עם הבנות - דברו על זה.
כל שיחה כזו, ובאמת שאפשר לנהל אותן כבר בגיל גן, יוצרת בסיס ערכי חזק. הבסיס הזה אולי יתערער קצת בסערת גיל ההתבגרות, עם כל ההורמונים והלחץ החברתי, אבל הוא עדיין יישאר שם. הוא יהיה הקול הערכי שילווה את הילדים והילדות שלכם בהתלבטויות שונות.
הורים לילדים בגיל ההתבגרות? חשוב שתדעו
בגיל ההתבגרות חלים הרבה מאוד שינויים - גופניים, רגשיים וחברתיים, וכתוצאה מכך הערך העצמי פגיע ושביר. לכן, בגיל הזה חיזורים ותשומת לב עלולים להיות מתורגמים להתאהבות או לאהבה. בנוסף, בגיל ההתבגרות אומדן הסיכונים (היכולת לראות את המורכבות והסכנה במצבים) לא מפותח עדיין. החלק הפעיל במוח הוא החלק הרגשי, והחלק הרציונלי עדיין מתפתח. מתבגרים ומתבגרות ממוקדים בכאן ועכשיו ולא רואים תוצאות לטווח הארוך.
שילוב הגורמים האלה יכול ליצור סיטואציות מסוכנות, לכל נערה ונער, ובמיוחד לכאלה שהדימוי העצמי שלהם נמוך. לכן, כל כך חשוב שנעזור למתבגרים ולמתבגרות שלנו לפתח תפיסה עצמאית בריאה, לבנות את הדימוי העצמי שלהם, את הביטחון, להאיר את הכוחות שלהם, להתפעל מהם.
ככל שהילדים שלנו יהיו שלמים יותר עם מי שהם - הסיכון שהם יגררו למצבי קצה ירד. הסיכון שגורלם יהיה תלוי במישהו אחר - ילך ויקטן. הסיכוי שמישהו יצליח להפוך אותם ל"מר גמיש" - ירד.
אנחנו לא יכולים לשלוט בכל השפעה שתהיה על הילדים שלנו בבגרות, אבל אנחנו יכולים להיות הקול הפנימי שילחש להם ערך, כבוד ושוויון - גם כשהעולם צועק משהו אחר.
יפעת סני היא מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר. מתמחה בגיל הרך ובגיל ההתבגרות