מסמכים חדשים חושפים: דוד בן גוריון סבל מבעיות שינה וחרדה

ארכיון בן-גוריון והמכון למורשת בן-גוריון חושפים השבוע מסמכים נדירים - יומנים אישיים, התכתבויות וראיונות של דוד בן-גוריון ועליו, שמתארים לילות של נדודי שינה ורגעים קשים של חרדה.

המסמכים מגלים ראש ממשלה שחי בצל איום ביטחוני תמידי והתמודד עם חוסר שינה הן בגלל עומס והן בגלל בעיות שינה. בעיצומם של ימים מתוחים, כשאזרחי ישראל ערים בלילות, מתגלים מסמכים אישיים המתארים את נדודי השינה של המנהיג שעמד בראש התנועה הציונית והקים מדינה, כמו גם את האופן בו התמודד איתם.

המסמכים שנחשפים כעת בארכיון בן-גוריון, הם חלק משיתוף פעולה בין המכון למורשת בן-גוריון למכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והם פותחים צוהר נוסף למחשבותיו ורגשותיו של האיש שהכריז על הקמת מדינת ישראל ועמד בראשה.

היומנים וההתכתבויות של "הזקן", כמו גם ראיונות שנעשו עם אנשים בסביבתו הקרובה, ואשר נמצאים בארכיון בן-גוריון שבנגב, משרטטים דמות של מנהיג שפעל תחת לחץ כבד. מתוך המסמכים שנחשפו עולה תמונה של התמודדות רבת שנים עם מתח בלתי פוסק, חוסר שינה שנבע מחוסר זמן מצד אחד ונדודי שינה מצד שני. ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל הוא סמל לכוח, עמידה ואמונה בצדקת הדרך ובתוך זאת היו לילות שלא היה לו פנאי לישון והיו גם לילות ארוכים בהם התקשה להירדם.

יומניו ומכתביו של דוד בן-גוריון מתארים את עולמו הנפשי בתקופת המדינה שבדרך וכן לאחר הקמתה. בן-גוריון, מהאבות המייסדים של ישראל, מספר בכתב ידו על תחושת העומס הקשה, "באמת אין לי אף רגע מנוחה, לא ביום וכמעט גם לא בלילה. זה יותר משבוע שלא ישנתי אף לילה אחד" (מכתב של דוד בן-גוריון לחברים, 1937).

ב-15 במאי 1948, יום לאחר הכרזת העצמאות, מתאר בן-גוריון: את הקושי למצוא זמן ומנוחה "העירו אותי פעמיים הלילה. ברווח בין שתי שעות אלה לא ישנתי עוד". במהלך נסיעה מדינית לארה"ב בשנת 1951, ב-25 במאי, רשם ביומן הכיס שלו תזכורת: "מנוחה". במועד אחר מתוך יומנו, ב-3 ספטמבר 1954, הוא רשם: "הלילה ישנתי יותר משש שעות רצופות - לאחר חמש עשרה שנה ויותר...".

בן גוריון השתמש במילה 'חרדה' כדי לתאר את החשש הנורא לעתיד הציונות ולביטחונם של מי שפועל בשמה. כך למשל אמר בן-גוריון בנאומו הראשון עת לקח על עצמו לראשונה את תיק הביטחון, בוועדה הפוליטית בקונגרס ה-22 בבאזל בשנת 1946, קצת יותר מחודשיים לאחד הקמת 11 הנקודות בנגב המערבי: "...אולם יחד עם ההנאה הציונית שהנחילו לנו תריסר היישובים הללו נתמלא ליבנו חרדה עמוקה - כי נעשינו אחראים לחיי הנערים והנערות הללו....למדבר זה שלחנו מאות אחדות של בחורינו ובחורותינו היקרים ביותר והפקרנו למעשה את חייהם. אם יקרה חלילה אסון יהיה קשה יותר מאשר בכל מקום אחר בארץ להגיש להם עזרה. אלה שהלכו לנגב יודעים הסכנה ואינם נפחדים, אבל אנחנו חייבים לפחד, לנו אסור לשקוט, ועלינו האחריות על ביטחונם".

לצד זאת הוא סבל גם מחרדה במובנה האישי, בזמנים קשים נפל למשכב וסבל מחום גבוה. כך התנהלו חלק מהדיונים בזמן מבצע קדש, ליד מיטת חוליו. מה סייע לבן-גוריון להתגבר על חרדות אלה? קיימים מספר מקורות שמצביעים על דרכים שמצא כדי להקל על העול הכבד על כתפיו. בראיון שנתן משה פלדנקרייז ב-1976 על הקשר הארוך והקרוב שהיה לו עם בן-גוריון הוא ציין אירוע ספציפי בנובמבר 1957 כשהתבקש להגיע לביתו בירושלים. באותו אירוע, בן-גוריון ביקש להפסיק ישיבה חשובה, לעלות לחדרו ושם פלדנקרייז נתן לו שיעור שהסדיר לו הנשימה וגרם לו לשקט ולרוגע. רק אז דיבר עם הנשיא אייזנהאואר והודיע לו על הנסיגה משארם א-שייח אחרי מבצע קדש.

דרך נוספת ומעניינת במיוחד להירגע מהעול הכבד הייתה עיון בתנ"ך ועיסוק בחקר המקרא. בכתבה בעיתון "דבר" מה-8 יוני 1960 בן-גוריון מצוטט באומרו "לא חיים קלים הם חיי ראש הממשלה, ולא עליכם כל החרדות והדאגות. שתי שעות של לימוד בחוג לתנ"ך מסבות קורת רוח ובאות להקל על הדאגות החמורות".

המסמכים מציגים לא רק את העומס ההיסטורי, אלא גם את הפגיעות שבמנהיגות תחת לחץ מתמיד. המסמכים חושפים אדם שמוביל אומה בלב סופה היסטורית, אך גם מתמודד עם שחיקה ואף מחפש ומוצא דרכים שיעזרו לו להתמודד איתה.

איתן דוניץ, מנכ"ל המכון למורשת בן-גוריון, אמר בנושא: "המסמכים האלה מעוררים השראה והזדהות גם יחד. בתקופה כל כך לא פשוטה ביטחונית, בה כמעט כולנו חווים קשיים וחרדות ופחדים, אנחנו רואים את בן-גוריון המנהיג והאדם - שחווה לילות ללא שינה, מתוך העול הכבד של האחריות ועומס האירועים. אנחנו גם רואים שהוא מודע לעצמו ומחפש פתרונות אקטיביים שיסייעו לו. מנהיגות אינה רק קבלת החלטות היא גם מסע אישי של אחריות ודאגות וחרדות. זהו סיפור האנושיות שמאחורי ההיסטוריה".