החופש הגדול: צמד מילים שמיליוני ילדים מצפים לו בכיליון עיניים. קייטנות, טיולים, חופשות, ביקורים אצל סבא וסבתא, עבורם זו תקופה של חופש, הנאה ושחרור ממסגרות. היציאה מהשגרה מביאה איתה הקלה, אך גם בלבול. פתאום אין גבולות ברורים של שינה, ארוחות וסדר יום. זה טבעי, אפילו מתבקש, אך כשמדובר בילדים עם הפרעת קשב, ההשפעה עמוקה ומשמעותית הרבה יותר.
החופש אמנם מביא הפוגה ממסגרות, אבל גם מייצר מרחב של חוסר יציבות תזונתית ורגשית עבור ילדים שחווים קשיים בוויסות. התקופה הזו לא רק שוברת שגרה, היא עלולה לפגוע ישירות ברמות הריכוז, השליטה העצמית ומצב הרוח.
היעדר סדר, שעות מסך בלתי מוגבלות, שעמום נמשך ופיתויים מתוקים בכל פינה, כל אלה מגבירים את הנטייה לאכילה רגשית, דילוג על ארוחות, או אכילה לא מודעת. ובמיוחד אצל ילדים עם הפרעת קשב, השפעות אלו עלולות להחמיר תסמינים כמו אימפולסיביות, תנודות חריפות במצב הרוח, ואף לגרום לעייפות תמידית. מצד אחד, ההורים מרגישים שהנה סוף סוף אין לחץ של בוקר ואין צורך להכין סנדוויצ'ים, אבל שם בדיוק מתחילה הבעיה. אם כל ילד זקוק לגבולות, הרי שילדים עם הפרעת קשב זקוקים להם עוד יותר. כשהשגרה נעלמת, גם המבוגר מרפה, והילד מזהה זאת מייד. מהר מאוד נוצרת דינמיקה כאוטית שקשה להחזיר למסלול.
מה חשוב לקחת בחשבון ולעשות למרות הרצון לחופש?
1. תצרו לילדים שגרה באין שגרה
ילדים עם הפרעת קשב מתקשים לייצר שגרה בעצמם, וזה בולט במיוחד בחופשות. חוסר השגרה יוצר תחושת בלבול, פיזור ועצבנות, ומוביל לעיתים קרובות גם לחוסר ויסות באכילה: נשנושים לא פוסקים, דילוג על ארוחות או התמקדות בסוכר ופחמימות פשוטות.
שמירה על שלוש ארוחות עיקריות ביום (בוקר, צהריים וערב) לצד שני נשנושים מתוכננים (בין בוקר לצהריים, ובין צהריים לערב), מעניקה תחושת סדר ורציפות. חשוב להקפיד על זמני ארוחות קבועים ככל הניתן, אף אם הם גמישים ביחס לשגרה, כדי לעזור להתכוונן פנימית. שגרה תזונתית מסייעת גם ליציבות רמות הסוכר בדם, מה שמשפיע ישירות על ריכוז, מצב רוח ותגובות רגשיות.
2. מעורבות בבישול לחיזוק שליטה עצמית והקשבה פנימית
ילדים אוהבים להיות בעשייה. ילדים עם הפרעת קשב חווים פעמים רבות תחושת חוסר שליטה, גם בגוף וגם בהתנהגות. הנה הזדמנות למנף את הצרכים האלה ואחת הדרכים להעצים אותם היא לאפשר להם לקחת חלק פעיל בתכנון והכנת הארוחות.
השתתפות בבחירת ירקות בסופר, ערבוב בלילה, חיתוך פשוט או עיצוב הצלחת, אלה מחברים את הילד לגופו ולצרכיו. דרך הפעולה המשותפת הזו, הילד לומד להבחין בין רעב רגשי לפיזי, נחשף למרקמים,
צבעים וריחות, ומפתח גישה פחות אימפולסיבית לאוכל. בנוסף, הצלחה בתהליך מעלה את תחושת המסוגלות שלו, והופכת את האכילה ממוקד מאבק למרחב של תקשורת ושיתוף.
3. זמינות חכמה
ילדים עם הפרעת קשב נוטים לפעול מתוך דחף ולא מתוך בחירה מודעת. לכן, מה שנמצא מולם הוא מה שייכנס לגופם. במקום להילחם בחטיפים, עדיף פשוט לשנות את הסביבה:
- שימו קופסה שקופה עם ירקות חתוכים באמצע השולחן.
- שמרו פירות שטופים ונגישים בגובה העיניים.
- הכינו מבעוד מועד חטיפים בריאים כמו תמרים ממולאים, כריכים קטנים או יוגורטים אישיים.
כך, כשבא לילד "משהו קטן", הוא לא צריך לבחור בין ברוקולי לחטיף שוקולד, אלא בין אפרסק לקרקר עם גבינה. הבחירה עדיין בידיו, אך המסגרת נשלטת על-ידי ההורה.
4. דוגמה אישית של ההורים
זה אולי אחד הדברים הקשים להפנים אבל הורים מהווים מראה עבור הילד. ילדים עם הפרעת קשב מחקים התנהגויות גם מבלי שנשים לב. אם ההורה אוכל מול הטלוויזיה, מנשנש בהיסח דעת או קופץ למשהו מתוק כשהוא עייף, הילד ילמד שזהו הפתרון. לעומת זאת, אם ההורה שותה מים, מתכנן ארוחות ומדבר על רעב ושובע בצורה מודעת, הילד מפנים שהתזונה היא לא רק צורך גופני, אלא גם מרחב של בחירה מודעת ואכפתית.
חשוב לזכור שלא מדובר בשלמות, אלא בהכוונה. גם טעויות הן לגיטימיות, אבל חשוב לדבר עליהן, כמו למשל: היום אכלתי הרבה מדי עוגיות כי הייתי עצבנית, אבל זה לא עשה לי טוב בגוף ומחר אבחר אחרת.
5. לעשות שפגט כדי לא להישבר
גמישות מחשבתית עוזרת תמיד בחיים, אך ילדים עם הפרעת קשב מגיבים לעיתים קרובות בהתנגדות חדה לאיסורים. הם זקוקים לגבולות, אך חשוב שהם יהיו רכים, ברורים ומוסכמים מראש. במקום לומר "לא אוכלים ממתקים!", אפשר לקבוע יחד: "יש לנו חטיף מתוק אחד ביום, ואתה תבחר מתי, אחרי ארוחת צהריים או אחרי הערב". ברגע שהחוקים ברורים וידועים מראש, הילד מרגיש שליטה, וזה מפחית התנגדות.
הדגש הוא על יצירת הסכמים משותפים ולא פקודות חד צדדיות. אפשר גם לאפשר בחירה בין שתי אופציות, זה מעניק תחושת אוטונומיה ותורם לרגיעה.
בסופו של דבר, תזונה יכולה להפוך לסוג של כלי טיפולי. תזונה בחופש הגדול יכולה להיות גורם משבש או משקם. במיוחד אצל ילדים עם הפרעת קשב, שמתקשים לווסת את עצמם לבד, ההתנהלות של הבית, הגישה לאוכל, ואיכות הבחירות משפיעות על כל תחום אפשרי: שינה, מצב רוח, תקשורת, ריכוז ותחושת ערך עצמי. דווקא החופש הוא זמן לתרגל יחד הרגלים טובים. התזונה לא צריכה להיות עוד מגרש למלחמה יומיומית, אלא שדה למידה, בחירות ותקשורת.
ד"ר שירלי הרשקו היא מומחית בכירה בהפרעת קשב, מאבחנת, מטפלת ומרצה באוניברסיטה העברית