עבור הורים רבים, הקושי הגדול הוא לעודד את הילדים לאכול. אבל מה קורה כאשר הילדים לא מצליחים לבלוע את האוכל? במידה והילדים סובלים מכאבים בגרון, בבטן או בחזה ותחושת מחנק בזמן האכילה - ייתכן שיש לכך סיבה, שלא תמיד קל לזהות. ייתכן והילדים יקבלו אבחונים שונים מצרבת וריפלוקס ועד להפרעות אכילה, כאלה שלא יפתרו באמת את הבעיה. במצב הזה, אולי הילדים סובלים מדלקת כרונית של הוושט.
עד לפני 20 שנה, הרופאים לא הכירו את המחלה הזאת, מה שהוביל לאבחונים שגויים. מספר רופאים החליטו לקחת את תלונות ההורים והילדים ברצינות, הבינו שהגורם למחלה שונה מכל ההנחות שהיו להם עד אז, והחלו לפענח בה באמת קורה למטופליהם. הקהילה המדעית והרפואית הסתערה על המחלה החדשה, הבינה לעומק את המנגנונים שגורמים לה ומצאה דרכים מגוונות לטפל בה.
ד"ר מרדכי סליי, גסטרואנטרולוג ילדים ומנהל המרפאה לאלרגיה למזון בהדסה, מסביר מה זה EoE, ומה המהפכה שהתחוללה באבחון ובטיפול המחלה בשנים האחרונות.
מה זה EoE?
"דלקת אאוזינופילית של הוושט", או בקיצור EoE, היא מחלה כרונית שנוצרת כתוצאה מפעילות יתר של מערכת החיסון בוושט. המחלה נוצרת לרוב כתוצאה מתגובה אלרגית לרכיב כלשהו שמקורו מהסביבה - בדרך כלל המזון - ומתאפיינת בשני שלבים. ראשית מערכת החיסון גורמת לתהליך דלקתי ברקמת הוושט, ובהדרגה התהליך הדלקתי הזה גורם להצטלקות והפיכת הרקמה הגמישה של הוושט לרקמת צלקת נוקשה. בשל התהליך הדלקתי והצלקת שגורמת להצרת הוושט, התסמינים של המחלה קשורים ברובם לבליעה של מזון, אך קיימים תסמינים אפשריים אחרים, כמו כאבי בטן, כאבים בחזה או צרבת ועוד".
התפתחות המחלה, הוא מספר, היא הדרגתית: "פעמים רבות המטופלים לא יודעים שמשהו לא בסדר ומפעילים תהליכי התאמה למצב, בעיקר בהפיכת המזון לכזה שקל יותר לבליעה - לחתוך לחתיכות זעירות, ללעוס זמן רב, להימנע ממזונות שקשה לבלוע ולהקפיד לשתות הרבה בזמן האוכל. היתה לי מטופלת אחת שפיתחה טקס שלם של הנעת הצוואר ושתייה אחרי כל ביס, ולא הבינה שמשהו לא בסדר עד שהגיעה לאבחון".
מה הם תסמיני המחלה?
ד"ר סליי מסביר שהמחלה עלולה לצוץ בכל גיל, מהשנה הראשונה ועד לבגרות. "עיקר האבחון הוא של ילדים בגיל בית הספר ומבוגרים צעירים - חלקם היו חולים כבר מגיל צעיר ורק האבחון שלהם התעכב. תסמיני המחלה משתנים בהתאם לגיל. בתינוקות המחלה מתאפיינת בשיעור גבוה של ריפלוקס - עלייה של המזון מהקיבה - והקאות, לצד עיכוב בעלייה במשקל ובגדילה בהשוואה לבני גילם בשל הקושי לאכול. אצל ילדים, עיקר התסמינים הם תלונות על כאבי בטן בזמן האוכל והקאות. מגיל ההתבגרות ואילך מתחילים להופיע תסמינים של מזון שנתקע בגרון בזמן האוכל, כולל הגעה לחדר מיון בשל גוש מזון שתקוע בוושט וצריך להוציא אותו בצורה מכאנית".
"האבחון ב-EoE מתחיל בזיהוי תסמיני המחלה, אבל כדי להגיע לאבחון סופי צריך לעשות הליך שנקרא אנדוסקופיה, שבו מחדירים לוושט (תחת טשטוש) צינורית עם מצלמה כדי לזהות את הסימנים האופייניים לדלקת ולוקחים ביופסיה קטנטונת של התאים בוושט. ביופסיה זו נשלחת לבדיקת מעבדה כדי למדוד אם יש בה תאים אאוזינופיליים, תאים מסוימים של מערכת החיסון שלא אמורים להימצא במצב תקין באיבר זה, מאפיינים את המחלה ונותנים לה את שמה. לפי הערכות, המחלה פוגעת בכמה אלפי ישראלים - כשההנחה המקובלת היא שלמרות המודעות הגוברת, לא כל החולים מאובחנים והיא כנראה שכיחה יותר ממה שמדווח".
מה גורם ל-EoE?
"במרבית המקרים, הטריגר שמעורר את התפרצות המחלה הוא אלרגן, לרוב כזה שנמצא במזון. שני האלרגנים השכיחים ביותר הם חלב וגלוטן. אולם חשוב להדגיש שלא מדובר באותה תגובה שיש באלרגיה לחלב רב-מערכתית, שבה הגוף מייצר נוגדנים נגד החלבון של החלב ולתגובה אלרגית שעלולה להיות מסכנת חיים. התגובה האלרגית של EoE פועלת גם במנגנונים שונים מזו של רגישות ללקטוז או מחלת הצליאק, שבה נוצרת תגובה של מערכת החיסון לגלוטן במעיים. למרות המנגנון השונה, כאשר הגורם לEoE הוא אלרגן במזון, במרבית המקרים הפסקת האכילה של מזון זה יכולה להביא להיעלמות המחלה".
כיצד התגלתה המחלה?
"במשך שנים רבות, מטופלים שסבלו מ-EoE לא קיבלו תשומת לב רפואית מספקת. הממסד הרפואי ביטל את תלונותיהם, עד שמספר רופאים שחושבים מחוץ למסגרת בחנו מה קורה כשמעבירים את המטופלים לאכול דיאטה מיוחדת, ובאופן כמעט פלאי המטופלים החלימו מהתסמינים שלהם - תגובה שלא תאמה אף אחת מהאבחנות המקוריות. וכך, במהלך שנות ה-90, הלכה והתבהרה ההבנה שהתגובה הלא תקינה של מערכת החיסון והתאים האאוזינופיליים אחראים לתופעה. ב-20 השנים האחרונות, מאז שהמחלה הוכרה רשמית בידי הממסד, נערכו מספר רב של מחקרים שפיענחו את הבסיס הגנטי והמולקולרי של התפתחות המחלה והציעו דרכים משוכללות יותר ויותר להתמודד איתה".
מה הם הטיפולים?
ד"ר סליי מחדד שהבחירה בטיפול צריכה להיות מותאמת למטופל: "כיום כל אחד מהטיפולים המפורטים להלן יכולים להינתן כקו טיפולי ראשון: טיפול תזונתי, נוגדי חומצה או סטרואידים מקומיים, והבחירה באחת האופציות תעשה לפי מאפייניו של כל מקרה ומקרה".
"מטופלים שמאובחנים עם EoE מתבקשים לעבור דיאטה שמיועדת לזהות את האלרגנים במזון שגורמים לתגובה הלא תקינה. בעבר החלו בדיאטות נוקשות שבה הוציאו מהמזון שישה רכיבי מזון מרכזיים ויותר שזוהו כגורמים למחלה, ואז להוסיף בהדרגה רכיבים עד שהמחלה חוזרת ואז אפשר לזהות את הגורם. כיום, הגישה שהופכת לנפוצה יותר ויותר היא להתחיל בדיאטה נוקשה פחות - להפחית קודם כל חלב וגלוטן - וכך מצליחים להביא להקלת המחלה עבור כמחצית מהחולים. רק אצל מי שהדיאטה לא מועילה לו מחמירים את המגבלות בהדרגה עד למציאת הגורם לאלרגיה. בכל מקרה, הגישה המתאימה לכל מטופל ומטופלת נקבעת בדיון עמם ומותאמת לצורכיהם.
"מעבר לתזונה מותאמת, ניתן לטפל בנוגדי חומצה - המשמשים לטיפול בריפלוקס, אחת מהמחלות שבעבר חולים בEoE אובחנו בה. הסיבה לכך התגלתה לאחר שהטיפול סייע להקלה במצבם של חולים, והתגלה כי לחומרים נוגדי החומצה יש אפקט נוסף, שלא הוכר בעבר, של פעילות אנטי-דלקתית בוושט. קו טיפולי ראשוני אפשרי נוסף הוא סטרואידים בטיפול מקומי. משתמשים בסטרואידים שעברו תהליך שגורם לתרופה לקבל מרקם של ג'ל, ניתן לקחת אותם בבליעה והם נשארים בוושט ומדכאים את הדלקת באופן מקומי, לרוב בלי לגרום לתופעות לוואי משמעותיות באיברים אחרים. לאחרונה גם פותח טיפול ייעודי של סטרואידים לטיפול בEoE שבא בטבלית שנמסה בפה לג'ל אשר נבלע לגרון.
"קו טיפולי נוסף שייך לטיפולים הביולוגיים הייעודיים, שנחשבים לטיפולים מתקדמים. הבנת מנגנוני המחלה אפשרה לזהות חלבונים מסוימים שממלאים תפקידי מפתח בתהליך הדלקתי בוושט. הנוגדנים הללו מיועדים לפעול באופן ממוקד נגד אחד מחלבונים אלה, וכך מציעים טיפול אפקטיבי וממוקד במיוחד וללא השפעה משמעותית על איברים אחרים בגוף. מרבית החולים בEoE לא נדרשים לטיפולים מתקדמים אלה. אולם יש קבוצה של חולים, ששום טיפול אחר לא מועיל להם, והטיפולים הביולוגיים עשויים להציע לאותם חולים מענה יעיל והם בעלי פרופיל בטיחות נסבל יחסית, שכולל בין היתר תגובות מקומיות באתר ההזרקה . טיפולים אלה מטפלים בדלקת הנמצאת בבסיס המחלה בחולים אלה. לסיום, מחדד ד"ר סליי, "חשוב רק לציין שהטיפולים התרופתיים המוצעים אינם מתאימים לכל גיל ויש לבחון כל מקרה לגופו".
למידע נוסף או שאלות יש לפנות לרופא המטפל. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת סאנופי.