דמיינו את הסיטואציה הבאה: משה, פנסיונר בן 70, מתכונן לשאת דברים בחגיגת יום ההולדת של נכדתו. הוא יושב מול המחשב ומתקשה למצוא את המילים הנכונות. לפתע הוא נזכר בכלי החדש שכולם מדברים עליו - ChatGPT. בהיסוס קל הוא מקליד כמה משפטים, והבינה המלאכותית מחזירה לו טיוטה מרשימה, רהוטה ומנוסחת היטב. משה קורא ומתרשם: נחסך לו המאמץ, והנאום מוכן.
אלא שביום האירוע, כשהוא עומד מול הקהל הנרגש, הוא מגלה לתדהמתו שאינו זוכר חלקים שלמים מהדברים ש"כתב" בעזרת המחשב. כאילו המילים עברו דרכו אך לא נצרבו בזיכרונו. אחרי האירוע הוא תוהה: האם ייתכן שכשנתן למחשב לעשות את העבודה, המוח שלו התעצל לעבוד?
מחקר ב-MIT: "חוב קוגניטיבי" וירידה בפעילות המוח
שאלה דומה העסיקה לאחרונה גם חוקרים במעבדת המדיה של MIT. במחקר חדש, 54 מתנדבים חוברו לחיישני EEG (רישום גלי מוח) בזמן שהתבקשו לכתוב חיבורים בשלוש דרכים שונות: קבוצה אחת כתבה ללא כל עזרה, קבוצה שנייה השתמשה במנוע חיפוש למציאת מידע, והקבוצה השלישית הסתייעה בבינה מלאכותית (ChatGPT).
התוצאות הראו דפוסי פעילות מוחית שונים באופן מובהק בין שיטות הכתיבה. משתתפים שהשתמשו בבינה המלאכותית הציגו את רמת המעורבות המוחית הנמוכה ביותר - לפי חלק מהמדדים, הייתה להם כ-55% פחות פעילות מוחית בהשוואה לאלה שכתבו בכוחות עצמם. לעומת זאת, קבוצת ה"מוח בלבד" (ללא טכנולוגיה) הפגינה את הקישוריות המוחית החזקה והרחבה ביותר, בעוד שקבוצת מנוע החיפוש הייתה באמצע בין שתי הקבוצות האחרות.
לא מדובר רק במספרים יבשים - לקבוצת ה-AI היו גם קשיי זיכרון בולטים. למעלה מ-83% מהמשתתפים שכתבו בעזרת ChatGPT לא הצליחו לצטט אפילו משפט אחד מהחיבור שלהם כשנשאלו דקות ספורות לאחר הכתיבה. לשם השוואה, רק כ-11% מאלו שכתבו ללא עזרה התקשו להיזכר בטקסט שלהם. במילים אחרות, כשהמחשב עושה את "העבודה הקשה", נראה שהמידע חולף במוח באופן שטחי ואינו נחרת בזיכרון העמוק.
מדאיג לא פחות: במחקר התברר שהשימוש ב-AI עשוי להותיר השפעה מתמשכת. כאשר ביקשו ממשתתפי קבוצת ה-AI בסשן מאוחר יותר לכתוב ללא שום כלי עזר, המוחות שלהם עדיין הפגינו פחות תיאום ומאמץ בהשוואה לאלו שתמיד כתבו ללא עזרה. בנוסף, הם נטו להשתמש באוצר מילים וניסוחים האופייניים לסגנון של הטקסטים ש-ChatGPT "אוהב" לייצר - כאילו סגנון ה-AI דבק בהם מבלי משים.
לתופעה הזו החוקרים נתנו שם: "חוב קוגניטיבי". הרעיון הוא שאנחנו בעצם לוקחים "הלוואה" מהיכולות הקוגניטיביות העתידיות שלנו לטובת נוחות מיידית. בטווח הקצר נחסך מאמץ מנטלי, אבל בטווח הארוך נוצר "חוב" שיש לשלם: יכולות כמו חשיבה ביקורתית, יצירתיות ועמידות בפני מניפולציות עלולות להיפגע. חשוב להדגיש: הממצאים הללו ראשוניים בלבד - זהו מחקר חלוצי שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים ועסק במשימת כתיבה ספציפית. עם זאת, התוצאות המעוררות מחשבה רומזות כי ייתכן שיש מחיר סמוי לנוחות שה-AI מעניק לנו.
בינה מלאכותית: לא "אויב המוח" אלא כלי שדורש איזון
כאן המקום להרגיע: בינה מלאכותית היא לא אויב. טכנולוגיות כמו ChatGPT, GPS או אפילו מחשבון כיס, עוזרות לנו ביום-יום ויכולות אף לשפר למידה בתחומים שונים. הכול תלוי באופן ובמידת השימוש.
דוגמה מאלפת היא מה שנקרא "אפקט Google Maps": מחקרים מצאו שהתלות המוגזמת ב-GPS עלולה להחליש את הזיכרון המרחבי שלנו, בעוד ניווט עצמאי ללא עזרים מאלץ את המוח לעבוד ומשפר את כישורי המיפוי המנטלי. נהגי מוניות לונדונים, למשל, שנדרשים לשנן בעל-פה את רחובות העיר, פיתחו היפוקמפוס (אזור במוח האחראי על זיכרון מרחבי) גדול ומפותח יותר מאשר נהגים שנעזרים כל הזמן בניווט לווייני. המוח הוא אכן כמו שריר: אתגרו ואמנו אותו - והוא יתחזק; תנו למכשירים לעשות במקומו את העבודה באופן קבוע - והוא עלול להתנוון.
במילים אחרות, שימוש בבינה מלאכותית בפני עצמו אינו דבר שלילי. זה דומה לשימוש במחשבון לחישובים: הוא פוטר אותנו מעבודה סיזיפית, אבל זה לא אומר שנרצה לאבד לחלוטין את היכולת לחשב בעצמנו. אפילו חוקרי MIT מציינים שהמסקנה אינה "להפסיק להשתמש ב-AI", אלא להשתמש בו בחוכמה. אפשר להשוות את זה לכלל אצבע בניווט: נעזרים ב-GPS כדי להגיע ליעד חדש, אך מכבים אותו בדרך חזרה כדי לתרגל את הזיכרון המרחבי שלנו.
עוד אנלוגיה היא מתחום הכושר: להשתמש ב-AI במשימות חשיבה זה קצת כמו לחגור חגורת גב בהרמת משקולות. החגורה תומכת בהרמות כבדות ומונעת פציעה, אבל אם נשתמש בה בכל תרגיל - שרירי הליבה שלנו יחלשו עם הזמן. כך גם ה-AI: כלי עזר מצוין, כל עוד לא נותנים לו להפוך לתחליף קבוע למאמץ מחשבתי אנושי.
טיפים לשימוש נכון בבינה מלאכותית (ושמירה על כושר המוח)
● כתבו קודם כל בעצמכם: השתדלו להתחיל משימה קוגניטיבית בכוחות עצמכם לפני הפנייה לעזרת הבינה המלאכותית. למשל, בכתיבת טקסט: נסחו טיוטה ראשונית במילים שלכם, ורק אחר כך, אם מתאים, התייעצו ב-AI לשיפור ושכלול. אגב, במחקר MIT נמצא שמשתתפים שכתבו קודם בעצמם ורק לאחר מכן השתמשו ב-ChatGPT הראו אפילו עלייה בקישוריות המוחית שלהם - מה שמרמז ששילוב אסטרטגי כזה ב-AI עשוי להועיל במקום להחליש.
● ערכו והוסיפו מטען אישי: אם נעזרתם ב-AI ביצירת טיוטה, עברו עליה בעצמכם. תקנו ניסוחים, הוסיפו דוגמאות או נימה אישית משלכם. כך תבטיחו שהמוח שלכם נשאר מעורב ושהטקסט הסופי משקף את מחשבותיכם. מורים לאנגלית שבדקו חיבורים שנכתבו בעזרת AI ציינו שלמרות שהכתיבה הייתה תקנית, התוכן הרגיש "שטוח" ונטול נשמה אישית. העריכה שלכם היא מה שיחזיר את ה"נשמה" והסגנון הייחודי לטקסט.
● שחזרו בעל-פה: לאחר שכתבתם (עם או בלי עזרת מחשב), נסו לספר לעצמכם או לאחרים את עיקרי הדברים בלי להביט בטקסט. שחזור כזה בעל-פה מכריח את המוח לשלוף את המידע מהזיכרון ולארגן אותו מחדש במילים שלכם. זו דרך מצוינת לוודא שהבנתם וזכרתם את התוכן, ולא רק "העתקתם" אותו מבחוץ. טכניקה זו של שליפה וחזרה פעילה ידועה כמחזקת זיכרון ומעבירה מידע לזיכרון ארוך-טווח.
● הפכו את המידע לבעל משמעות: קשרו את הטקסט או הרעיונות לחוויות אישיות, ידע קודם או דימויים עשירים ויוצאי-דופן בדמיון. מידע שמקבל משמעות רגשית או אישית מעובד עמוק יותר במוח, ולכן נחרת טוב יותר בזיכרון לטווח ארוך. כלומר, אם תגרמו לתוכן שה-AI עזר לכם ליצור להתחבר אליכם - לרגשות, לזיכרונות, לשאלות שמסקרנות אתכם - הוא יחדור מעבר לפני השטח ויהפוך מחיבור "טכני" לתוכן חי ומשמעותי עבורכם.
לסיכום, בינה מלאכותית היא כוח עזר עצום שיכול לקדם אותנו - מייעול מטלות יומיומיות ועד סיוע ביצירה וכתיבה. אבל במקביל, המוח שלנו הוא שריר, וכמו כל שריר הוא זקוק לאימון ואתגר. אם נהפוך את ה-AI ל"קביים" קבועים במקום להפעיל את השרירים המחשבתיים שלנו, ייתכן שנשלם על כך מחיר בטווח הארוך. בשימוש נבון ומאוזן - המשלב את יתרונות הבינה המלאכותית עם הפעלה פעילה של החשיבה, הזיכרון והיצירתיות שלנו - נוכל ליהנות מהטוב שבשני העולמות: להפיק את המרב מהקדמה הטכנולוגית מבלי לוותר על חוסן המוח והנפש.
אם אתם או יקיריכם מבחינים בסימני ירידה קוגניטיבית או בלבול שאינו אופייני, אל תהססו לפנות לעמותת עמדא. אנחנו בעמדא כאן בשבילכם עם מידע, אוזן קשבת וסיוע - ניתן להתייעץ איתנו בחינם בקו הסיוע הטלפוני 8889*.
ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא, לשיפור איכות חייהם של המתמודדים עם דמנציה, קידום זכויותיהם והעלאת המודעות הציבורית לתופעה בישראל; דוקטור בפסיכולוגיה מאוניב' סקרמנטו; ארי מנור, מומחה לאסטרטגיה, שיווק וחדשנות, בעל תואר שני (M.Sc) בגנטיקה של האדם, במסגרת מסלול המצטיינים הבינתחומי באוניברסיטת תל-אביב; מלווה בין היתר את עמותת עמדא. כיזם סדרתי, ארי הקים מספר מיזמי אימפקט לטובת הציבור, לרבות פסיכומטרי חברתי בישראל, ומיזם המנגיש מידע מדעי על טיפולים רפואיים לציבור הרחב בארה"ב