הילד עם הפרעת קשב? אלה כל הטעויות שאתם כנראה עושים - והדרך לתקן אותם

במהלך המלחמה החמירו אף יותר קשייהם הרגשיים והלימודיים של ילדים ונערים עם לקויות למידה והפרעות קשב, מה שהותיר את ההורים עם תהיות ושאלות רבות - מהם השלבים שנצטרך לעבור? באילו אנשי מקצוע להסתייע? האם לדחוף את הילד או להרגיע? האם להילחם במערכת החינוך או לזרום איתה? הנה הטעויות שאתם עלולים לעשות, ואיך מומלץ לנהוג אחרת?

הורים רבים מתמודדים עם ילד אחד לפחות הסובל מקשיי למידה, ויודעים להעיד מניסיונם עד כמה הדרך מאתגרת, במיוחד בצל המלחמה. החל משלב האבחון והבנת הבעיה ועד לפיתוח דרכי ההתמודדות, הם נתקלים בקשיים ומכשולים מגוונים. ועל הדרך, למרות הכוונות הטובות ביותר, עושים גם טעויות רבות.

ברגע שנדלקת אצלכם נורה אדומה ועולה החשש שילדכם סובל מלקויות למידה או מהפרעת קשב, מיד צצה השאלה מהי הכתובת הנכונה. מטבע הדברים אתם מחפשים את אנשי המקצוע הכי איכותיים ונחשבים, ומשקיעים אלפי שקלים באינספור אבחונים, המנתחים את מצב ילדיכם מהיבטים שונים - ממאבחנים דידקטיים המתמקדים בהיבט הלימודי, דרך פסיכולוגים השמים דגש על הפן הרגשי, ועד לפסיכיאטרים ונוירולוגים הבוחנים היבטים של קשב ותחלואה נלווית.

לפני שמתחילים את שלב האבחון חשוב להתייעץ עם איש מקצוע, ובהתאם לכך לקבל החלטה אילו אבחונים יש לבצע ובאיזה סדר. לדוגמה, אם הקשיים מתבטאים בעיקר בקריאה ובכתיבה, חשוב לבצע אבחון דידקטי שיכול להסביר גם את האי שקט בכיתה ובעיות הריכוז.

קשה להאמין, אבל אחרי כל מסע התלאות הארוך שעובר הילד באבחונים השונים, ההורים מסתכלים בדרך כלל רק על השורה התחתונה - לאיזה התאמות נדרש הילד ואיזה "הקלות" ניתן להשיג בעזרת הדו"ח בבית הספר.

הורים רבים מדווחים כי האבחונים נשלחים כלאחר כבוד לאחת ממגירות הבית ונשלפים רק לקראת מפגשים שונים עם גורמים במערכת החינוך. הבעיה היא שגם ביה"ס משקיע זמן מינימאלי בקריאת הדו"ח ובלימוד ממצאי האבחונים. למעשה, אין פספוס גדול מזה.

הורים משקיעים כל כך הרבה זמן, מאמץ וכספים באבחונים, ובסופו של דבר משקיעים מאמץ מינימאלי בלימוד הממצאים. לכן, חשוב לקרוא את הדו"חות היטב, להבין את המשמעויות, לתת מענה לקשיים שנצפו באבחון ולהתמקד בפוטנציאל של הילד ובאילו ערוצים הוא מתפקד טוב יותר.

במקרים מורכבים, כשמדובר באנשי מקצוע שונים ובאבחונים שונים, יש צורך בהסתכלות רחבה על הילד, על הקשיים מצד אחד ועל היכולות והחוזקות מצד שני, וכמו כן ההתנהלות בבית ומול ביה"ס. הורים נוטים להסתכל על כל אבחון כעומד בפני עצמו ולרוץ לטיפולים שונים בלי לראות את התמונה הגדולה.

מנהל מקרה (Case manager) יכול לסייע במקרים אלה ולהנחות את ההורים בבניית תכנית חינוכית-טיפולית לילד. חשוב לדעת מה אפשר לצפות מהילד כדי להציב בפניו אתגרים שמתאימים לו ועשויים לתרום לו, כולל חוגים ותחביבים, ומצד שני למנוע ממנו ככל האפשר תסכולים וחוויות שליליות. מנהל המקרה יסייע גם לתווך את האבחונים לגורמים המעורבים, בין אם מדובר באנשי טיפול או צוות ביה"ס.

הורים לא תמיד מסבירים לילדיהם מהי לקות הלמידה או הפרעת הקשב שבה אובחנו. חשוב לשתף את הילד החל משלב האבחון בפשטות מהי האבחנה שאותרה ומהן ההשלכות שלה. יש לשתף אותו בעניין הסיוע שמקבל ובמשמעות שלו: הוראה מתקנת, אסטרטגיות למידה, חוגים שיחזקו אותו ועוד.

בנוסף חשוב גם לשתף את הילד בדיאלוג מול ביה"ס: לספר לו על תכני הפגישות, לשאול לדעתו וליצור איתו שיתוף פעולה שיפחית את רמת החרדה שלו, יעזור לכם לקבל ממנו מידע על דברים שקורים וגם ייתן לילד הרגשה שאתם שם בשבילו.

כהורים, אתם עלולים להרגיש חסרי אונים כשאתם רואים את ילדכם נאבק. עמדו בפני הדחף להתערב ולעשות את הדברים במקומו. אם תיכנעו לדחף הזה, תמצאו את עצמכם מבצעים עבורו במקום שהוא יבצע בעצמו. ילדכם עלול ללמוד שלהיות חסר אונים זו שיטה להתמודדות. אם אתם מתפתים להוריד את הציפיות שלכם, זכרו שילדכם יפנים את הציפיות והאמונות שלכם. אם תרחמו עליו, הוא יחוש בזה והתדמית העצמית שלו תשתנה. יתחיל מעגל קסמים: ציפיות נמוכות מובילות להישגים נמוכים, מה שמוריד את הציפיות עוד יותר ומוביל להישגים עוד יותר נמוכים.

בשביל ילדים עם לקויות האמונות השליליות מגבילות עוד יותר מהבעיה המקורית שלהם. עזרו לילדכם להיות חזק וגמיש, ובעיקר בטוח ביכולות שלו.

עבור ילד עם לקויות למידה או הפרעת קשב, הכנת שיעורי הבית היא משימה קשה. הוא מרבה לדחות את הכנת השיעורים, מתרשל, ולעיתים ''מתעצל'' ומחפש תירוצים לא להכינם. ההורים מוצאים עצמם על תקן מפקחים - כעוסים, עצבניים ומאוכזבים מחוסר המוטיבציה של הילד. הורים רבים נוקטים בשיטת המקל והגזר: עונשים רבים (לא לראות טלוויזיה, לא ללכת לחברים וכיו"ב), מול פרסים על התנהגות טובה, אך זה לא צריך להתנהל כך.

במקום זאת, הכירו בכך שהילד אינו "מתעצל" אלא מתקשה. לכן שבחו מאמץ, לא רק הישג. תנו חיזוקים חיוביים על עצם הניסיון וההשקעה, גם אם התוצאה אינה מושלמת. בנוסף, חשוב ליצור שגרה ברורה ומובנית - קבעו זמן קבוע לשיעורים, מקום שקט עם כמה שפחות הסחות דעת, והפסקות קצרות מובנות. מה שיסייע להם לדעת למה לצפות. סייעו לילדים בתכנון, ארגון והבנת ההוראות, במקום לפקח או לבקר.

היו שם כהורים-מלווים, לא כמורים-שופטים. כמו כן, מצאו תחום שבו הילד מצליח (מוזיקה, ספורט, יצירה) והשקיעו בו - תחושת הצלחה בתחום אחד משפיעה על כל התחומים. זכרו שהילדים לא צריכים שנילחם איתם אלא שנהיה בצד שלהם.

בתקשורת נכונה יותר הורים יאצילו סמכויות לילדים ויקבעו גבולות ברורים. לעיתים הילד זקוק לסיוע בהתארגנות ללמידה הכוללת: חלוקת חומר הלימוד, הגדרת מסגרת זמן, או אפילו נוכחות של הורה איתו בעת הלמידה. לעיתים הילד זקוק למישהו שילמד יחד איתו (אם זה הורה או מורה פרטי). בדרך כלל, כשהלחץ ההורי סביב נושא הלמידה יורד, ההישגים הלימודיים של הילד לאט לאט משתפרים.

תקשורת פתוחה וכנה, הבנה של קשיי הילד ומצוקותיו, הבנה אמיתית של מצבו של הילד, קיומו של דיאלוג כן אודות הקשיים והכרה בחוזקות - הם שיספקו תמיכה לילד, ויהיו בסופו של דבר המפתח להצלחתו, גם הלימודית. על ההורים לקבוע יחד עם הילד יעדים ריאליים, קטנים ומדידים לשינוי, ולהתארגן כך שיושגו הצלחות קטנות. על פי רוב, הצלחה תוביל לרצון של הילד להשיג הצלחה נוספת והמוטיבציה תגבר.

המפגש של הורים לילדים עם לקויות למידה עם מערכת החינוך עלול להיות לעיתים מתסכל. הרצון להעביר את האחריות על הטיפול בילד לביה"ס הוא טבעי, אך במציאות - לא מעשי. כהורים אתם חייבים להבין את מגבלות המערכת ולכבד אותן. מורה בחטיבת הביניים, שמלמד 300 תלמידים בשבוע, לא תמיד יזכור את הקושי של הילד, ועל ההורה לחשוב על דרכים יצירתיות כדי להוזכיר לו.

בנוסף, בפגישות עם ביה"ס כדאי לקבוע יעדים קטנים ומדידים, וכשאלה הושגו, להמשיך אל עבר השגת היעד הבא. חשוב לזכור שהשינוי הוא תהליך ממושך ואיטי.

ההתנהלות עם ביה"ס חייבת להיות בדרך של דיאלוג פורה ומפרה. הורה שמתנהל בכעס מול המורים, היועצות והמנהלים, יזכה לקבל תגובות כעוסות בחזרה. התנהלות חסרת אונים תוליד חוסר אונים בצד השני. רק שיתוף פעולה בין ההורה ובין ביה"ס יהיו לטובת הילד.

אם ההורה חש שאין ביכולתו להתנהל לבד מול ביה"ס, עליו לגייס לצידו גורם מסייע, כמו: מורה להוראה מתקנת שמכירה את הילד, פסיכולוג, מנהל מקרה וכו'. מבחינה מקצועית הדבר יוביל בדרך כלל לתוצאות חיוביות יותר לטובת הילד.

לא קל להיות הורה לילד עם לקויות למידה או הפרעת קשב. הורים רבים מתלוננים על שחיקה ועייפות, על כך שאין להם את הכוח ללחוץ כל הזמן, להיות תמיד עם היד על הדופק. אולם, היות שההורה הוא הכלי החשוב ביותר בטיפול בילד, עליו לטפל בראש ובראשונה בעצמו, אם וכאשר הוא מותש. כל הפתרונות השגרתיים (חופשה, התאווררות באמצעות בילוי וכיו"ב) יכולים לסייע.

אך מעבר לכל, קשה להורים להתמודד לבד עם קשיי היום יום. ההמלצה להורים היא לחפש מסגרות שנותנות ייעוץ, להשתתף בוובינרים ובהרצאות בנושא ועוד. בדרכים אלה יוכל ההורה לפגוש הורים אחרים המתמודדים עם קשיים דומים לשלו, לשאוב עידוד ותמיכה מאחרים, לקלוט רעיונות, לשתף ולהתחזק. על ההורים לחתור לתהליך של שינוי עצמי, כדי שתהיה להם השפעה חיובית על הצלחת הילד.

ד"ר מלי דנינו היא מנכ"לית אגודת ניצן ומייסדת האגף ללקויות למידה במשרד החינוך. מפתחת שיטת ה- E.C.C. לאימון הורים ומחברת הספרים "ההורה כמאמן", "המדריך לאימון הורים" ו"לשחרר באהבה".