הגיעו כל הדרך מאיראן: חליטות ותבלינים שדווקא ירגיעו אתכם

בימים מאתגרים העוברים עלינו, כשהלב והנפש זקוקים למעט שלווה, תתפלאו לשמוע שדווקא המטבח האיראני, או ליתר דיוק הפרסי, טומן בחובו שלל מרכיבים בעלי ערך בריאותי ותרפויטי. אפשר גם למצוא נחמה במנהגים מרגיעים מהתרבות הפרסית העשירה. מסורת זו טומנת בחובה שפע של דרכים טבעיות להרגיע את הגוף והנשמה בעזרת חליטות, תבלינים, טקסים ורגעים של תשומת לב לעצמנו.

אספתי כמה רעיונות מיוחדים ומרגיעים מהמטבח ומהתרבות הפרסית, שיכולים להעניק מעט רוגע ואיזון גם בימים הלא פשוטים שעוברים עלינו.

חליטות ותה צמחים מסורתיים
תה זעפרן (דַמְנוּש-אֶ-זַעְפַּרָן): זעפרן, הזהב האדום שמכונה " קנה הנשמה של המטבח הפרסי" נחשב בפרס לא רק לתבלין יקר אלא גם למרגיע טבעי, משפר מצב רוח ומפחית חרדה. אפשר להכין חליטת זעפרן עם מים חמים, להוסיף מעט נבט (סוכר גבישי) ולשתות בלגימות קטנות.

חליטת גול גאו-זבאן (בוראג', Borage): חליטה מפרח הבוראג' (גול גאו-זבאן) נפוצה מאוד להרגעת סטרס, להרפיית מתחים ולשיפור השינה. לעיתים מוסיפים לה כמה טיפות לימון או ליים יבש (לימו עמאני).

חליטת ורדים (דַמְנוּש-אֶ-גוֹל מוֹחַמַּדִי): חליטה מפרחי ורד דמשקאי מרגיעה, מאזנת ומומלצת במיוחד לנשים. היא מסייעת גם לעיכול ולשינה טובה.

תה עם הל, קינמון או כורכום: הוספת הל לתה שחור או חליטה, או שימוש בקינמון וכורכום, מעניקים תחושת חמימות, מרגיעים את מערכת העיכול ומשרים רוגע.

חליטת טימין (זעתר פרסי): טימין עוזר להרגעה, לשינה טובה ולהפגת מתחים. פשוט לחלוט מים עם עלי טימין מיובשים.

זעפרן: הזהב האדום, שמכונה "קנה הנשמה של המטבח הפרסי", מופיע במנות כמו טאהצ'ין (עוגת אורז עם יוגורט, עוף וזעפרן), זרשק פולו (אורז עם ברבריס) ועוד. במחקרים עכשוויים זעפרן נקשר להפחתת
תסמיני דיכאון קל-בינוני, שיפור מצב הרוח ותמיכה כללית בנפש. ברפואה המסורתית הפרסית הוא
נחשב "מחמם לב" - במובן המילולי והרגשי.

הל: למרות שמקורו לא מפרס, הוא נטמע במטבח המקומי והפך לאהוב במיוחד. ברפואה הטבעית הוא
מסייע באיזון סוכרים, מקל על בעיות עיכול קלות, ויש לו השפעה חיובית על רוגע ומצב הרוח, לעיתים גם דרך הארומה בלבד. הוסיפו הל לתה, לקינוחים או אפילו למים חמים.

כורכום: כורכום מקורו בדרום אסיה, אך שולב לאורך השנים גם בבישול הפרסי, נמצא כמעט בכל תבשיל מסורתי. מאכלים כמו אדאס פולו (אורז עם עדשים, בצל וכורכום) כוללים אותו. הוא נחשב לאחד מנוגדי הדלקת הטבעיים החזקים ביותר, מרגיע, תומך במערכת החיסון, ומסייע לשמירה על תפקוד מוחי תקין, במיוחד בשילוב עם פלפל שחור שמשפר את ספיגתו.

כמון: הרגעה דרך הבטן, כמון מופיע במנות רבות מהמזרח התיכון כולו, אך גם לו יש מקום של כבוד בפרס בעיקר בקציצות, תבשילי בשר ובחלק מתערובות התבלינים הפרסיות. כמון תורם לאיזון מערכת העיכול, מקל על נפיחות, גזים ותחושת כובד, תסמינים שנוטים להחמיר בזמני סטרס.

לימון פרסי: הלימון הפרסי (לימוני לומי), הוא מרכיב שמזוהה כמעט בלעדית עם המטבח האיראני. מדובר בלימון מיובש, המשמש כתיבול חמצמץ ומריר לתבשילים ארוכים כמו חורשט סבזי (תבשיל עשבים עם שעועית ובשר) או חורשט קיימה (בשר עם עדשים ועגבניות). בריאותית, לומי מסייע לעיכול ומוגדר כמרגיע מצבי חום, גירוי ועצבנות.

חמאם פרסי (בית מרחץ מסורתי): החמאם הוא טקס ניקוי והרפיה עתיק, המשלב אדים, מים חמים, עיסוי עדין ומנוחה. החוויה מסייעת לשחרור מתחים פיזיים ונפשיים, ולתחושת התחדשות.

הכינו את חדר האמבטיה לפני המקלחת: הדליקו נר ריחני, פזרו שמנים אתריים (למשל לבנדר או ורדים) השמיעו מוזיקה שקטה, תנו לאדים לעטוף אתכם במשך מספר דקות להרפיית והרגעת השרירים, עסו את הגוף בכפפת פילינג (לופה, כפפת קסה או כפפת פילינג רגילה) עם סבון טבעי, סבון שחור (סבון בלדי) או סבון אחר שאוהבים, שטפו את עצמכם עם המים החמימים, ובסיום, התעטפו במגבת נעימה והכינו לעצמכם תה צמחים מרגיע (כמו זעפרן, ורדים, נענע או קמומיל), תנו לעצמכם כמה דקות של שקט ומנוחה לסיום הטקס.

טקס שתיית תה: בפרס נהוג לשבת יחד, להכין תה (עם תבלינים כמו הל, זעפרן, ורדים או קינמון), לשוחח בנחת ולנשום עמוק. עצם ההאטה וההתכנסות סביב התה תורמת לרגיעה.

שימוש במי ורדים: מי ורדים משמשים בפרס גם לחליטות, גם לרחצה וגם לטיפוח העור. אפשר להוסיף מעט מי ורדים לאמבטיה או לשתות מים עם טיפת מי ורדים להרגעה.

טיפים נוספים מהתרבות הפרסית: אכילה איטית ומודעת. במטבח הפרסי מקפידים על אכילה איטית, סביב שולחן משותף, תוך שיחה רגועה, זה חלק מהתרבות, ומסייע להפגת מתחים.

אז מה לוקחים מזה הלאה? לא, תבלין לא יפתור את המתח הביטחוני, וגם לא את חוסר הוודאות.
אבל בחירה מודעת באוכל עם ערך תזונתי, רגשי ורפואי היא מעשה קטן של שליטה, של הקשבה לעצמנו, ושל הזמנה לריפוי. אז בפעם הבאה שאתם מרתיחים מים אולי תוסיפו קצת לומי. ולו רק כדי לזכור שהלב שלנו גם בימים חשוכים יודע לזהות אור, טעם, ותקווה.

דנה ברק היא נטורופתית מוסמכת ND, מרצה במכללת רידמן לרפואה אינטגרטיבית