הוא הלך לטיפול צוואר אצל כירופרקט - ונשאר כלוא בגוף שלו

ג'ונתן באקלו היה צעיר בשנות ה־20 לחייו כשנכנס לקליניקה של כירופרקט בצפון ג'ורג'יה. טיפול שגרתי בעמוד השדרה הצווארי הפך תוך דקות לאירוע ששינה לו את החיים. זמן קצר לאחר שהתבצעה מניפולציה בצווארו, החל באקלו לסבול מסחרחורת, בלבול, חוסר התמצאות ואיבד את ההכרה. הוא פונה בדחיפות לבית החולים נורת' פולטון, אך שם, כך קבעו השופטים, הרופאים לא הצליחו לאבחן את מצבו הקריטי.

בדיעבד התברר כי באקלו עבר שבץ קשה בגזע המוח, שדרש טיפול מיידי. אולם הצוות הרפואי, כולל הרופא בחדר המיון, רדיולוג ונוירולוג תורן - לא זיהה את הסימנים. לפי מסמכי בית המשפט, לא הופעלה "התראת שבץ", והדמיות ראש פוענחו באופן שגוי. אחד הפרטים הקריטיים שהתפספסו: המטופל חווה שני אירועים דמויי התקף, אך המידע לא דווח לרופא הנוירולוג. במשך יום שלם באקלו לא קיבל את הטיפול הנדרש ובשל העיכוב פיתח תסמונת קטלנית ונדירה: "תסמונת הנעילה" (ידועה גם בשם "תסמונת נעול־בפנים") - מצב שבו האדם נשאר בהכרה מלאה, אך מאבד שליטה על שרירי גופו ואינו מסוגל לדבר, למעט תזוזות עיניים.

שבע שנים לאחר המקרה, קבע חבר מושבעים בבית המשפט של מחוז פולטון: רשלנות אישית חמורה מצד רופא חדר המיון, ד"ר מת'יו וומאק, והרדיולוג ד"ר ג'יימס ולדשמידט הייתה הגורם לאובדן חירותו של באקלו.
ד"ר וומאק לא זיהה את תסמיני השבץ, לא הפעיל התראת שבץ כנדרש וגם לא עדכן את הנוירולוג כי באקלו עבר טיפול כירופרקטי באותו היום, או שחווה שני אירועים דמויי-התקף. בנוסף, פענוח לקוי של הדמיית הראש על ידי ד"ר ולדשמידט הוביל לאובדן זמן יקר בטיפול.

הפיצוי שנפסק לטובת באקלו: 75 מיליון דולר (29 מיליון מהם עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, ו־46 מיליון נוספים בגין כאב וסבל).

עורך דינו של באקלו, לויד בל, אמר לאחר פסק הדין: "זה מקרה קורע לב, כי השיתוק והנזק המוחי של ג'ונתן היו ניתנים למניעה לחלוטין. אם הצוות הרפואי היה פועל לפי הנהלים, מאבחן את השבץ בזמן ומעביר את המידע הנכון - חייו היו נראים אחרת".

אביו של ג'ונתן, ג'ק באקלו, תיאר את מציאות חייו החדשה: "אני מרגיש שלא באמת נעשה צדק כשמדובר במישהו שאיבד כל היבט מחייו".

ג'ונתן, שלפני כן היה צעיר בריא ופעיל, מתגורר כיום עם הוריו ג'ק וג'ניס, שהפכו את ביתם ליחידת טיפול נמרץ לכל דבר. הוא מתקשר בעזרת מצמוץ או מקלדת מיוחדת המופעלת באמצעות האף, והם מתאמצים לשמור מלאי של ציוד רפואי לחודשיים קדימה. "יש ימים שבהם הוא אומר לנו: 'תנתקו אותי מהמכשירים'," מספר האב. "אלו הימים הקשים ביותר".

למרות פסיקת בית המשפט שהטילה את האחריות על רופא חדר המיון והרדיולוג, גורמים נוספים - בהם בית החולים, הצוות הרפואי והכירופרקט שביצע את הטיפול הראשוני - לא נמצאו אחראים. ד"ר מת'יו וומאק הגיש ערעור שנדחה, וכעת הוא מנסה לערער בפני בית המשפט העליון במדינת ג'ורג'יה. ד"ר ג'יימס ולדשמידט, לעומתו, הסיר את ערעורו.